מתוסבכת – פרק 5

ישבתי על המיטה שלי עם המחשב, כותבת את העבודה שלי בספרות. אני לא יודעת איך אני מתפקדת בכלל. גם כן אור המפגר הזה שימות! למה הכל חייב להיות נגד הסיכויים שלי, מעניין אותי איך אני הולכת לגרום לו לשכוח מהילדה הזאת, אולי אבקש עזרה מרון- היי רון רצה לדבר איתי היום. נזכרתי בו ישר והרמתי אליו פלאפון אבל הוא לא ענה. קמתי למטבח לחפש משהו לנשנש. ״גל תביאי לי כוס מים בבקשה אם את כבר עומדת״ צעקה אלי אחותי הקטנה. ״טוב לילי רק שנייה״ אמרתי וניגשתי אלייה עם כוס המים. שום דבר טעים לא היה במקרר אז חזרתי חזרה לחדר, קלטתי את הפלאפון שלי רוטט על המיטה וישר ניגשתי לענות ״הלו״. -״מה רצית גל?״ שאל רון. ״אה היום אמרת שרצית לדבר איתי״ אמרתי נזכרת שוב בסיטואציה של הפנטומימה שעשה, חושבת לעצמי אם פיענחתי את זה נכון. ״אה כן״ אמר וניקה כל ספק שהיה לי ״את יודעת שיש נשף עוד שבועיים ככה?״ שאל אותי. ״אה כן בר אמרה לי״ עניתי. ״עם מי את הולכת?״ שאל. ״האמת? שהצעתי לאור ואז הוא אמר שהוא הולך עם שירה, אתה לא מבין איך נפגעתי״ אמרתי ותוך כדי נשכבתי על המיטה ביאוש. ״אה״ ענה ביבוש. ״מה?״ שאלתי. ״סתם, קצת מפגר ללכת לשאול אותו כשיש לו מישהי״ אמר. ״כן האמת שהבנות כבר הזהירו אותי שזה רעיון מטומטם״ ובהחלט רעיון מטומטם ״היי רוצה נלך יחד?״ שאלתי אותו ישר כשכולי חושבת לעצמי איזה רעיון גאוני. -״לא יכול כבר אני סוג של רמזתי לרן״ אמר במהירות ״טוב נדבר, ביי גל״ אמר וניתק עוד לפני שהספקתי לומר ביי. טוב זה ביאס לי את הצורה עכשיו. מה אני הלך לבד? אם חושבים על זה, עדיף לי לא ללכת בכלל וזהו. במקום לראות את הפרצוף של השירה הזאת. עוד צלצול הגיע מהפלאפון ״גל? צאי אני בחוץ״ אמרה רותם. ״בואי כנסי הבית פתוח״ אמרתי בעצלנות. ״לא, נו בא לי לעשות סיבוב״ אמרה וניתקתי את השיחה, נעלתי נעליים ויצאתי אליה.
״נו אז בסוף את הולכת עם רון?״ שאלה אותי. עם רון? היא בטח התבלבלה ״לא רון, אור. ולא הוא הולך עם שירה״ אמרתי והתחלנו ללכת ״זה היה כזה משפיל באיזה שהיא צורה כשאמר שהוא בא איתה לנשף״ אמרתי מחכה לתגובה ממנה. ״נו אבל את לא הולכת עם רון?״ שאלה. ״לא איזה, רון אמר לי שהוא רוצה ללכת עם רן״ בעטתי באיזה אבן קטנה שהייתה על המדרכה. ״רן מה הקשר?״ שאלה כאילו אני יודעת את התשובה. ״מאיפה לי? אוי את חושבת שיש בניהם משהו והוא לא מספר״ שאלתי בתקווה שהוא לא מסתיר מימני משהו. ״לא נראה לי, ממש לא נראה לי״ אמרה בביטחון ״נו מה איתך אז עם מי את הולכת?״ שאלה והתיישבה בספסל שבצד. ״עם אף אחד כנראה״ אמרתי ביאוש והתיישבתי על ידה ״עם מי את הולכת?״ שאלתי. ״לא היה לי נעים לסרב״ אמרה. -״נו מי זה?״ שאלתי בקוצר רוח. ״בן״ אמרה בחצי חיוך מתנחם. ״טוב נו לפחות יש לו לב זהב, לא כמו חלק מהבנים האלה״ אמרתי במירמור. ״את טועה, אור הוא ילד טוב, את פשוט כואבת על מה שקורה. אני יודעת שזה גם קשה לשמוע, אבל באמת תתחילי לשכוח מהבנאדם גל״ אמרה. לא יודעת מה לענות לה, עד שאני לא אשיג לפחות רגע איתו, אני ארגיש לא שלמה עם זה. ״את צודקת במובן מסוים, אבל אני לא יודעת מה לומר לך״ אמרתי והבטתי בעץ שבמדרכה ממול. ״עוד חודש יש לרון יום הולדת״ אמרה. ״כן נכון, יום הולדת שבעה עשרה! וואי מה נעשה לו?״ שאלתי. -״הבנים חשבו לארגן לו מסיבה עם השכבה במועדון למעלה״ אמרה. ״התלהבו אלו מהמועדון למעלה, טוב נו אבל יהיה כיף״ אמרתי בגיחוך. -״כן, מה את קונה לו?״ שאלה. התחלתי לצחוק ״אמרתי לו שאני אקנה לו קונדומים״. -״מפגרת״ אמרה וצחקה. ״מה את רוצה, הוא אמר שיקנה לי או פדים או חוטיני״ אמרתי בחיוך. זה סתם איזה קטע שלנו לקנות אחד לשני את הדברים הכי מפגרים בעולם. ״רגע אז עם מי תבואי לנשף?״ שאלה.
״אין לי מושג, לא יודעת אם לבוא בכלל״ אמרתי ביאוש. -״בואי עם דניאל, ממילא אין מצב שיזמינו אותה, ממש לא בקטע רע״ אמרה. ״טוב שאת חייה, היא הולכת עם עידו״ מילמלתי. -״אוי נכון. לא רוצה להכאיב לך אבל תראי לאיזה מצב הגעת״ אמרה את האמת. ״כן אה״ אמרתי בהסכמה עם דבריה ״את באה היום?״ שאלתי אותה, אנחנו יוצאים לסינימה. -״לא נראה לי, אני כנראה נוסעת לסבא שלי״.
השעה חמש וחצי, לבשתי ואנס שחורות עם ג׳ינס כחול וצמוד עם קרעים וחולצת סריג שחורה. בר עשתה לי מחליק בשיער. ״בנות״ אמרה אמא שלי ופתחה את הדלת של החדר ״מתי אני לוקחת אתכן לרכבת?״ שאלה. ״עוד רבע שעה נצא״ אמרתי לה והיא סגרה את הדלת וחזרה אל החדר שלה. ״נו מתרגשת?״ שאלתי את בר. זה בעצם יציאה שלנו החברים, אבל את האמת, בדוק שזה סיפור כיסוי כדי שהיא ואופק יצאו מבלי שזה יהיה רשמי עדיין. ״האמת שכן, אני מקווה שיהיה טוב היום״ אמרה. -״אל תדאגי אני בטוחה שזה ילך לכם טוב״ אמרתי והבטתי במראה כשסיימה עם המחליק, שהשיער שלי חלק הוא עושה אותי ממש יפה וזה עוזר לי האמת בביטחון העצמי, השיער שלי בטבעי הוא גלי בצבע חום. ״גם אני מקווה, סורי שאור לא יכל לבוא״ אמרה. ״כן, לא האמת שזה בסדר, איזה בושות עשיתי לעצמי היום שהצעתי לו לבוא איתי! מה חשבתי לעצמי״ אמרתי ופתחתי את הארון, מחפשת משהו יפה להשים מעל. ״אויש נו בקטנה, לך זה מרגיש רע אבל הוא סתם חשב שזה הכי בקטע החברותי שיש, בנים סתומים הם לא מבינים״ אמרה ״אבל בסדר, אולי יהיה לך משהו עם מישהו אחר ותשכחי מימנו״ אמרה באופטימיות. ״כן בטח, עם בן״ אמרתי בציניות וצחקתי מעצמי ״מי עוד בא אז?״ שאלתי. ״אני, את, אופק, בן ורון. רותם הבריזה״ אמרה ופיזרה את שיערה מהבייביליס כך שיראה גלי ומהמם כמו שרק היא יודעת לעשות. ״מזל שאת שטנית״ ציינתי. ״למה?״ שאלה בקול תמים בעודה מסדרת גם את העגילים שלה. ״ככה לא ישימו לב לבלונד השרוף של השיער שלך״ אמרתי בגיחוך, היא כל הזמן משתמש בבייביליס ומחליקים. ״מה אכפת לי זה הוסיף לי גוונים לשיער״ אמרה. תכלס.
נכנסנו לתוך הסינימה בעודנו עוברים את החיילי מלחמת הכוכבים בכניסה. ״נו אז מה בא לכם לראות?״ שאל אופק. ״אתם רוצים להיכנס לסרט בכלל?״ שאלתי. ״כן למה לא״ אמר רון ״זה יהיה נחמד יותר מאשר שנשב במסעדה או משהו״. -״כן אפשר אחר כך״ אמרה בר. ״אז יאלה צלף אמריקאי״ אמר בן כשהגענו אל דוכן הכרטיסים. המוכר אמר שאין חמש מקומות בשורה אלא רק שתיים ושלוש בשורות נפרדות. ״אז נפרגן לכם אופק, אתה ובר בשתיים אנחנו נלך לשלוש״ אמר לאופק ותפח לו על השכם. אופק התקרב אליו מעט ולחש לו ״בטוח אחי?״ ורון חייך אליו ושוב תפח לו על הגב ״בטח״ אמר והתחלנו להתקדם לקומה השנייה. ״או אה נראה שהמזל עובד לטובתך חומד״ אמרתי לבר וחייכתי אלייה. ״כן, איזה כיף גל את לא מבינה עד כמה טוב לי״ אמרה בחיוך מלא רגש. ״אני שמחה״ אמרתי וחייכתי אלייה חזרה. באמת ששמחתי בשבילה, הלוואי שמישהו היה אוהב אותי ככה, ובהדדיות כזאת. הגענו לקומה השנייה וקנינו פופקורן ושתייה, נכנסנו לאולם, וכמובן שבגלל שאיחרנו כמה דקות אז הגענו בסוף הפרסומות. הבטתי בבנים הולכים מולנו ומתלחששים וצוחקים בין עצמם. רון הסתובב וחייך אלינו והחזיר את מבטו חזרה לבנים. ״טוב גל אנחנו בשורה הרביעית אז נתראה בסוף הסרט״ אמרה לי בר והתקדמה יחד עם אופק למקום שלהם. ״קדימה גל בואי״ אמר רון ומשך ביד שלי לכיוון הכיסאות שלנו. התיישבתי אני, גל באמצע ובר בצד השני. ״אני אוהב סרטים כאלו״ אמר לי בן והפנה אליי את פניו. ״גם אני, אני עלולה לבכות באמצע מהדברים האלה״ אמרתי בחיוך מפגר, כי זה די מפגר לבכות מסרט. טוב לא לגמרי. ״אל תדאגי אני פה״ אמר רון בצחוק וכרך את ידו סביב צווארי.
בסוף הסרט בר ואופק התבודדו ובן הלך לאכול בשר, אני ורון העדפנו ללכת לשתות שוקו חם בגלל הקור. ״אז?״ שאל רון. ״הסרט היה ממש יפה, אני חייבת לראות אותו שוב מתי שהוא״ אמרתי. הוא גיחך ״לא הסרט, מה עם אור?״ אמר בלחישה. מוזר האמת, רון יודע מזה כבר שבוע אולי והוא לא הזכיר את זה פעם אחת. ״מה איתו?״ שאלתי, יכול להיות שיצא לי קול די מאוכזב, אבל זה בדיוק בגלל מה קרה עם אור. אכזבה. ״את עדיין אוהב אותו?״ שאל. איפה שהוא השאלה הזאת הכתה בי. אף פעם לא שאלו אותי את השאלה הזאת ככה. ״אני לא יודעת״ אמרתי. רון נשען לאחור ״מה את יכולה כבר לא לדעת?״ שאל. ״מצד אחד, יש לי רגשות כל כך חזקים אליו, אבל מצד שני כל פעם שאני רואה אותו אני מרגישה כאילו מישהו בועט לי הישר לתוך הבטן״. אמרתי ולגמתי מהשוקו החם, נותנת לו להעביר לי זרמי חום בגוף. ״עצה שלי?״ שאל בהמשכיות והינהנתי כדי לשמוע ״שכחי מימנו״ אמר וחזר לשבת רגיל ״למה שתמשיכי לסבול ככה?״ שאל ולגם גם הוא מהשוקו. ״אני מנסה״ אמרתי, למרות שאני מרגישה ששיקרתי, אף פעם לא ניסיתי להעביר את המחשבות שלי ממנו. ״אם ככה אז אל תדאגי״ אמר בביטחון ולגם שוב מהכוס שלו. לגמתי גם אני. ״נו יום הולדת עוד מעט״ אמרתי בקול שובב והוא צחק ״את מזמינה לי חשפנית?״ שאל. ״מה זה נראה לך מסיבת רווקות? משהו יותר טוב״ אמרתי וצחקתי ממה ששאל. ״חבל, אבל שיהיה שימושי, אל תקני לי תמונה או משהו״ אמר. ״שמע, זה יהיה בידיים שלך אם זה יהיה שימושי או לא״ אמרתי והתפוצצתי מצחוק ״תרתי משמע״ הוספתי והמשכתי לצחוק. ״סתומה״ מילמל. ״היי קדימה שנזוז?״ בא בן לבפנים ונעמד מולנו. ״לא יודע, שנזוז?״ הביט בי רון בשאלה. ״אני חושבת שכן, כבר נהיה מאוחר״ אמרתי ״כדי שנלך״. ״יאלה אז בואו כי בר ואופק בחוץ כבר״. אמר בן ויצא, יצאנו גם אנחנו אחריו.