מתוסבכת- פרק 4

יום ראשון בתחנה, מחכה להסעה של בית הספר בזמן שאני קופאת מקור, גשם סוער ומלא ילדים קטנים בתחנה השנייה עם מטריות. ״וואו״ אמרתי בהלם כשהבטתי בבתאל נכנסת לתחנה שכולה רטובה. ״למה לא יצאת עם מטרייה״ שאלתי אותה בזמן שהיא מזיזה תיקים כדי לשבת. ״לא חשבתי שזה יהיה ככה, התחלתי ללכת ופתאום מבול משום מקום״. היא צודקת, לפתע הגשם התחזק ממש, אני לא יודעת איך בדיוק, אבל תמיד אני יוצאת בזמן הכי טוב כשיש גשם, מזל. אופק נכנס לתחנה שהחם צוואר על צווארו והוא מתכנס עם כל הגוף שלו בתוך עצמו ״מה זה הקור הזה אני מת״ אמר והתיישב גם הוא. ״אמרו בחדשות שהמעלות יצנחו לעשר הבוקר״ אמרתי והבטתי בליהי נכנסת כן היא לתחנה. ״מטורף הגשם הזה״ אמרה וגם היא כמו כולם, חוץ מבתאל כמובן, סגרה את המטרייה והתיישבה. אני לא מבינה אנשים שמעדיפים קיץ על חורף, קיץ זה בהחלט כיף, אבל להזיע? כזה דוחה. וחוץ מזה, אני מאוד אוהבת גשם ורעמים. ליאור רצה לתחנה כשהכובע של הג׳קט של על ראשה והמטרייה החצי שבורה שלה אצלה ביד ״אני קופאת! או הנה האוטובוס״ אמרה וכולנו הבטנו הצידה, מתים להיכנס לבפנים.
הגענו לתחנות בית הספר וירדתי מהאוטובוס התקדמתי ואז נתקלתי בדניאל, וצעדנו יחד אל המבנה של השכבה, כמובן שהשתמשנו במטרייה שלי. ״יש לי עבודה בספרות ובאזרחות להגיש״ אמרה במעט בכיינות. ״גם לי״ השבתי. הלימודים לא הולכים לי כפי שתכננתי השנה. ״גל!״ שמעתי צעקה מאחורי ועוד לפני שהספקתי להביט, אופק נכנס הישר מתחת למטרייה שלי ״אני לא יכול בגשם תעשו מקום״ אמר והצטופף בינינו, מזל שהמטרייה גדולה מספיק, למרות שבכל זאת הצטופפנו. ״למה אף אחד לא מביא מטרייה כשיש גשם״ ציינתי. ״מה אני אעשה, זה או בלי מטרייה או המטרייה של אחותי של ההלו קיטי שלה, מעדיף להירטב״ אמר. ״אז היית מביא את ההלו קיטי והיינו מתחלפים״ אמרה דניאל. אופק קימט את פניו וחשב לרגע ״וואלה נכון״ אמר. זוג מפגרים. ״אופק!״ צעק לו בן ומשך אותו אליו, שניהם הולכים תחת המטרייה כשבן מחבק אותו סביב הצוואר. ״מה קורה אחי?״ שאל את אופק ואנחנו המשכנו ללכת.
נכנסתי לכיתה, הטייץ השחור שלי נרטב מעט למטה מהגשם. ״מי החליטה להגיע״ אמרה המורה שלי והכיוונה אותי עם ראשה למקום שלי. ״תפס אותי המבול בדרך״ אמרתי והתקדמתי למקום שלי מאחורה לשבת. ״מה קורה?״ שאל עומר, זה שיושב לידי. ״קופאת״ אמרתי והתכנסתי בתוכי בניסיון להתחמם. ״שמעת?״ אמר והביט בי בחיוך ממזרי. עומר איכשהו, יודע כל מה שקורה בבית הספר, זה אחד היתרונות לשבת לידו. ״מה הפעם?״ שאלתי וחייכתי חזרה. ״ליאור מ-י״ב בהריון מגל בן-חיון״ אמר בלחישה וחזר להביט במורה. ״מה?!״ לחשתי לו ״איך אתה יודע?״ וואו מסכנה, ועוד שכל הבית ספר כנראה הולך לדעת מזה. איכס אבל למה היא לא יכלה לשמור על עצמה. ״מה זה משנה איך? אני אומר לך כל הסוף שבוע לא הפסיקו לדבר על זה, איזה בלאגן. ההורים שלה שומרים״ אמר ונאנח ״תאמיני לי איזה דור אנחנו״ מילמל. ״צודק״ אמרתי. עד כמה שזה נוראי לומר את זה, זו אשמה שלה.
סוף סוף אירנה שיחררה אותנו משיעור מחנך והגיע ההפסקה. יצאתי החוצה ובדיוק רון התקשר ״הלו?״. -״גל? איפה את?״ שאל. ״האמת שאני בדיוק יצאתי מהכיתה, איפה אתה?״. -״הנה את, מאחוריך״ אמר וניתק את השיחה. הבטתי לאחור והתקרבתי לחבק אותו ״מה קורה? לא דיברנו כל הסופש״ אמרתי לו. ״אה כן, לא יכלתי לדבר הייתי עם המשפחה אצל סבא שלי״ אמר ״טוב אני הולך אז אני כבר אראה אותך אחר כך״ אמר והתקדם למחוץ המבנה. נכנסתי לכיתה של אור, בר ורותם שם אז זה תירוץ לראות אותו. ״היי גל״ אמר אור שבדיוק בא לצאת מהכיתה, עד כמה מוזר זה הרגיש לי שהוא בדיוק יצא. ״מצויין מה איתך?״ שאלתי בחיוך. ״מעולה, נתראה אחר כך?״ שאל. ״כן בטח״ השבתי והוא המשיך למחוץ לכיתה. נכנסתי והתיישבתי בשולחן של הבנות, שתיהן אוכלות את ארוחת הבוקר שלהן. ״שמעת על ליאור?״ שאלה אותי רותם ״כן עומר סיפר לי״ מילמתי ולקחתי לה אחד מהגזרים החתוכים שהביאה. ״שמעת על הנשף שעומד להתקיים?״ שאלה אותי בר. ״נשף? של מי? לכבוד מה?״. -״של הבית ספר, ל -י -י״א -י״ב יש נשף של אחרי חנוכה כביכול״ אמרה ונתנה עוד ביס מהכריך. ״עם זוגות והכל?״ שאלתי. ״כן, בנים חליפות ובנות שמלות ערב, כמו בסרטים וואי איזה כיף!״ אמרה רותם. ״היי אולי אני אזמין את אור?״ שאלתי אותן אבל נראה על הפנים שלהן שהן חושבות שזה רעיון רע. ״מה לא?״ שאלתי בהיסוס. ״יש לו מישהי גל״ אמרה רותם. ״את באמת חייבת להתחיל לשכוח מימנו, למה את לא משחררת?״ שאלה אותי בר. ״לכי תסבירי ללב שהוא צריך לשכוח את האדם שהוא הכי אוהב״ אמרתי וקמתי. ״מתי הנשף?״ שאלתי. ״עוד שתיים עשרה ימים ככה, בחמישי הבא לא הזה״ אמרה רותם. ״אם ככה מעולה, אני רק צריכה לתפוס אותו לבד״ אמרתי ויצאתי מהכיתה, ״או יותר נכון לאזור אומץ להציע לו בכלל״ מלמלתי לעצמי.
״כל הכבוד בנות, נתראה שיעור הבא יש ריצת אלף חמש מאות תתכוננו.״ אמרה המורה לספורט ויצאה מחדר ההלבשה, שרכתי את הנעליים ויצאתי לכיוון המבנה שלי, ואז קלטתי את רון ואור עומדים ומדברים מחוץ לכיתה של רון, חשבתי לעצמי אם זה הרגע, אבל לא יכלתי ללכת אליו כשכל השיער שלי הפוך משיעור ספורט. אז רצתי הישר לכיתה שלי והוצאתי מהתיק את המראה וסידרתי אותו. יצאתי חזרה לבחוץ אבל הם כבר לא היו שם. התקדמתי לכיתה של רון, אבל אור היה שם עם כל הבנים אז העדפתי שלא לגשת. רון קלט אותי וסימן לי שהוא רוצה לדבר איתי אחר כך. היננתי לאישור ויצאתי מהכיתה.
יום הלימודים נגמר ועשיתי את דרכי יחד עם אופק ובר לתחנות. ״מה הצבע האהוב עלייך?״ שאל אופק את בר ״סגול״ ענתה. לא הייתי בטוחה על מה השיחה שלהם, הראש שלי היה עסוק באור עשרים וארבע-שבע. לא יצא לי לראות אותו היום לבד ואני- הנה הוא! נקטע לי ישר חוט המחשבה כשהבטתי באור עומד שם לבד ונשען על המיגונית של התחנות. ״יש״ מילמתי ״בר אני אפגוש אותך כבר באוטובוס״ אמרתי למרות שמרוב שהיא מהופנטת באופק אני לא בטוחה ששמעה אותי. התקדמתי לעברו, הוא דיבר בפלאפון ובדיוק שכבר נעמדתי מולו הוא סיים את השיחה. ״היי״ אמרתי. ״היי״ השיב. ״איך היה בחמישי בערב?״ שאלתי אותו לגבי אותו הלילה. ״היה ממש כיף, העוגה הייתה ממש טעימה״ אמר בחיוך וצחק ״רק חבל שהיא נגמרה כל כך מהר״ אמר וגרם לי לצחוק, הוא גמר את העוגה. ״תגיד, אתה הולך לנשף ביום חמישי?״ שאלתי אותו במעט היסוס. ״אה של השכבות? ברור״ אמר. ״רוצה נלך ביחד?״ שאלתי והרגשתי כאילו הזמן עצר מלכת, הרגשתי את פעימות הלב שלי והגוף שלי שהתחיל להילחץ מעצמו. ״האמת היא שאני הולך עם שירה״ אמר ״את מכירה אותה?״ שאל. בטח שאני מכירה אותה. ״לא ממש״ אמרתי ״טוב סבבה אז דבר איתי״ חייכתי אליו והתקדמתי לתחנה שלי. ״בטח״ קרא אלי את תשובתו. דמעות התחילו להציף עיניי, אבל במהירות הצלחתי להשיב אותן למקומן. כנראה שבאמת הגיע הזמן לשכנע את הלב להפסיק לאהוב אותו.