מתבגרים – פרק 4

"מה בבית חולים?!" כל התחנה הביטה בי, בטעות צעקתי את זה.
-"האוטובוס הגיע, בואי שבי ליידי אני יספר לך"
תאמינו לי, בן יותר גרוע מילדה בת 13 שמדובר ב'לרכל', מה שטוב בו זה שהוא לא מספר הכל לכולם, הוא מספר למי שבא לו בטוב לספר.
"ישבנו עכשיו ספר, מה קרה ללוק?"
-"לא יודע"
"מה לא יודע"
-"אולי תפסיקי לחזור על מה שאני אומר עם סימן שאלה"
"אולי ספר לי כבר מה קרה לו"
-"אני לא יודע, לפני שעה קיבלתי שיחת פלאפון מימנו אבל זה לא היה הוא, התקשרו מהטיפול נמרץ ואמרו לי שאני הייתי בשיחה האחרונה שלו והוא נמצא בביתו חסר הכרה"
"מה חסר הכרה? הכל בסדר איתו? מה קרה לו?"
-"אני לא יודע לא עדכנו אותי בקשר לזה, רק שאלו אותי אם אני יודע משהו"
"נראה לי אני הולכת לבקר אותו"
-"מה הולכת לבקר אותו, הבית חולים 2 קילומטרים מהבית ספר"
"מונית" אמרתי כבדרך אגב
אני לא מאמינה, מי מצא אותו חסר הכרה? ועל הבוקר?" מה כבר יכול היה לקרות לו?
ירדתי מהאוטובוס וראיתי את רוז עם ליאם "רוז" התקדמתי אליהם "רוז אני צריכה שתחפי עליי אני נוסעת ללוק"
"איך את יודעת על זה?" שאלה רוז
-"בן סיפר לי הרגע"
"ידעת על זה?" פניתי לליאם,
לא עונה.
"ליאם?"
-"ידעתי, ידעתי.. משנה איך?"

הגענו לבית החולים אני, רוז, בן ושון לא ענה לנו.
"למישהו יש את המספר של ההורים שלו?" שאלה רוז
כולם ענו לתשובה שלילית, "כן בטח.. ההורים שלו עלק" העיר לה ליאם.
ליאם ובן נכנסו לחדר ודיברו עם הדוקטור, לאחר מכן יצאו אלינו.
"אוקי, המצב הוא כזה" אמר ליאם "אחרי שלוק חזר הביתה-"
"רגע, זה קרה אתמול בלילה? אני דיברתי איתו אתמול בלילה" עצרתי אותו מדבריו
-"גם אני" אמר ליאם "אבל לא זה לא קרה אתמול בלילה, זה קרה לפנות בוקר" הוסיף.
"נמצאו סימני חבלה" אמר בן ואחרי זה הוסיף "הסימנים נראו בזרועו וברגלו הימנים, נראה גם סימן כחול גדול בצד ראשו לפני האוזן"
"מה זאת אומרת? מאיפה הוא קיבל את זה?" שאלתי את בן
-"את לא יודעת שרלוט?" פנה אליי ליאם
"דיי כבר כולם לשאול אותי את השאלה הזאת!" אני יודעת שאני מרבה להיות בעננים בתקופות מסוימות אבל שידברו.
-"אבא שלו שרלוט" אמר ליאם "אבא שלו היה.."
"נכון, אני זוכרת את היום ההוא"
-"הוא שוב שתה וחזר מאוחר בלילה, הוא הכה בלוק חזק הפעם" הוסיף.
"הוא פגע לו בראש וזה זיעזע אותו או משהו כזה" הוסיף בן.
-"איך הרופאים יודעים את זה?" שאלה רוז
"אלי אחותו חזרה מהמשמרת שלה והתקשרה אליהם אחרי שראתה את אביה נוחר בסלון על הריצפה ואת לוק על פינת השולחן. עכשיו לקחו את האבא לחקירה"
-"פאק. אני תמיד ידעתי את זה אבל לא חשבתי שזה יגיע לזה" התיישבתי בכיסאות ההמתנה.
"אם ידעתם על זה למה לא פשוט אמרתם?" שאלה רוז אותי ואת ליאם.
"הוא ביקש שלא, אחותו ביקשה שלא.." אמרתי
-"כן, חוץ מזה זה היה לגמרי במקרה שגילינו את זה" הוסיף ליאם
"אפשר להיכנס?" שאלה רוז את הרופא שיצא הרגע מהחדר
"אני מעדיף שתלכו עכשיו לבית הספר ושתחזרו אנחנו נסכים להכניס אותכם" אמר והמשיך ללכת.
אני לא מבינה אנשים שמתלהבים מהעיר הזאת, רציני מה כבר יש בניו יורק? רק כמה גברים שמזיינים נשים ונתקעים עם הילדים. אני לא מבינה את זה, באמת שלא. בסופו של דבר אנחנו הילדים סובלים.

"איפה היתם! אתם יודעים כמה דאגתי לכם?!" גערה אמא בי ובליאם שחזרנו הביתה
-"ממש דאגת, הדבר היחיד שעשית זה לקבל דפיקות מהבובו שלך" צעק עלייה חזרה, אפילו להעיר לו אין לי כוח.
"תירדו לכאן עכשיו! אנחנו צריכים לדבר! הטיסה מוקדמת לסוף השבוע הזה!" שמעתי את צעקתה של אמא מחדרי.
"אין לי כוח לכלום אני נשבע לך, נמאס לי מהכל" אמר ליאם נכנס מתחת לפוך שלי.
נכנסתי גם אני לפוך והדלקתי טלוויזיה.

נקודת המבט של לוק – חצי שעה לפני
"היי" ראיתי את רוז ושון נכנסים
"אתה בסדר אחי? חטפת חזק אה?" התקדם אליי שון והתיישרתי לישיבה, וואו הראש.
-"שון!" הפצירה בו רוז
"זה בסדר ריי אני בסדר" "אוו" תפסתי את ראשי מהכאב ראש החזק שהציף אותי.
-"תראה מה קרה לך" הביטה בי רוז נוגעת בתחבושות שביידי.
"לא נורא יעבור"
"בקרוב נקווה" נכנסה שרלוט עם ליאם ובן, אני שמח שהם באו לבקר.
"הכל בסדר איתך? צריך משהו?" שאל בן
"עזוב אותו תן לו לנשום" אמר ליאם.
"אני בסדר, הכל בסדר"
חוץ מזה שיש לי אבא בן זונה, אני לא ישכח את מה שעשה לי, שיכנס לכלא, שימות, שיזדיין בתחת אבל שלא יתקרב אלי!
"לוק, מצטערת" התקדמה אליי שרלוט התיישבה ליידי והחזיקה את ידי.
"על מה את מצטערת?"
-"אני ידעתי ול-"
"ממילא לא יכלת לעשות כלום שר, עכשיו זה עבר בואו נדבר על דברים טובים יותר"
"אין לך משחק היום" שאל בן.
תזרע נשמה תזרע מלח על הפצעים" סיננתי
-"היית חייב להזכיר לו?" לחש לו ליאם
"זה בסדר" הרגעתי אותם.
-"מה בסדר מה?! די להגיד בסדר" צעקה עליי רוז, חחח ילדה שרוטה.
-ומה איתו?" שאל ליאם
"הכל בסדר איתו, זאת אומרת חוץ מהחלק שאני מת שיזרקו אותו למעצר"
-"זרקו אותו למעצר" אמר שון מתיישב גם הוא
"מה?" הוא כבר שם?
-"כן הוא נמצא שם, ואחותך נתנה עדות, אבא שלי סיפר לי"
אבא של שון שופט, לא ההורים של כולנו משהו מוצלח.
"דאגתי לך לוק, מה יהיה איתך עכשיו?" שאלה שר, מה יהיה איתי עכשיו באמת..
-"האמת שאני לא יודע, בטח ידברו איתי כבר"
"הכל יהיה בסדר" הוספתי כשראיתי את הפרצופים המודאגים שלהם..
אני לא באמת חושב שיהיה בסדר, יש מלא אנשים וילדים כמוני שזורקים אותם לאיזה חור..

"שר.. שרלוט…. שרלוט!" שמעתי את ליאם מעיר אותי, נראה שנרדמנו..
"קומי כבר השעה 5 אחרי הצהריים, ואבא על הקו" אבא?!
"איפה?"
-"תתישבי קודם, הוא בפלאפון" אמר מושיט לי אותו.
"אבא?"
"לוליטה!"