מתבגרים – פרק 1

"יום טוב" קראה המורה ואישרה לנו לצאת החוצה.
היה קשה לי כל הלילה להרגיע את ליאם בזמן שגם אני מנסה להירגע.
מאז שאמא שלי התגרשה מאבא שלי אני שונאת אותה, מאוד שונאת אותה! היא אדם ללא רחמים.
ללא רחמים על אבא, תאמינו לי אני בטוחה שרק בגללה יש לו את הכאבים האלו, רק בגללה.
"שרלוט!" צעקה המורה מוציאה אותי ממחשבותיי
-"אני יוצאת" התקדמתי לכיוון המעבדה מחכה שישחררו את הכיתה של רוז.
"שלום לך" יצאה אלי
-"אין מצב, ויקי שחררה אותכם 3 דקות לפני?!"
"עזבי מורה מחורבנת"
התקדמנו לשער בית הספר וחיכינו שפי ג'י יאסוף אותנו, האח הגדול של רוז, החברה הכי טובה שלי.
"נפרדנו"
-"מי? מה?"
רוז: "אני ושון, נפרדנו"
אני: "אוקי.."
רוז: "מה?"
אני: "כלום, פשוט אמרת את זה כאילו מובן מאליו"
רוז: "הוא בגד בי"
אני: "מה?!! מתי?! ולמה לעזאזל?!"
רוז נאנחה ונזכרת במאורע שקרה "את זוכרת שאתמול בערב נסענו למסיבה של לוק ואת היית עצבנית כמו לא יודעת מה?"
אני: "מה הקשר לזה שהייתי עצבנית?"
"רוצה להקשיב או לא?" הפצירה בי "אחרי שנעלמת עם ליאם אני והוא המשכנו לרקוד. הוא לא היה נראה טוב ואמר 'שנייה אני בא' והתקדם לעבר השירותים, אחרי זה הוא חזר והמשכנו לרקוד ולשתות." הפסיקה
אני: "זהו? אז איך בגד בך?"
רוז: "חכי זה לא הסוף, נסענו חזרה הביתה ואז כשאני נכנסתי לחדר שלי נזכרתי ששכחתי את הפלאפון אצלו, אז הלכתי אליו וראיתי את אמילי"
אני: "רק בגלל ראית את אמילי-"
"נו אבל תקשיבי רגע לא גמרתי, יואו עצבים איתך.. אמילי עמדה בכניסה של הדלת ותקתקה אצלו, אני עמדתי מאחורי השער וראיתי את שון פותח את הדלת והם התנשקו"
אני: "איזה בן זונה" נדהמתי, הם ביחד שנתיים!! ושון ילד טוב למה שיעשה את זה, כולם אותו דבר.
"הינה רואה" סימנה לי על הפלאפון שלה ונראה ששון מתקשר "כל היום הוא מנסה להשיג אותי הזבל."
"שלום בנות" קטע פי ג'י את השיחה "יאללה לאוטו" הכריז
"נכנסות, נכנסות" אמרה רוז והתיישבה.

"עכשיו נזכרת להגיע?" שאל ליאם בעצבים בדיוק איך שנכנסתי הביתה
-"תירגע, חיכינו לפי ג'י" הנחתי את התיק על הספא.
"שמעת את החדשות המרגשות?" דיבר בציניות אך בעצבים
-"שאתה צריך כדור?"
"לא נשמה שאמא רוצה שנעבור"
-"מה לעבור? לאן לעבור?"
"לעבור, לעבור.. אמא תזכירי לי לאן את רוצה שנעבור ולמה?" צעק לעבר המטבח.
אמא יצאה החוצה מביטה בליאם "אולי תפסיק עם כל האנטי הזה"
"אנטי בזין שלי אנטי" מילמל והלך לחדר.
"לאן לעבור אמא?"
אמא: "אבא מצא עבודה חדש-"
אני: "אבא? ממתי הוא אבא שלי? ממתי?!! את לא אמרת את זה עכשיו נכון?!"
אמא: "בוב, יקירה, בוב מצא עבודה חדשה ושם נרוויח הרבה יותר ממה שאנחנו עכשיו ושם נקי יותר ו-"
אני: "איפה זה שם?"
אמא: "לפני זה אני רוצה שתשמרי על ראש פתוח"
אני: "איפה זה שם?"
אמא: "באירופה אבל שרל-"
אני: "לאירופה?!" צרחתי "אמא אני לא עוברת לשום מקום גם אם זה תלוי באנושות שומעת?!"
נכנסתי לחדר של ליאם בטריקה.
"אני לא עוברת לשום מקום. אירופה היא רוצה אירופה. הכל בגלל הבוב הזה. כל הזמן אנחנו משלמים את המצב. אירופה עלק. מה אתה חוש-" קטעתי את המלמולים שלי בזמן ששמתי לב שליאם אורז בגדים.
"לאן זה?"
-"לפנימיה" אומר בלי להביט אליי ממשיך להוציא בגדים מהארון
"עוד לא ירדת מהסיפור הזה? בשביל ללכת לפנימייה הזו את צריך אישור מהקרובים אליך" הוא המשיך כאילו לא מקשיב לסדר את הבגדים.
"היי, אתה מקשיב לי בכלל"
-"כן!" עצר את כל מלאכתו "כן אני מקשיב לך, אבא נתן לי אישור לפני שעזב, הוא אמר שזה ליתר ביטחון, יש לנו אישור שר תחליטי מה שאת רוצה.. אם בא לך לבוא תבואי" סגר את המזוודה "את באה?"
"אמא תישאר לבד-"
-"לאמא יש עכשיו את בוב והבן המסכן שלו, אל תשכחי שאמא התגרשה מאבא בגלל המחלה שלו וכל השנים האלו גדלנו ללא אבא, רק בגלל אמא מזוינת אחת.
אם בא לך להישאר במקום הזה, תישארי. אבל אני לא יכול להישאר במקום הזה יותר.
את באה?"
הייתי בשוק, הבטתי בפניו של ליאם מלאות בשנאה ואכזבה באותו זמן מדברות בשפה הזו. לא האמנתי שהוא פגוע ככה, הוא לא יכול לסבול ככה בשקט כמוני, הוא צריך להתחיל חיים חדשים. הוא צודק, זה או פנימיה או אירופה.
"אני באה"