מתאהבת בפעם הראשונה ומתאכזבת בפעם האלף :( פרק ב'

ואז שמעתי את קולו של אבי קורא בשמי בקול צרוד "יוליה! יוליה! "
מיהרתי מהר לסדר את הדברים בתוך התיק האדום שלי והנורא מרופט – שלא תחשבו לרגע, אני לגמרי עשירה יש לנו הון תעופות בבית, בבנק….בכל מקום! אבא שלי היה פעם עורך דין, פעם הוא היה..בסדר…עכשיו…"יוליה! !!!!מה לוקח לך כל כך הרבה זמן? !"
נשכתי את שפתי התחתונה והתחלתי לרוץ לכיוון חדרו, ירדתי במדרגות, רצתי במסדרון הארוך והריק מנשמה חיה…רצתי מהר לחדרו כי ידעתי שאם גם הפעם לא אגיע במהירות, הוא שוב יצעק עליי ויקלל אותי ושוב אני אאחר לבית ספר ושוב כל הכיתה תצחק עליי בזמן שהמורה מנסה להחליט מה לעשות. .להכניס אותי לכיתה או לשלוח אותי להירשם על הפרעה. ..?
דלת חדרו של אבי הייתה חצי פתוחה ולמרות שהיה אור חזק ומסנוור בחוץ. .כל חדרו של אבי היה חשוך, נכנסתי לחדר ואמרתי בקול חלש " כן אבא? "
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן? ! מה את חושבת שיש לי את כל הזמן שלך יש? ! תפסיקי להיות כל כך איטית – – – – מטומטמת! !! תעופי מפה כבר! !! תביאי לי את המקל המטומטם ותעופי מפה! ותחזרי מתי שבא לך, מצדי אל תחזרי הביתה בכלל! !!!" הרגשתי את הדמעות מתקרבות, את העצב והכעס מנסים לזדחל בתוך גופי אך אני כל כולי מתקשה כמו קרח ולא נותנת להם לעבור. ..לפחות לא עכשיו. נתתי לו את המקל ולפני שיצאתי הוא התחיל למלמל "לא רוצה לראות אותה יותר! !!"
"אבא אתה לא יכול….."
לא הספקתי לסיים את המשפט וכבר התחיל לצעוק מחדש "מה? ! לראות? ! אז מה אם אני עיוור? ! לכי כבר! !!!"
ידעתי שהייתי צריכה לעצור את עצמי אבל לא הצלחתי "ביי" הלכתי לחדר שלי לאט לאט עד שהוא עוד פעם התחיל לקלל אותי"** **** *******" התחלתי לרוץ ולרוץ מנסה להתרחק מהכול, לא רוצה לשמוע יותר כלום, מנסה לברוח.