מתאהבת בפעם הראשונה ומתאכזבת בפעם האלף :( פרק י'"א

הוא הסתכל עליי לרגע ארוך…או לפחות אני חשבתי כך בגלל שליבי דפק כאילו אין מחר והייתי קצת לחוצה , אני לא מבינה למה …הרי זה כולה סליחה …נכון ?…
נכון !
תירגעי יוליה…את חייבת…ממתי אני בכלל נהיית לחוצה בגלל בן ?!
ואז הוא פשוט החזיר לי חיוך קטן ..ומקסים והמיס אותי "אין לי על לסלוח לך.." . איזה מוזר זה ? שחיוך קטן גורם לי להרגיש בעננים ..ומשפט אחד חסר משמעות בעיניי הסובבים אותי גורם לי להתרגשות יתר…פשוט …מוזר. כשהסרט נגמר , הרגשתי מאוד אנרגטית ! מלאת חיים ! משהו שאף פעם לא קרה לי ! הרגשתי כאילו לפני שנייה מישהו אמר לי שהוא אוהב אותי 
"מה קרה פתאום את כל כך שמחה ?" הוא שאל אותי בחיוך ענק ומרוצה , ואז הוסיף "הסרט נגמר קצת דרמתי אם אני לא טועה.." ,
"אממ…מה זאת אומרת אם אתה לא טועה ?" שאלתי מבולבלת והתעלמתי משאלתו .
"לא כל כך הייתי מרוכז בסרט , " ענה לי בקצרה , רציתי לשאול במה כן היית מרוכז ? אבל פחדתי מהתשובה ..משום מה .. לא מבינה למה …אולי כי ידעתי את התשובה…
"טוב , אז מה את רוצה לעשות עכשיו ?" שאל אותי וקטע את כל מחשבותיי ,
ואת האמת ..לא היה לי מושג..מה עכשיו באמת ? אולי אני אלך הביתה ? "אממ..לא יודעת…תחליט אתה , אני לא יודעת..מה ..מה אתה חושב.. ?" שאלתי קצת מגמגמת ..(מגמגמת ??!?!?!!?) הוא חייך , כרגיל – כאילו לגמריי כרגיל ! החיוך שגרם לפרפרים לבטן שלי .
"אני חושב שאולי כדאי שנלך לטייל קצת…ואז ..נחזור הביתה ?"
"רעיון מעולה ! " אמרתי לו בחיוך הכי טוב שהצלחתי למצוא באותו רגע .
"נהדר ! אני מכיר מקום קרוב לפה .. הוא שקט ונעים …ממש יפה שם !"
"טוב ..אז..בוא נלך " התחלתי ללכת אחריו , ולא האמנתי שאני מסכימה ל-צ-א-ת איתו לאנשהו בכלל …מה קורה לי ?! דאמטט !
הגענו למין פארק כזה…היה חשוך , העצים הסתירו את אור הירח שיכל היה להאיר אותנו , כמה חבל…היה שביל ארוך שהיה ניראה כאילו הוא יכול להימשך ולהימשך לנצח !
היה כל כך שקט שהייתי בטוחה שאני נושמת יותר מדי חזק , כשבעצם נשמתי את הנשימות הרגילות שלי .
"זה מקום ממש נפלא !" הוצאתי את הדבר הראשון שעלה בראשי.
"כן את צודקת" בקולו היה נשמע סוג של עצב , חבל שלא יכולתי לראות את הבעת פניו .
"מה השעה ?" שאלתי אותו בשקט , למען האמת היה קצת משעמם , אבל זאת לא הייתה הסיבה שבגללה שאלתי מה השעה , סתם הסתקרנתי …
"אממ…רגע אני אבדוק ..למה משעמם לך ?" אמר בזמן שהוציא את הפלאפון שלו מהכיס .
"לא…לא..סתם אני רוצה לוודא" שקר גס ! אני מקווה שאני נשמעת אמיתית…
הוא לחץ על אחד הכפתורים ועל צג הפלאפון הופיע השעה 00:59 ובדיוק אחרי שנייה זה הפך ל00:00 ומוזיקה התחילה להתנגן , לא הבנתי מאיפה זה בא…ומה קורה פה…בהתחלה בגלל חשבתי שאולי זה בא מהפלאפון אבל אז קלטתי שזה יותר מדי חזק מכדי להישמע מהפלאפון .
דין הרים את ראשו מהצג פלאפון והסתכל עליי , במבט מוזר שלא הצלחתי לקרוא בזמן , לפניי שהוא שאל אותי .."היי…אולי את רוצה שנרקוד ?" לרקוד ?
פה ?
באמצע שום מקום ?
בחושך המוחלט הזה ?
"אממ…אהה…כן..אני מניחה שזה בסדר.."
הוא לקח את ידי החזיק אותה חלשות , והניח את היד השנייה על מותני , ואני ..וואו הרגשתי מבוכה גדולה מאוד ! הנחתי את שתי ידי על כתפיו , והתחלנו להסתובב לנו על במת ריקוד דמיונית משלנו , המוזיקה הייתה מרגיעה , או לפחות הייתה אמורה להיות מרגיעה , ליבי השתולל לו ללא הפסקה , לא ידע מ לעשות עם עצמו , לאן לזוז , ובאיזה קצב לדפוק פשוט התחיל לעשות לעצמו שם סלטות ,וקפיצות לגובה ולרוחב…
הנשימות שלי התחילו להידרדר , כאילו עשיתי הרגי ריצת אלף מטר …אבל איכשהו הצלחתי לגרום להן להישמע רגילות , שלא יחשוב לרגע כאילו הוא גרם להן .
כשהמוזיקה נגמרה , הורדתי את ידי ממנו , וציפיתי שיעשה את אותו הדבר אך …ידיו נשארו באותו מקום , ולא זעו לרגע קט אחד .
הסתכלתי עליו וראיתי שהוא מסתכל עליי , מבט מרוכז.
פתאום הוא הוריד אותן ואמר לי "סליחה..לא שמתי לב שהמוזיקה נגמרה.." וצחק צחוק קטן וחסר משמעות .
"נלך ?" הוא שאל והצביע על השביל הלא נגמר .
"כן" עניתי לו קצרות .
אחרי מספר שניות שהלכנו בשקט מוחלט , הוא לחש את שמי בשאלה "יוליה ?"
"אה ?" הדבר היחידי שהצלחתי להוציא ממני.
"אפשר לשאול אותך שאלה ?"
"אממ…כן !" ומיד התחרטתי על התשובה שלי…
"למה את תמיד מסתובבת לבד ?"
כן…באמת לא הייתי צריכה להגיד לו "כן" , איזה סתומה אני …
"זה לא חשוב.."
"נו…תעני לי בבקשה…אמרת שאפשר לשאול !"
"כן…טוב…זה באמת לא חשוב…"
"בבקשה…" הוא התחנן בפניי ,
"טוב…אממ…" הוצאתי אנחה .
"כי…כי…ככה עדיף לי."
"מה זאת אומרת ככה עדיף לך ? … אני בטוח שאת לא נהנית להיות לבד כל הזמן.."

המשך יבווא , אני כבר עייפה חח ,
בקרוב אני ממשיכה , מבטיחה לא להזניח את הסיפור !!!