מתאהבת אבל מתרחקת… פרק 7 -התעלפות-

״אני מצטער״ אמר כריס ובעט בי
הרגשתי חלשה נשמתי לאט הם המשיכו לבעוט בי הם המשיכו לקלל, לצחוק, ורני שכבתי שם על הרצפה חסרת כוחות ממסה לקום ולא מצליחה
התנשמתי קלות והיה לי פלשבק
*פלאשבק*
״אלכוהוליסטית מסריחה״ אמרה קלורי והבנים החלו לבעוט בי ניסית להגן על עצמי אבל הם לחצו לי על החתכים שכבת שם חסרת אונים, רציתי כבר למות רק יובל באה לעזרתי היא הקימה אותי וברחתי מהמקום הזה מהבית ספר מי ידע שהמקום שאמור להיות המקום הכי מוגן בא אליי כאויב רשע?!
*סוף פלאשבק *
כמו בניו יורק יובל באה לעזרתי היא הרימה אותי חיבקה, נתנ לי מים, בכיתי רציתי להתאבד ניסיון כושל אחד כבר היה, רציתי כבר לגמור עם זה
״על תחשבי ל זה״ אמרה לי יובל כאילו שקראה את מחשבותיי
״למה זה מגיע לי החיים האלה?!״ שאלתי אותה בתקווה שהיא תוכל לעזור ל על מי אני עובדת
״לא מגיע לך, אבל אני איתך ואת יודעת את זה!״ היא אמרה לי
״מיקה את בסדר?״ רצו אליי מיילי, מייק, ירדן, ג׳וני, אביגיל ושאלו אותי כולם יחד
״כן״ שיקרתי להם
״אנחנו איתך״ אמרה לי ירדן
״תודה לכם״ אמרתי להם והלכתי בכוחות שנשארו לי ויצאתי מהבית ספר הזה, ברחתי משם, בכיתי רצתי להיות ליד אחותי למעלה בשמיים.
המשכתי לבכות הייתי חלשה כל כך שנפלתי באמצע הרחוב
״מיקה תתעוררי!״ שמעתי קול מוכר אומר
התעוררתי הייתי בחדר כלשהו וראיתי את כולם מסיבי
״תנו חה אוויר״ אמרה מיילי וכולם התרחקו קצת
״אני בסדר״ אמרתי
״מיקה דאגנו לך״ אמרה אביגיל
״איפה אני?״ שאלי
״בחדר של מייק הוא הלך להביא לך לשתות״ אמרה מיילי ובדקה לי חום עם ידה
״אני רוצה ללכת״ אמרתי ״ אני רוצה לסוסה שלי״ המשכתי
״איפה היא?״ שאלה אותי ירדן
״בלונדון״ אמרתי
החבר הכי טוב שלי הוא מייק הוא דואג לי יותר מכולם יותר ממה שאני דואגת לעצמי סיפרתי לו הכל הכל הוא יודע ואני יודעת הכל, ומיילי גם וגם ירדן ואביגיל הן חברות הכי טובות שיכולתי לבקש
הסתכלתי על כולם וכאב לי הראש
פחדתי שהם יגלו על החתכים הדבר היחיד שאף אחד לא יודע חוץ מיובל, אבל היא מתרחקת ממני בזמן האחרון עוברת ללירון
כמה כבר אפשר לסבול כשכולם יצאו לרגע מצאתי ברזל והתחלתי לחתוך הכאב היה גדול אבל קטן לעומת הכאב הנפשי …