מתאהבת אבל מוותרת… פרק 8 -איננה-

הרגשתי צעדים לכיוון החדר, זרקתי את אותו הברזל החזרתי את השרוול למקומו והפצעים שרפו, הלב שרף, הנשמה שרפה.
הסתכלתי עליהם על מיילי, על ירדן, על אביגיל, על מייק שבאמת אכפת להם ממני
״תודה״ אמרתי להם מנסה להתעלם מכל כאב שהיה עם זה הכאב בלב, עם זה כאב מהחתכים מכל כאב התעלמתי שמחתי שיש איתי חברים
״ת צריכה עוד משהו?״ שאל אותי מייק
״לא תודה״ אמרתי ״אני רוצה הביתה״ אמרתי והם הנהנו רציתי הביתה בגלל סבתא הסבתא היקרה שלי.
מיילי ליוותה אותי עד הבית, הייתי כולה בפצעים, פנס בעין נפיחויות בדיוק כמו בניו יורק
״מיילי תבדקי בחלון עם הוריי שם״ היא הלכה לבדוק
״לא״ היא אמרה ופתחתי את הדלת
לא היה אף אחד בבית
לא ההורים
לא סבתא
רק אני
״להתראות מיקה״ אמרה מיילי והתרחקה
״תודה מייל״ צעקתי לה
״זה בסדר״ היא אמרה והתרחקה עוד, הלכה הביתה
נכנסתי לחדר שלי צולעת שמתי את התיק על הרצפה, המיטה איננה, המיטה של סבתא איננה
הסתכלתי על החדר
גם הדברים שלה אינם
התקשרתי אליה ואחרי כמה צלילים היא ענתה
״הלו סבתא?״
״כן מיקה״
״איפה את?״
אני או במקום טוב מקום טוב״
״למה עזבת״
לא רצתי להיתקע״
״סבתא למה עזבת?!״…