משנאה לאהבה? עונה 2 פרק 2(:

עמדתי מחוץ לבית כמה דקות טובות, צילצלתי ואז מישהו צעק שהוא כבר מגיע.
"היי" חייך טוהר ופתח את הדלת
"היי" חייכתי ונכנסתי לבפנים, היה לו בית ענקי אני לא יכולה לתאר לכם את זה במילים אפילו!
"מפריע לך שאני ככה?" שאל הסתכלתי עליו וראיתי שהוא רק עם בוקסר
"כן מאוד.." אמרתי
"יופי כי לי לא מריע" צחק והתיישב על הסלון
"תשים בגדים כבר" אמרתי בכעס
"את נהנת מזה מה את משחקת אותה"
"טוב ביי" אמרתי ובאתי לצאת מהדלת
"טוב אני הולך!" הוא אמר עלה למעלה גיחכתי לעצמי על זה שהשיטה הזאת תמיד עובדת.
הסתובבתי קצת בסלון הסתכלתי על התמונות וראיתי הרבה תמונות של ילדה בערך בגילי… ממש יפה. היו הרבה תמונות שלה לא הבנתי מה הקטע
"זאת אחותי" אמר טוהר והרגשתי את הנשימות שלו בעורף שלי
"היא ממש יפה אמרתי והסתכלתי על התמונה
"הייתה.." נאנח טוהר והתרחק מימני
"אני מצטערת.. לא ידעתי" אמרתי בשקט
"זה בסדר.." אמר
"בת כמה היא הייתה?" שאלתי
"היא הייתה התאומה שלי.. בגיל שלנו 16, היא נדרסה בתאונת דרכים" אמר ואני השפלתי מבט.
"אני מצטערת.." אמרתי והתיישבתי
"עכשיו הכל בסדר" הוא חייך והתקרב אלי שוב ממש קרוב אבל
"יש לנו עבודה לעשות…" מילמלתי והתרחקתי מימנו
"כן העבודה.."
"הבאת את החומרים?" שאלתי
"כן המורה הביאה לי בסוף השיעור"
"יופי אז בוא נתחיל"
התיישבנו בשולחן והתחלנו.
"אז עם מערבבים את החומר הזה ואת החומר הזה.." אמרתי ועירבבתי ופתאום זה התפוצץ
"כימיה מושלמת" אמר טוהר וחייך, חייכתי גם
"אבל עם מערבבים את החומר הזה ואת החומר הזה…" אמר וניסה לערבב וזה לא התפוצץ אלה נהיה שחור.
"כימיה שחורה" צחקתי
"אין מונח כזה" צחק
"אני יודעת" צחקתי
המשכנו ככה לערבב חומרים . בשעה חמש וחצי הלכתי מימנו.
נכנסתי לבית ואז אביאל התקשר אלי
"חיים שלי" אמרתי
"אהבה שלי איך היה? הפריע לך? הציק לך? מילה אחת שלך מפרק לו תצורה"
"היה בסדר אל תדאג" צחקתי
"יופי, תתארגני בשמונה הולכים לפארק עם כל החברים" אמר
"אין לי כוח תלכו לבד"
"לא שואלים אותך ולא שואלים אותך נהנהנהנה" צעקו הוא ויובל ביחד
"אני מבינה שאין לי כל כך מה לעשות" נאנחתי
"נכון, יאלה תתארגני אנחנו עשרים דקות אצלך, ביי" אמרו וניתקו
אף אחד לא היה בבית כרגיל, מעריכה את אבא על העבודה שלו. סיגל בטח אצל חברה או אמא שלה, היא לא אוהבת להיות לבד בבית ואני לא אוהבת להיות איתה בבית.
עליתי לחדר התקלחתי מהר ושמתי מכנס טומבוי וגופיה של ניו יורק עם פסים שחור לבן.
דפקו בדלת של הבית, אספתי מהר את השיער לקוקו גבוה ויצאתי אליהם.
"שלום שלום" אביאל נישק אותי
"שלום שלום" צחקתי
"איפה בר?" שאלה יובל והתעסק בפלאפון שלה
"וואלה לא יודע" אמר אביאל אבל לא נשמע בטוח בקולו… משהו פה חשוד.
התחלנו ללכת לכיוון הפארק ודיברנו וצחקנו כל הדרך.
"אחים שלי!!!" צעק אביאל וקפץ עליהם שנכנסנו לפארק
"אביאל הבן זונההה!!" צעקו לו לא מבינה מה הקטע של לקלל תחבר שלך.
"איפה בר?" שאלה יובל מבואסת
"תבדקי בוואטסאפ" אמרתי
"הוא מסנן אותי מהצהריים" נאנחה
"טיפש … בטח הוא עוד מעט יבוא" אמרתי ראיתי שאביאל מסתכל עלינו שמע מה אמרנו והמשיך בשלו.

מנקודת המבט של בר:
קמתי בבוקר מחוק אינעל העולם לא זוכר כלום! פתחתי תעיניים וראיתי שלוש בחורות לידי כל אחת ערומה בלי כלום עליה. אני לא מאמין שזה קרה.. לא מאמין…