משיכה של בנים אל בנים

הוא יושב איתם, אך הוא כלל לא מרגיש בהם.
הוא שומע מה הם אומרים, אבל לא רוצה להבין.
שקוע בשלו, מנסה לשכוח…
לא משנה מה הוא יעשה,
הם ממילא אף פעם לא יהיו מסוגלים להבין אותו.
הם אף פעם לא יבחינו בלב המתפוצץ שלו כזיקוק ביום העצמאות,
בעיניים הזורחות שלו כשמש הזורחת ומאירה את העולם,
וגם לא בלחיים הסמוקות כשדה פרחים ורודים.

הם לעולם לא ינחשו למה, לעולם לא יבינו איך…
זאת מפני שהאטימות חונקת אותם, היא מטפסת וחוסמת את האוזניים מלהקשיב,
חוסמת את המוח מלהפנים, ובעיקר חוסמת את הלב מלעזור ולהזדהות.
הם לא ירגישו בכך, לא – ברור שלא.
זאת מפני שהוא יודע להסתיר את זה מאוד יפה, יודע להכניס עמוק אל תוך הלב את הרגש ולבלוע אותו.
רגש שלא היה צריך להיות מוסתר מאף אחד..

ממילא זה אבוד, ברור שהם לא יבינו.
הם לא יבינו את מה שהוא מבין, כבר הרבה מאוד זמן שהוא מבין.
הם לא מסוגלים להכניס לתוכם את ההרגשה שלו, הם לא מסוגלים לקבל אותה.
לא,
שום דבר שיעשה לא יגרום להם להסכים עם זה..
עם המשיכה שהם כל כך מתעבים..
המשיכה שכל כך מצמררת אותם,

משיכה של בנים אל בנים.