משחק אסור- פרק 8

"יש לנו בעיה…" אמר ברודי. שלושתנו ישבנו בחדרו של ג'יי. "אנשים בבית הספר התחילו לחשוד שמשהו קורה,"
"איך אתה יודע?" שאלתי.
"בגלל המכות שכול הבחורים מקבלים," הוא ענה ושאף מהסיגריה שלו. "כולם מגיעים עם פרצוף חרא לבית הספר והמורים התחילו לשאול שאלות. בוב ג'נר ודייב קרוד כבר נקראו למנהל כדי לברר על הפצעים…"
"מה הם אמרו?" שאלתי.
"הם לא נתנו להם כלום, אבל זה רק עניין של זמן עד שמישהו ילשין…" ענה ברודי.
"אז מה עושים?" ג'יי שאל.
הפלאפון שלי צלצל. זאת היתה ליז; חשבתי להעביר אותה לתא הקולי, לא רציתי לשמוע את הקול שלה אבל בסוף עניתי. אינסטינקט, אני מניח.
"כן?"
"אני צריכה שתאסוף אותי…" שמעתי את קולה מבעד לפלאפון.
"אני די עסוק פה," שיקרתי. "מה קורה?"
"ניק, בבקשה…" הבחנתי שהקול שלה רועד. "אני צריכה אותך."
"מה קרה?" שאלתי אותה, היא נשמעה מוזר. הבנתי שקורה משהו וזה לא מצא חן בעיניי.
"אני בשדרת בלית', במגרש החנייה…" היא אמרה לי.
"מה לעזאזל את עושה שם?"
"פשוט תבוא…"
היא ניתקה.
"אני חייב לעוף," כיביתי את הסיגריה במאפרה וקמתי כדי לעזוב.
"הכול בסדר?" ג'יי שאל.
"אני לא בטוח…" עניתי.
עזבתי את ביתו של ג'יי ונכנסתי למכונית שלי כדי לנסוע לשדרת בלית'. המחשבות שלי השתוללו; מה לעזאזל ליז עושה בשדרת בלית'? ולמה אנדרו לא נמצא איתה אם היא יצאה איתו מהבית? יש סיכוי שהיה להם מריבת אוהבים והוא נטש אותה שם? אולי היתה להם תאונה?
הגעתי למקום לאחר כמה דקות והבחנתי בליז שהיתה לבושה בשמלה פרחונית צהובה וישבה על המדרכה. כשראתה אותי, היא קמה לקראתי ועצרתי לידה. היא נכנסה אל תוך הרכב; השיער הארוך שלה נראה מעט פרוע, האיפור שלה היה מרוח על עיניה וניכר שהיא בכתה.
"מה קרה לך?" שאלתי אותה מיד. "איפה אנדרו?"
ליז לא הביטה בי, מבטה היה קפוא על השמשה הקדמית, היא לא הביטה דרכו אלא נראה היה שהיא פשוט מביטה מבלי לראות באמת מה יש מול הרכב.
"ליז, את בסדר?" שאלתי אותה, עכשיו יותר בהיסוס ופחות בתקיפות; לפתע הבנתי בפחד גובר שקרה משהו רציני.
ליז המשיכה להביט מולה במבט מזוגג מבלי לענות לי לכמה רגעים ארוכים; אצבעותיה היו משולבות זו בזו בחיכה, השמלה שלה היתה מעט מקומטת וירכיה נראו לחוצות זו אל זו בדריכות מסוימת.
היא נראתה כאילו היא עצבנית ודרוכה אך יחד עם זאת מנותקת מהמציאות.
ואז לפתע שפתיה התחילו לרעוד והיא הרכינה את פניה ובפתאומיות נשברה בבכי. היא התחילה לבכות במין אומללות שמעולם לא שמעתי; היא הרימה את כפות ידיה אל פניה כדי לכסות אותה והמשיכה לבכות בעוצמה.
היא הפחידה אותי.
"ליז-" הושטתי את היד שלי אליה אבל לא ידעתי מה לעשות. היא נראתה חסרת אונים.
היא המשיכה לבכות לדקות ארוכות כשאני פשוט ישבתי שם ולא אמרתי מילה; היתה לי הרגשה שאני צריך לשתוק. כיביתי את המנוע וחיכיתי שליז תירגע.
לבסוף היא הפסיקה לבכות ומחתה את פניה מהדמעות; היא הוציאה נייר מהמגירה וקינחה את אפה.
"עכשיו את יכולה להסביר לי מה קרה?" שאלתי בשקט. "את מפחידה אותי…" הודיתי.
היא הפנתה אליי את פניה, עיניה הכחולות היו נפוחות ואדומות מבכי; היא עדיין נראתה כול כך יפה שזה גרם לבטן שלי להתהפך.
"איפה אנדרו?" שאלתי.
"הלך…" היא ענתה בקול מעט רועד והסיטה את מבטה חזרה.
"רבתם? מה קרה?"
פניה התעוותו לרגע כאילו היא עומדת לפרוץ שוב בבכי אבל אז היא שאפה נשימה עמוקה ונשפה חזרה.
"תדברי, ליז!" דחקתי בה בלחץ.
"באנו לפה והתחלנו להתנשק," אמרה בקול קטן ובראש מורכן. היא לא הביטה בי. "זה התחיל להיות קצת אינטנסיבי אז עברנו למושב האחורי," היא המשיכה לתקוע את מבטה למטה והבטן שלי התהפכה והרגשתי עקצוצים של קנאה עצומה אבל לא הגבתי ונתתי לה להמשיך. "לפני שהבנתי מה קורה הוא היה מעליי והוא היה יותר מדי כוחני-" הקול שלה נשבר והיא כחכחה בגרונה.
"הוא עשה לך משהו?" שאלתי והבנתי שהקול שלי רועד מכעס.
"אמרתי לו להפסיק-" היא התחילה לבכות שוב. "הוא לא- לא ידעתי מה לעשות- הוא אמר לי להירגע," קולה נשבר שוב והיא חזרה לבכות בעוצמה.
"אני עומד להרוג אותו…" מלמלתי, יותר לעצמי מאשר אליה. "אני עומד להרוג אותו!" הכיתי את ההגה בעוצמה. לא האמנתי שזה קורה לליז; אני לא מאמין שנתתי לזה לקרות במשמרת שלי כשאני עסוק בלהתרחק ממנה ולהתעלם ממנה.
הכיתי שוב את ההגה, ושוב, ושוב. זה הרגיש טוב להכות משהו, הידיים שלי היו קמוצים לאגרופים והרגשתי את היד שלי מקבלת מכה כואבת מההגה אבל במקום לכאוב, זה גרם לי להרגיש טוב.
"תפסיק, ניק!" קראה ליז בקול רם כשהמשכתי להכות את ההגה מבלי לעצור. הלב שלי פעם במהירות והרגשתי כול פעימה ברקה שלי. "ניק, פשוט תחזיר אותי הביתה," היא אמרה מבעד לבכי. "אני רוצה לחזור הביתה…"
היא לא הביטה בי, היא המשיכה להסתכל לכול עבר ורק לא בי. התנעתי חזרה את המכונית ועשיתי כדבריה. הלכתי הביתה.
הזעם בעבע בתוכי, הרגשתי את הלב שלי פועם מהר ואת האדרנלין שלי זורם לכול הגוף; הידיים שלי התהדקו על ההגה בזמן שנהגתי ויכולתי לדמיין בראש שלי איך אנדרו שכב מעל ליז והרים את השמלה שלה כשהיא מנסה לדחוף אותו מעליה והוא מחזיק אותה בכוח-
הכרחתי את עצמי להתרכז בנהיגה.
כשהגענו הביתה, ליז נכנסה להתקלח ואני חיכיתי לה בחדר. אימא שלי וג'ון כבר ישנו בחדרם. לקח לה כמעט חצי שעה עד שהיא יצאה מהמקלחת. היא היתה לבושה בחולצה שלי ומכנסי טייץ שחורים ושיערה הארוך היה רטוב כשחזרה לחדר. העיניים שלה עדיין היו נפוחות ואדומות.
היא באה להתיישב לידי במיטתה ונראתה רגועה יותר.
"את בסדר?" שאלתי.
היא נענעה בראשה לשלילה ושוב דמעות הציפו את עיניה, "מה אני עומדת לעשות, ניק?" שאלה.
"את רוצה להתלונן?"
"לא," היא ענתה מידית והביטה בי מבוהלת. "אני לא רוצה לספר לאף אחד!"
"ליז-"
"אני נסעתי איתו בהסכמה למקום הזה, ידעתי מה עומד לקרות!" היא אמרה לי בלהט. "התחלתי להתמזמז איתו בהסכמה ורק אז הבנתי שאני לא רוצה להמשיך- מי יאמין לי?! הרי אני ואנדרו מסתובבים יחד כבר כמה חודשים, כולם חושבים שאנחנו ביחד ועכשיו אני אאשים אותו באונס?"
המילה כמעט נתקעה לי בחזה כמו סכין.
"אני לא רוצה לספר לאף אחד," היא אמרה שוב. "אני לא רוצה להיות הבחורה שנאנסה…" הוסיפה בשקט, ואז לפתע היא צחקקה במרירות ואמרה כאילו היא לא מאמינה למה שהיא אומרת, "אלוהים, אני הבחורה שנאנסה…"
הרמתי את היד שלי כדי להפנות את מבטה אליי; זאת היתה הפעם הראשונה שאני נוגע בה הערב. "את לא הבחורה שנאנסה." אמרתי בתקיפות. עיניה הגדולות והכחולות בהו בי בעצב ואז היא שמה את זרועותיה סביבי וחיבקה אותי. הרגשתי כאילו עבר הרבה זמן מאז שנגעתי בה ומאז שחיבקתי אותה; בהתחלה הידיים שלי נשארו תלויים באוויר מבלי לדעת מה לעשות בדיוק, ואז חיבקתי אותה חזרה.
על מי צחקתי? ליז היתה שלי ורק שלי.
"אתה יכול להישאר פה הלילה?" היא שחררה אותי וניתקה ממני. היא נראתה כמעט מתחננת.
"כן…" עניתי.
ליז טיפסה על המיטה ונשכבה על הכרית שלה. הסרתי את הנעליים שלי וגם אני נשכבתי לידה, פניי מופנים אל שלה. לפתע היא נראתה עייפה.
"מה הייתי עושה בלעדיך, ניק?" היא שאלה בשקט. "אני אוהבת אותך…"
המילים שלה נשארו באוויר והחשכה עטפה את שנינו, כול מה שרציתי היה לרכון ולנשק אותה אבל פחדתי שזה יהיה נקודת אל חזור שממנו לא נוכל יותר להיות מי שאנחנו.
"אני אוהב אותך גם, ליז…" עניתי לה.
היא תקעה בי את עיניה היפות לרגע ארוך ואז לפתע רכנה אליי ושפתיה רפרפו על שלי לשנייה קצרה לפני שהיא נישקה אותי ברכות; שפתיה היו חמות ורכות. במשך שנים תהיתי איך זה יהיה לנשק אותה ולפתע זה היה אמיתי.
היא נשכבה חזרה מולי ואז משכה את הזרוע שלי סביבה והסתובבה לכיוון השני. אחזתי את מותניה הצרות והידקתי אותה אליי; שיערה הדיף ריח לבנדר.
נרדמנו ככה, כשאני אוחז בה, גופה צמוד אל שלי וידיי עוטפות אותה.