משחק אסור- פרק 6 (ניק)

יצאתי מחדרה של ליז וראיתי שהדלת של אימי ושל ג'ון, אביה של ליז, סגור. הנחתי שהם מנהלים שיחה רצינית שאחריה אימא שלי תבוא לחפש אותי.
ירדתי במדרגות ויצאתי מהבית. הוצאתי את הסיגריה האחרונה בחפיסה והדלקתי אותה.
הייתי צריך להירגע.
נכנסתי למכונית שלי ונסעתי משם. לא יכולתי להישאר יותר בנוכחותה של ליז, הדברים התחילו להשתנות והרגשתי את זה. עד היום המצב היה לא ברור ומסווה, מתחת לפני השטח, אבל עכשיו התחלתי להרגיש את זה מתחיל לחלחל החוצה וזה לא עמד להגיע לשום מקום טוב.
גלגלתי את החלון למטה והוצאתי את העשן של הסיגריות החוצה. הרחובות היו שקטים; זה היה אמצע שבוע ולרוב העיירה היתה שקטה בשעות כאלה, כולם נשארו בתוך הבתים שלהם.
פניה של ליז המשיכו לחזור אליי וניסיתי לרסן את עצמי; עיניה הכחולות והגדולות הביעו משהו שאף פעם לא ראיתי עד היום, ראיתי שהיא רוצה את זה בדיוק כמוני. אף פעם לא הבנתי ממנה באופן חד משמעי מה היא מרגישה כלפיי ולפעמים תהיתי אם אני מטורף כשאני מרגיש ככה כלפיה, אם זה מטורף מצידי להימשך אליה כשאני מכיר אותה מגיל 9 והיא גרה ליד החדר שלי כמעט 8 שנים, אבל היום באותו רגע בודד בחדרה הבנתי שהיא נמשכת אליי בדיוק כמו שאני נמשך אליה, וזה הפך את הכול להרבה יותר גרוע…
לקחתי את הפלאפון שלי והתקשרתי לקנדל. היא ענתה בצלצול השלישי.
"היי, רוצה להיפגש?".
לאחר רבע שעה אספתי אותה מביתה ונסענו לאחד ממגרשי החנייה המבודדים בעיירה. היא לבשה חולצה לבנה ללא שרוולים עם חצאית קצרה וסנדלים, השיער הבלונדיני הארוך שלה היה פזור על כתפיה הדקיקות. היא נראתה יפה.
"מה קרה?" היא שאלה כשחניתי. מגרש החנייה היה ריק וחשוך כשרק עמוד תאורה אחד מאיר אותו ממרחק. "אתה נראה מוזר…"
"אני בסדר גמור," עניתי. "רק רציתי לראות אותך, לא טוב?"
"זה מצוין…" היא חייכה אליי. החיוך שלה היה יפה; פניה של ליז חדרו למחשבותיי ונענעתי את הראש שלי כדי לסלק אותן.
"אתה בסדר?" קנדל שאלה שוב כשהרכנתי את הראש שלי.
"אני מעולה," אמרתי לה והרמתי אליה את מבטי. "בואי…" משכתי בזרועה וקירבתי אותה אליי כדי לנשק אותה.
היא נענתה לנשיקתי בשמחה וזרועותיה עטפו את כתפיי ברכות. שפתיה היו בטעם דובדבן מתוק. היא רכנה לעברי ונישקתי את צווארה הארוך בלהט, הרגשתי את ידיה עוברות מכתפיי אל מותניי ואז הרגשתי את אצבעותיה מנסות לפתוח את הרוכסן שלי. עצרתי והבטתי בה; היא חייכה ואז הזדקפה וטיפסה מעליי.
"את בטוחה?" שאלתי.
בתגובה היא נישקה אותי בלהט כשהיא דוחפת את ידה בתוך המכנסיים שלי.

רכסתי את מכנסי הג'ינס שלי וקנדל משכה על עצמה את התחתונים שלה בחזרה. היא אפילו לא היתה צריכה להוריד את החצאית שלה.
"אתה בסדר?" זאת היתה הפעם השנייה שהיא שואלת אותי את השאלה הזאת.
"כן, למה?" שאלתי והתנעתי את המכונית.
היא משכה בכתפיה אבל המשיכה לנעוץ בי את מבטה ולבחון אותי. בכול משך הפגישה שלי איתה פניה של ליז המשיכו להופיע לי במחשבות וכול פעם ניסיתי לסלק אותה.
החזרתי אותה לבית שלה ונסעתי הביתה.
כול הבית היה חשוך וידעתי שאימא שלי וג'ון כבר הלכו לישון. דלת חדרה של ליז היה סגור כשעליתי למעלה. פתחתי אותה קלות וראיתי אותה שוכבת במיטה וישנה; היא החזיקה באחת הכריות שלה בין ידיה ורגליה והיא שכבה על צידה. היא לבשה מכנסי בד קצרים עם חולצה ישנה שלי שהיא פעם הגניבה מהחדר שלי, והשיער שלה היה אסוף גבוה. היא נראתה כול כך טוב גם כשהיא ישנה.
לעזאזל איתך, ליז ברנדון.