משחק אסור- פרק 4 (ליז)

הייתי בחדרי מול המראה והבטתי בהשתקפות שלי; נערה חיוורת, שופעת ומלאה החזירה לי מבט עגום. בגיל התבגרות הגוף שלי התפתח מוקדם יותר משאר הבנות, מה שמשך אליי את עיניהם של רוב הבנים בשכבת הגיל שלי. החזה שלי המשיך להיות שופע וגדול גם לאחר שהפסקתי להתפתח; למרות שהייתי אמורה להיות מרוצה מכך שהחזה שלי גדול, לרוב חשבתי שהוא גורם לי להיראות יותר שמנה אז שנאתי את זה. לבשתי חזייה לבנה ותחתונים פרחוניים לא תואמים, והשיער הארוך שלי היה אסוף על קודקוד ראשי. בחנתי את הבטן שלי ואת הירכיים שלי, הן נראו לי מלאות יותר מבעבר; הבחנתי בצמיגים בבטן והעברתי את אצבעותיי עליהם.
מיהרתי לשקול את עצמי וראיתי שירדתי שני קילוגרמים.
חזרתי לראי והסתכלתי על הפרופיל שלי, הבטן שלי נראתה מעט נפוחה כי הייתי אחרי ארוחת ערב; כול היום לא אכלתי שום דבר והגעתי לארוחת הערב מורעבת ולא הצלחתי לעצור בעצמי. התחרטתי על כך שאכלתי כול כך הרבה.
משכתי על עצמי חלוק ויצאתי מהחדר לחדר האמבטיה שלי ושל ג'וליה; לניק ולאבא שלי היה חדר אמבטיה בנפרד. נעלתי את הדלת מאחוריי, ופתחתי את ברז המקלחת. נתתי למים לזרום מעט ואז לקחתי את מברשת השיניים שלי והתיישבתי על רצפת האמבטיה מול האסלה.
דחפתי את החלק בלי המברשת אל הלוע שלי וגיריתי אותו עד שהקאתי. חזרתי על זה כמה פעמים עד שהרגשתי את הבטן שלי מתרוקנת. הדמעות צרבו לי את העיניים ומחיתי אותן.
תמיד הייתי דומעת כשהייתי מקיאה, זה לא היה מתוך בכי, זה היה מנגנון כול שהוא של הגוף שלא הצלחתי להבין.
הורדתי את המים באסלה והורדתי את הבגדים שלי ונכנסתי אל מתחת למים הזורמים כדי להתקלח. תמיד הרגשתי טוב לאחר שהקאתי, הרגשתי מרוקנת מאוכל וזה היה כאילו הגוף שלי התנקה מרעלים מיותרים. לא הייתי מקיאה כול יום, לפעמים הייתי מקיאה רק פעם בחודש אולי אפילו פעם תוך כמה חודשים. זה היה קשור לתקופות; היו תקופות שהרגשתי שמנה והרגשתי רע עם עצמי וניסיתי לעשות דיאטה וכשלא הייתי מצליחה להתמיד בדיאטה הייתי מקיאה ומבטיחה לעצמי להתחיל מחדש את הדיאטה למחרת. בתקופות האלו הייתי מקיאה יחסית הרבה, אבל בתקופות שהרגשתי טוב עם עצמי, זה לא היה נכנס לי לראש אפילו להקיא.
יצאתי מהמקלחת לאחר רבע שעה עם החלוק וראיתי את ניק נכנס לחדרו. הוא השאיר את הדלת שלו פתוחה אז הלכתי אחריו. הוא ישב על המיטה שלו ובדיוק הסיר את החולצה שלו כשנכנסתי.
זאת לא היתה הפעם הראשונה שראיתי אותו בלי חולצה אבל תמיד נפעמתי מגופו השרירי כול פעם שראיתי אותו; ניק וחבריו אהבו ללכת לחדר הכושר ואף היו לו משקולות בחדר. מגיל קטן הוא היה בחור ספורטיבי.
"אז אתה רוצה לספר לי על מה אתה ואנדרו דיברתם היום?" שאלתי אותו וראיתי שהוא לא הבחין בי נכנסת. הוא הרים אליי את מבטו ונשכב על המיטה באנחת עייפות.
"לא," הוא ענה מבלי לפרט ובעט את נעליו מרגליו.
"זה סודי?" שאלתי בעוקצנות.
הוא משך בכתפו ושם את זרועותיו מתחת לראשו והביט בי משועשע.
"אתה באמת לא עומד לספר לי?"
"זה הורג אותך לא לדעת מה יש ביני לבין החבר שלך, אני אוהב את זה…" הוא אמר בחיוך.
"זה קשור אליי?" שאלתי והתיישבתי במיטתו לידו.
הוא נחר בבוז וצחק. "לא כול דבר קשור אלייך…" אמר.
"מתי רמזתי שכול דבר קשור אליי?" נעלבתי.
הוא גלגל את עיניו, "תעזבי את זה ליז, את לא צריכה לדעת…" הוא אמר לי.
"זה משהו בלתי חוקי?" שאלתי מיד וראיתי לפתע שעיניו ריצדו למחשוף שלי והבחנתי שהחלוק שלי נפתח מעט. הסמקתי וסגרתי אותו באצבעותיי; עיניו טיפסו חזרה אל פניי ולפתע הוא נראה לא נינוח והוא הזדקף.
"לא, זה לא משהו כזה-" אמר וקם מהמיטה. "אני צריך להתקלח אז תחקרי אותי אחר כך…" הוסיף.
"למה? אתה תספר לי משהו?" שאלתי.
"לא…" ענה.
גלגלתי את עיניי בעצבנות וקמתי כדי לצאת מהחדר, הבחנתי בשני מגזיני פלייבוי זרוקים על השידה שלו בפינת החדר.
"יש מים חמים?" הוא שאל.
"כן…" עניתי ויצאתי.

באותו לילה לא הצלחתי להירדם. התהפכתי במשך שלוש שעות במיטה שלי ולבסוף קמתי וראיתי שהשעה 2 בבוקר. נאנחתי בעצבנות. שנאתי לא להירדם.
יצאתי מהחדר וראיתי דרך החריץ בין הדלת של ניק לרצפה שחדרו דלוק. ניגשתי אליו ודפקתי עליו קלות. ההורים שלנו ישנו בחדר בקצה השני של המסדרון.
"ניק, אתה ער?" שאלתי בקול חלוש. לאחר כמה רגעים הוא פתח את הדלת פרוע שיער; הוא היה לבוש במכנסי פיג'מה ארוכים וחולצה קצרה לבנה שהנחתי שהרגע משך על עצמו.
"מה את עושה ערה?" שאל ונתן לי להיכנס.
"אני לא מצליחה להירדם!" אמרתי ברוגז והתיישבתי במיטתו. הוא נשכב בצד השני של המיטה ונשכבתי לידו. המיטה היתה בגודל של מיטה וחצי. "מה אתה עושה עד עכשיו?"
"סתם במחשב…" ענה וראיתי את המחשב הנייד שלו על השידה ליד המיטה.
"אתה לא עייף?" שאלתי.
"קצת…" ענה במשיכת כתף ועצם את עיניו.
אהבתי לשכב לידו של ניק; מגיל קטן הייתי מתגנבת לחדרו ונשכבת לידו ומדברת איתו עד השעות הקטנות של הלילה. הוא גרם לי להרגיש בטוחה.
"תספר לי משהו…" הפניתי את הגוף שלי אליו ונשענתי על צד גופי. הוא היה שרוע על גבו לידי בעיניים עצומות.
"כמו מה?" שאל מבלי לפקוח את עיניו.
"מה אתה מתכנן עם אנדרו?" שאלתי אותו בחיוך.
"זה לא יצליח לך…" הוא אמר. "את לא תוציאי ממני את המידע הזה גם כשאני חצי ישן…"
צחקתי. "אז תגיד לי מה אתה חושב עליו." אמרתי לו.
"על מי?"
"על אנדרו," עניתי. "הוא מהשכבה שלך…"
"אני לא חושב עליו." אמר.
"קדימה, תגיד לי…" דחקתי בו.
"שהוא נראה כמו אחד מראגרטס," אמר.
חבטתי בכתף שלו והוא צחקק מבלי לפקוח את עיניו.
"הוא בסדר אני מניח," אמר לבסוף. "אני לא בדיוק מכיר אותו, אנחנו לא ביוויס ובאטדהד*-"
לא אמרתי דבר.
"את מעוניינת בו?" הוא פקח את עיניו כדי להביט בי.
משכתי בכתפי, "לא יודעת…" אמרתי.
"זה נשמע כמו לא," הוא אמר וחזר לעצום את עיניו בחיוך.
"לא נכון," אמרתי. "הוא מתוק ומתייחס אליי כול כך טוב…"
החיוך של ניק כבה אבל הוא לא אמר כלום.
"אבל אף פעם לא-" השתתקתי.
"אף פעם לא- מה?" ניק שוב הביט בי.
שוב משכתי בכתפי, "אף פעם לא הייתי בקשר רציני עם מישהו…אני לא יודעת אם התאהבתי-"
ניק נעץ בי את מבטו והרגשתי נבוכה מעט.
"אני לא יודעת איך זה להיות מאוהבת…מה אני אמורה להרגיש? נוח לי עם אנדרו והוא גורם לי לצחוק והוא מתייחס אליי יפה אבל אני לא בטוחה. יש בו דברים שאני לא אוהבת, נגיד למשל, הוא תמיד שם את הזרוע שלו על הכתפיים שלי ומצמיד אותי אליו כאילו אני הרכוש שלו," אמרתי. "אני שונאת את זה…ויש בו גם ריח מוזר…חמוץ כזה,"
"נשמע כמו חומר טוב לאגדות," ניק אמר והתחיל לצחוק.
צחקתי גם. לניק תמיד היה ריח שאהבתי, ריח שהזכיר לי את הקיץ ואת הים.
"אל תכריחי את עצמך," ניק אמר וחזר לעצום את עיניו. "את תדעי כשזה זה…"
"אתה מצטט עכשיו מהספרים של ניקולס ספארקס**?" שאלתי בעוקצנות וחייכתי.
"את זאת שהכריחה אותי לצפות ב'היומן' לפחות 4 פעמים," הוא אמר. "תחיי עם התוצאות…"
צחקתי וכרבלתי את הראש שלי בכתפו שהיתה צמודה אליי, שמתי את זרועותיי בזרועו ועצמתי את עיניי.
לפתע הרגשתי עייפה מאוד.