משחק אסור- פרק 2 (ליז) (שיניתי שני דברים בסיפור וציינתי למטה בהערות)

ישבתי בחדרי עם קנדל, חברתי הטובה ביותר מזה 4 שנים, והקשבנו למוזיקה ודפדפנו במגזינים בשעמום. אני שכבתי במיטתי על צד גופי כשאני מעלעלת במגזין וקנדל בחנה את עצמה במראה ואיפרה את עצמה במוצרי האיפור שלי.
"עליתי 3 קילוגרמים…" קנדל אמרה. "אני נראית כמו פרה," היא הביטה במראה ובחנה את הישבן שלה.
"את לא נראית כמו פרה," אמרתי לה ביובש מבלי להרים את מבטי. קנדל היתה גבוהה ויפיפה עם שיער ארוך בלונדיני שגלש על גבה הדק; תמיד חשבתי שהיא היפה יותר מבין שתינו וזה גרם לביטחון העצמי שלי להתערער כשהייתי לצידה.
"אני רוצה להיות פצפונת כמוך," קנדל אמרה כשהיא ממשיכה לבחון את השוקיים שלה. "אני כול כך מגודלת!"
"ואיך תהיי דוגמנית אם תהיי כמוני?" שאלתי אותה. אני הייתי בגובה 1.64 ס"מ וקנדל היתה 1.76 ס"מ של יופי.
"צודקת…" קנדל אמרה. השאיפה שלה היתה תמיד להיות דוגמנית והיא אפילו השתתפה בילדותה בפרסומת לפופקורן. "אני רק צריכה להוריד את השלוש קילוגרמים המיותרים האלה…"
לא עניתי.
קנדל הסתובבה ובאה להתיישב לידי במיטה. "אז מה קורה עם אנדרו?" היא שאלה אותי.
אנדרו היה בחור מבוגר משתינו בשנה והיה בגילו של ניק, הוא הראה בי עניין כבר הרבה זמן והיה שולח לי הודעות אבל לא הזמין אותי לדייט אף פעם.
"כלום," משכתי בכתפי. "כלום גדול!"
"מה הקטע שלו?" קנדל נשכבה גם על המיטה. "את חושבת שאולי הוא הומו?"
"אם הוא הומו למה שיתחיל איתי?" שאלתי.
"אולי הוא ממש ביישן או חסר ביטחון?" קנדל הציעה.
"הוא לא נראה ביישן," אמרתי. "הוא יודע לדבר טוב מאוד…"
"זה ממש מוזר," קנדל התעקשה והסכמתי איתה. גם אני לא הבנתי למה אנדרו לא עולה לשלב הבא ומציע לי לצאת, האם ייתכן שהוא פשוט לא מעוניין בי כמו שאני חושבת?
"מה עם ניק?" קנדל שאלה והבחנתי שעיניה נעוצות בי.
"מה איתו?" לא הבנתי את שינוי הנושא הפתאומי.
"את יודעת שיש שמועות עליכם…" קנדל אמרה בקול זהיר. "שקורה ביניכם משהו."
"מה פתאום!" פלטתי מיד בקול מעט מזועזע למרות שזאת לא היתה הפעם הראשונה ששמעתי על זה, אבל לא רציתי שירכלו עליי בצורה הזאת.
"אבל אתם לא באמת אחים," קנדל אמרה. "אז זה לא כזה מוזר,"
"אה באמת? אז אני מניחה שכול השמועות האלה נאמרות בצורה ממש תומכת, נכון?" שאלתי בעוקצנות.
קנדל חייכה חיוך נבוך. היא ידעה שצדקתי; השמועות היו לועגות ונאמרו רק כדי להדגיש עד כמה זה לא טבעי שאני וניק גרים יחד מהילדות ושאנחנו מתחילים לפתח רגשות זה כלפי זה.
"למה הם אומרים דברים כאלה?" שאלתי בקול מעט פגוע.
קנדל משכה בכתפה. "אומרים שהוא מקנא לך ושהוא מסתכל עלייך כול הזמן, ושאתם מבלים יותר מדי זמן ביחד-"
הסמקתי. "הוא כמו החבר הכי טוב שלי!"
"מה איתי?" קנדל נעלבה.
"זה לא אותו דבר…" אמרתי.
קנדל התגלגלה על גבה והרימה את החולצה שלה והתחילה ללטף את בטנה החשוף. "אז ניק פנוי בשבילי?" היא חייכה אליי.
"מה זאת אומרת?" הופתעתי.
"תמיד חשבתי שהוא חמוד," קנדל אמרה. "והוא כזה…לא יודעת, יש בו משהו סופר מושך וגברי-" היא צחקקה.
"אף פעם לא ידעתי שהוא מוצא חן בעינייך," אמרתי והבטן שלי התהפכה באי נוחות.
קנדל שוב משכה בכתפה.
לפתע נשמעו דפיקות בדלת וניק קרא מעבר לדלת שארוחת הערב מוכנה. קנדל צחקה בגלל צירוף המקרים ואז נעלה את נעליה ואמרה שהיא בכול מקרה חייבת לחזור הביתה ולהכין את שיעורי הבית שלה.
נכנסתי אל חדר האוכל ואבי ואימו של ניק, ג'וליה דיקנס, כבר ישבו בשולחן יחד עם ניק; התיישבתי לידו של ניק כמו תמיד.
"החברה שלך הלכה?" ג'וליה שאלה אותי. תמיד חיבבתי אותה, היא היתה מאוד נעימה וחברותית מאז שהכירה אותה.
"כן, היא היתה צריכה לחזור הביתה…" עניתי.
התחלנו לאכול. חדר האוכל היה מאוד גדול ומרווח כמו שאר הבית שהיתה כמו אחוזה קטנה; אני ואבי עברנו לגור פה כשהייתי רק בת 9, מיד הבנתי עד כמה ניק וג'וליה עשירים כשאיכות חיי השתנה בבת אחת. לפתע ג'וליה התחילה לצאת איתי לקניות כמעט כול שבועיים והיתה קונה לי בגדים ונעליים למרות שלא הייתי צריכה. הבגדים התחילו להיערם בארון שלי והיו חולצות ומכנסיים שלא הצלחתי ללבוש אף פעם מרוב שהן נאבדו בתוך הארון ושכחתי שיש לי אותן. התרגלתי במהירות לסגנון החיים המפואר של ניק וג'וליה ולא יכולתי לדמיין את עצמי חוזרת לתנאים הבינוניים שבהן חייתי יחד עם אבי לפני שהתחתן עם ג'וליה.
"איך הולך בלימודים?" אבא שלי שאל אותי. זאת היתה שיחת החולין השגרתית בארוחת הערב.
"בסדר גמור," עניתי מבלי לפרט. לאבא שלי ולי היתה מערכת יחסים מאוד מורכבת; הקשר בינינו היה די מנוכר ולא זכרתי מתי היתה הפעם האחרונה שניהלתי איתו שיחה רצינית ואמיתית. אבי תמיד היה עסוק בעבודה שלו וגם אם היה לו זמן לפנות לי, הוא אף פעם לא ידע איך לדבר איתי במיוחד לאחר שנכנסתי לגיל ההתבגרות, הוא היה נבוך ולא מצא נושאי שיחה משותפים איתי.
מערכת היחסים בין ניק לבין ג'וליה היה ההפך הגמור מאיתנו; ניק היה קרוב מאוד לאימו ושניהם תמיד התבדחו זו עם זו והיה אפשר להרגיש את הקשר האישי והפרטי שהם חלקו רק זו עם זו. תמיד קינאתי בהם כשראיתי אותם יושבים במרפסת לבד ומנהלים שיחה; למרות התבגרותו של ניק, הקשר שלו עם אימו לא נותק או נהיה מרוחק יותר, ג'וליה היתה נחושה לשמר את הקשר ביניהם והיתה תמיד מושיבה אותו לשיחות פרטיות שהיו רק ביניהם. למרות הקנאה שלי, מאוד אהבתי את הצד הזה בניק.
לאחר ארוחת הערב, אני וניק אספנו את הכלים והתחלנו לשטוף אותם ביחד במטבח; שטיפת הכלים היתה מחולקת לפי תור כול ערב. הערב זה היה תורנו.
"לא אכלת כלום," ניק העיר לי כששם את הצלחת שלי בכיור כדי שאשטוף אותו וניק ישים אותו במדיח הכלים.
"בטח שאכלתי…" אמרתי.
ניק גיחך, "על מי את צוחקת?"
"לא הייתי כול כך רעבה…" משכתי בכתפי והתחלתי לשטוף את שאריות האוכל מהצלחות ולשים לניק על השיש כדי שישים במדיח הכלים.
"את אף פעם לא רעבה…" ניק העיר והתחיל לשים את הכלים במדיח.
"תפסיק." לא היה לי חשק לזה.
"למה את עושה את זה לעצמך?" ניק שאל אותי.
"עושה מה?"
"את יודעת למה אני מתכוון," הוא אמר מעט ברוגז.
לא עניתי והמשכנו בדממה. ניק היה גבוה ממני ב16 ס"מ והתנשא מעליי בגלל גובהו וגודלו ותמיד גרם לי להרגיש ביטחון מסוים כשהוא היה לידי, כתפיו היו רחבות מאוד וזרועותיו היו שריריות וגדולות כאילו הוא יכול להגן עליי מהכול; שיערו היה בהיר כמו אימו ומגולח מלמטה, כששיערתיו במעלה ראשו היו ארוכות מעט יותר.
"קנדל די דלוקה עליך," אמרתי לו.
"אני יודע," הוא ענה מבלי להתרשם.
"מה זאת אומרת?" שאלתי בעניין.
"קיבלתי ממנה ויברציות כבר כמה פעמים…" הוא משך בכתפו ושם את הצלחות האחרונות במדיח ומחיתי את ידיי במגבת.
"ואתה בקטע שלה?" ניסיתי להישמע כאילו לא אכפת לי.
"היא בהחלט חתיכה," הוא ענה בחיוך. "רוצה לצאת לעשן?" הוא שאל אותי והנהנתי. יצאנו החוצה למרפסת האחורית שהובילה למטבח. הורינו היו בסלון בשעה הזאת וצפו בחדשות.
"אז אתה חושב להציע לה לצאת?" שאלתי אותו כשהוא נתן לי סיגריה אחת ועזר לי להדליק אותה.
"מה זה משנה לך?" ניק נעץ בי את מבטו בעניין.
"זה לא משנה לי," מיהרתי להגיד וניסיתי לא להסמיק. "אני רק שואלת…"
ניק חייך והדליק סיגריה משלו. התיישבנו על המדרגה הראשונה למרפסת ועישנו בשקט. הלילה היה שקט ונעים; השמיים היו צלולים לחלוטין ולא נראתה ענן אחד באופק. אהבתי כשאפשר היה לראות את כול הכוכבים בשמיים, ובמרפסת שישבנו לא היו הרבה אורות ברחוב ולכן אהבתי לשבת פה בערבים, זה נתן לי רוגע מסוים. ניק תמיד חשב שזה טיפשי להסתכל על השמיים.
"אני מרגישה מוזר…" אמרתי לו לאחר דקות של שתיקה.
"אולי זאת הבטן הריקה שלך שמקרקרת כבר כמה ימים-" ניק אמר בעוקצנות.
"למה אתה מתנהג כמו אידיוט?" התרגזתי.
"מצטער" הוא צחק. "למה את מרגישה מוזר?" הוא הוסיף בשאלה.
"אבל אל תצחק עליי," הזהרתי אותו.
ניק שאף מהסיגריה והביט בי.
"אני מרגישה בודדה…" אמרתי מבלי להביט בו. תקעתי את עיניי בכפות רגליי ושאפתי מהסיגריה.
ניק לא אמר כלום.
"אתה לא מרגיש ככה לפעמים?" שאלתי אותו והרמתי אליו את מבטי.
"למה לי להרגיש בודד כשיש לי את אימא שלי ואותך ואת החברים שלי?" הוא שאף שוב מהסיגריה.
"לפעמים יש לי הרגשה שהכול מזויף," אמרתי. "החברות שלי עם קנדל, כול הבחורים שמתחילים איתי…לכולם יש אג'נדה. קנדל חברה שלי כבר שנים אבל לפעמים אני מרגישה שאני מאחלת לה דברים שלא הייתי מאחלת לעצמי, אתה יודע למה אני מתכוונת?"
ניק הביט בי בעניין.
"זה כאילו אני לא רוצה שהיא תקבל ציון יותר גבוה ממני במבחן או אני לא רוצה שהיא תצא לדייט עם בחור ששתינו חושבות שהוא חתיך והוא בחר בה-"
ניק צחק מעט.
"לפעמים אני אנוכית ואני מרגישה רע בקשר לזה-"
"את לא אנוכית," ניק אמר. "את אנושית. לכול החברות יש תחרותיות נסתרת וקנאה בדברים טיפשיים, במיוחד אצל בנות…את לא חושבת שאני מקנא כשג'יי משיג דייט עם בחורה לוהטת?"
"אולי," אמרתי בשקט. "אבל זה גורם לי להרגיש בודדה, הרגשות האלה…"
"מה איתי?" הוא שאל וזרק את הסיגריה הצידה. "איך את אנוכית איתי?"
הרמתי אליו את עיניי, שאפתי מהסיגריה בפעם האחרונה וגם אני זרקתי אותו הצידה. "שאני לא רוצה שתצא עם קנדל…" אמרתי.
הוא נעץ בי את עיניו החומות, "למה?" הוא שאל.
לא הסרתי ממנו את עיניי, "אני פשוט לא רוצה…" עניתי לו בשקט.
לרגע אחד היתה לי הרגשה שניק רוצה לנשק אותי אבל לפתע נפתחה הדלת מאחורינו ואבא שלי הופיע וקטע אותנו.
"מה אתם עושים פה?".