משחק אסור- פרק 16 (ניק – המשך)

הגענו לחנות לאחר שעה וארבעים דקות. ליז כיוונה אותי בעיר אל החנות ומוכר אחד חיכה לנו בתוך החנות כשהקופסה הארוזה במיטה המפורקת, עומדת ומחכה לנו. נראה היה שהוא עומד לסגור וחיכה לנו שנגיע. המוכר עזר לנו לקחת את הקופסא למכונית והכנסנו אותה לתא המטען.
ליז התחילה לנהוג חזרה כשאני נכנסתי אל המושב הקדמי.
"אני מקווה שהמיטה המחורבנת הזאת שווה את כול הנסיעה הזאת-" מלמלתי.
"אני בטוחה שהיא תשרת היטב את ההורים שלנו…" אמרה ליז וחייכה ברמיזה מינית מובהקת.
"ליז! אל תגידי דברים כאלה!" התרגזתי וניסיתי לא לתת למחשבה על אימי ואביה אפילו לחצות בראש שלי.
"מה? שהם יעשו סקס במיטה הזאת שאנחנו באנו שעה וחצי כדי להביא להם?"
"תפסיקי!" קראתי בקול רם ועצמתי את עיניי. ליז צחקה.
"תחשוב שאנחנו אלה שמביאים להם את המיטה-"
"ברצינות ליז, אני עומד לזרוק את עצמי מהמכונית!" הזהרתי אותה בעצבנות.
ליז צחקה, "בסדר, בסדר, תירגע…אתה כמו תינוק מגודל" היא אמרה.
"אני באמת מצטער שאני לא רוצה לחשוב על אימא שלי בצורה כזאת…" סיננתי. "אלוהים, בואי נחליף נושא-" אמרתי.
"בוא תספר לי על סן דייגו!" היא אמרה בהתלהבות. "תספר לי על הקמפוס ואיך זה שם…"
שמחתי להחליף נושא והתחלתי לספר לה על המכללה, המעונות, איך זה הולך ביום הראשון ואיך הולך ההרשמה לקורסים. ליז שאלה בהתרגשות על הקורסים, המסיבות על השותפים במעונות ואם אפשר לבחור בעצמך שותפה.
"למה, את מי את רוצה לבחור? את מכירה מישהי שהולכת ללמוד שם?" שאלתי.
"אולי אתחבר עם מישהי באוריינטציה," היא משכה בכתפה.
"אני לא בטוח שאפשר לבחור שותפים, נראה לי מקצים לך מישהי לבד במזכירות." אמרתי לה.
"סתם שאלתי, אין לי בעיה שייתנו לי שותפה פריקית-" היא חייכה.
"תאמיני לי, שותף זה הדבר החשוב ביותר בכול החוויה," אמרתי. "השותף שלי הוא מישהו שהולך לישון בעשר בלילה, מכריח אותי לנקות את המקלחת אחרי כול מקלחת ומנקה את האסלה חמש פעמים בשבוע…"
"ואו," ליז התרשמה.
"והוא מתייג בשם שלו את כול האוכל שהוא מכניס למקרר במידה וחס וחלילה אגע בהם בטעות…" הוספתי.
"כי אתה גומר את כול מה שיש במקרר," ליז ציינה.
"אני בחור, אני אוכל הרבה…".
המשכנו לדבר על סן דייגו כמעט חצי שעה; ליז נשמעה מתלהבת להתחיל ללמוד במכללה, הרחק מאביה ומכול העיירה. השעה היה כמעט 11 בלילה והתקשרתי לאימי כדי להודיע שאנחנו בדרך חזרה הביתה.
היינו על כביש מבודד לגמרי עם עצים סבוכים שעיטרו אותו משני צידיו כשלפתע חיה התפרצה אל הכביש מבין העצים; ליז צרחה וסטתה מהכביש בחדות ונשמע קול חבטה עמום, הראש שלי נחבט בחלון כשהמכונית הידרדרה אל צד הכביש והתנגשה באחד העצים.
הראש שלי פעם קלות בכאב כשהבטתי אל ליז מיד; היא עדיין החזיקה בהגה ופניה נראות המומות. היא התנשפה כאילו רצתה מרתון.
"את בסדר?" שאלתי אותה.
היא הנהנה, "חרא…" היא מלמלה.
יצאתי מהמכונית וראיתי שכול החלק הקדמי של המכונית נמעך בתוך העץ.
"איפה הכלב?" ליז יצאה גם היא מהמכונית והסתכלה בצד השני של הכביש לכיוון שבו הוא רץ.
"זה היה כלב?" שאלתי.
"מה אתה ראית?" היא שאלה.
"אולי אייל?" עניתי. "נצטרך להזמין גרר…" אמרתי והסתכלתי על המכונית ההרוסה.
"אימא שלך עומדת להרוג אותי-" ליז מלמלה באנחה.
"בואי נדאג לזה אחר כך," אמרתי לה והוצאתי את הפלאפון שלי כדי להתקשר לגרר. הוצאתי מספר של גרר קרוב מ144 בשעה שליז נשענה על המכונית והתקשרה להורינו כדי להודיע להם מה קרה.
"זה עומד לקחת 3 שעות," אמרתי לליז לאחר שניתקתי.
"אתה צוחק עליי?" ליז נדהמה. "אנחנו באמצע שום מקום!"
"נצטרך לחכות פה…" אמרתי.
"זה פשוט נהדר!" ליז סיננה בכעס.
אחרי שנרגענו ושתינו קצת מבקבוק המים שליז החליטה להביא ברוב תושייתה, התיישבנו על תא המטען האחורי. כול העצים מסביב חסמו את האפשרות הקטנה לרוח לחדור, והחום מסביב היה מחניק. הרגשתי את הבגדים נדבקים לי אל הגוף כשליז ממשיכה לקטר שחם לה.
"אתה חושב שיש חיות מסוכנות בתוך היערות האלה?" ליז שאלה.
"אולי זאבים ושועלים," משכתי בכתפי.
"מה אם הם יופיעו פה?" ליז הביטה בי בפחד.
צחקתי.
"זה לא מצחיק," היא אמרה. "מישהו גם יכול לעצור לנו פה ולשדוד אותנו או סתם להרוג אותנו…"
"אני רואה שאת אופטימית-" אמרתי לה בעוקצנות. הבטתי סביב וראיתי תחנת רוח ישנה לא הרחק מכאן בשדה הפתוח כמה עשרות מטרים מאיפה שהעצים פסקו. עשינו תאונה בדיוק בסוף היערות ובתחילת השדה מלא היבולים הנבולים וצהובים.
"רוצה ללכת לתחנת הרוח שם? יהיה שם גם יותר רוח…" אמרתי לה. ליז הרימה את מבטה כדי להסתכל לאיפה שהצבעתי.
"אם זה יעביר לנו כמה שעות," היא הנהנה בגלגול עיניים. ירדתי מתא המטען ועזרתי לה לקפוץ חזרה. לקחתי את המפתחות מהאוטו ווידאנו שהדלתות נעולות והתחלנו לפסוע לעבר תחנת הרוח.
ליז לבשה מכנסי ג'ינס קצרים עם חולצה אדומה ללא שרוולים שאותה היא הרימה וקשרה מעל הפופיק שלה בשעה שצעדנו; היא גם אספה את שיערה על קודקוד ראשה ונפנפה על עצמה את ידיה כדי לקרר את עצמה.
כשחלפנו על פני העצים והגענו לשדה, רוח חמימה עטפה אותנו; זה לא היה הרבה אבל לפתע אפשר היה לנשום יותר בקלות. כשהגענו לתחנת הרוח, ראינו שהדלת אליו היתה חסומה אז התיישבנו ונשענו על הקיר שלו כשפנינו פונים לכיוון השדה הפתוח והגב לכיוון הכביש. הרחק מאורות הכביש, ניתן היה לראות את הכוכבים בבירור פה.
"יש לי שאלה," אמרתי לליז. זאת שאלה שהציקה לי מאז שהתחלנו לדבר על סן דייגו ולא הייתי בטוח שאני רוצה לדעת את התשובה לזה.
"איזה שאלה?" היא הביטה בי.
"אם את עומדת לבוא לסן דייגו בשנה הבאה," אמרתי בזהירות. "לאיפה מייקל עומד ללכת?" שאלתי.
היא קירבה את ברכיה אליה ואמרה, "הוא הולך ללמוד בקולורדו…"
הרגשתי הקלה באופן אינסטינקטיבי. "אז איך זה עומד ללכת ביניכם?" שאלתי.
"למה אתה שואל?" היא לפתע הביטה בי בחדות.
"אני רק רוצה לדעת…" עניתי ומשכתי בכתפי.
"אז זה לא עניינך," היא אמרה בתקיפות.
"למה את מתעצבנת?" שאלתי אותה. לפתע כול ההתנהגות שלה נהייתה דרוכה וכועסת ולא הבנתי מה גרם לשינוי הפתאומי.
היא נשפה ברוגז ולפתע קמה ממקומה והתרחקה ממני מעט כשגבה מופנה אליי. היה יותר מדי חם.
"ליז-"
"זה הקטע איתך," היא קטעה אותי והסתובבה אליי בכעס. נעמדתי גם כדי להתקרב אליה אבל היא נרתעה ממני, עקפה אותי ונשענה על קיר תחנת הרוח, "אתה כול הזמן מתנהג כאילו אתה…אבל אז אתה נעלם ומתרחק ממני וגורם לי-" היא גמגמה והסיטה את מבטה הצידה.
"ליז-"
"זה כאילו אתה שני בחורים שונים!" היא החזירה אליי את מבטה הרושף. "ניק שאוהב אותי וגורם לי להרגיש כאילו אני…" היא עצרה והשפילה את עיניה. "ויש את הניק השני שמתעלם ממני ופוגע בי ומתרחק ממני כאילו אני מחלה-"
"את חושבת שאני אוהב את זה?" פלטתי ברוגז. לפתע הרגשתי גם כועס; האם היא בכלל מודעת לכול הרגשות שעוברים בי כשהיא קרובה אליי?! לעובדה שאני חושב עליה כמעט כול לילה?! שכול בחורה ששכבתי איתה בשנה האחרונה, עשיתי זאת רק כשדמיינתי את פניה?!
ליז הביטה בי מבלי להשיב.
"את בכלל מבינה מה את עושה לי?" שאלתי אותה בכעס.
"מה אני עושה לך?" היא ירתה בחזרה בפנים המומות.
עשיתי לעברה שני צעדים חדים כדי לסגור את הרווח בינינו, וליז נדחקה לקיר. "את בכלל מבינה עד כמה אני רוצה אותך? ממתי אני לעזאזל מאוהב בך ומשתוקק אלייך? כמעט כול לילה מחורבן אני חושב עלייך ועל הלילה ההוא! את חושבת שזה מבחירה להתרחק ממך ולשמור ממך מרחק? אני עושה זאת רק כדי לא לפגוע בך או בהורים שלנו, אני עושה זאת כדי לא לעשות טעות!"
עיניה הכחולות של ליז היו פעורות לרווחה ונצצו באור הירח.
"את חושבת שזה קל בשבילי לראות אותך נכנסת לחדר שלי ומשתרעת על המיטה שלי אחרי מקלחת כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם? לראות אותך ככה," הצבעתי על החולצה המורמת ומכנסי הג'ינס הקצרים. "כשכול הגוף שלך חשוף ככה מבלי לרצות-"
עיניי היו נעוצות בליז, ופניה לא היו כועסות יותר. רציתי אותה יותר מתמיד ולפתע לא היה אכפת לי משום דבר.
משכתי אותה אליי ונישקתי אותה בלהט, תפסתי את מותניה החשופות והצמדתי אותה אליי בשעה שהיא שמה את זרועותיה סביב כתפיי; שפתיה כמעט מעכו את שלי בפראות ובתשוקה, והרגשתי את הכמיהה שלה אליי. אצבעותיי ירדו אל מכנסי הג'ינס שלה ופתחו את כפתורי הג'ינס שלה ולאחר מכן את שלי.
עבר כול כך הרבה זמן מאז שנישקתי אותה ששפתיה מעולם לא הרגישו לי טעימות יותר; הלשון שלה ליטפה את שלי ויכולתי להרגיש את פעימות הלב שלה דרך החזה. עברתי לנשק את צווארה בשעה שהיא התנשפה; הרמתי את ירכיה והיא כרכה אותן סביבי בשעה שהצמדתי אותה לקיר וחדרתי אליה בבת אחת. היא גנחה בקול רם. חשבתי על הרגע הזה במשך כול כך הרבה זמן שבקושי יכולתי לעצור את עצמי.
ליז היתה הבחורה שלי, ורק שלי.