משחק אסור- פרק 15 (ניק)

"את צוחקת עליי?" הסתכלתי על אימא שלי כאילו לא הבנתי אותה נכון. "את רוצה שאני אסע שעה וחצי לחנות כדי להחזיר מיטה שקנית? בגלל זה יש משלוחים…" אמרתי לה.
"המשלוחים שלהם הושבתו לחודש הזה, אז הם עשו לי הנחה של 35% בגלל הטרחה שנצטרך לעשות," אימא השיבה לי. "זה יוצא מאוד זול!"
"למה ליז לא יכולה לנסוע לבד?" קיטרתי.
"היא ילדה בת 17 שתיסע רק בערב עד לשם, אתה באמת רוצה שהיא תיסע לבד?" היא הרימה גבה.
"למה בערב?" שאלתי.
"היא אמרה שהיא תתפנה רק אז," אימא שלי משכה בכתפה. "משהו עם החבר שלה-"
גלגלתי את עיניי. "בסדר, בסדר…"
"ליז יודעת איפה החנות, ותיקחו את המכונית המשפחתית כדי שיהיה מקום למיטה…" היא אמרה לפני שחזרה למטבח.

לקראת הערב, ליז חזרה אל הבית, חטפה משהו לאכול ויצאנו אל הדרך. היא נראתה במצב רוח טוב במיוחד ותהיתי מה היא עשתה עם החבר שלה עד עכשיו; המחשבות שנכנסו לי לראש גרמו לבטן שלי להתהפך בקנאה וקמצתי אגרופים מבלי להבחין.
"לא היית חייב לבוא איתי," ליז אמרה. היא ישבה במושב הקדמי; הסכמנו שאני אסיע בדרך לשם והיא תסיע בדרך חזרה.
"אימא שלי חושבת שזה מסוכן לשלוח נערה הגונה וחסרת אונים כמוך לנהיגה של שעה וחצי," אמרתי לה בהקנטה.
"אז תגיד לאימא שלך שאני יודעת להגן על עצמי," ליז חרצה לעברי לשון כמו ילדה קטנה.
"את לפחות מקבלת בחינם 3 שעות של הנאה בחברתי, ולא נוסעת עד לשם לבד…" אמרתי.
"אתה מחמיא לעצמך יותר מדי…" היא העירה.
"אני רק אומר עובדות."
היא נחרה בבוז וחייכה. זה היה כמו שהיינו פעם; ההקנטות והצחוקים, ההרגשה הנוחה שאתה עם מישהי שאתה מכיר הרבה זמן ואין לך בעיה לשבת בדממה מבלי שזה יגרום לך לראש שלך לעבוד שעות נוספות רק כדי למצוא עוד נושא לשיחה.
הכבישים היו די ריקים, לא היו פקקים ועיכובים; המוזיקה התנגנה במכונית בשעה שחלפנו על פני רמזורים ועיירות. הלילה היה חם במיוחד והמזגן במכונית עבד שעות נוספות כדי להשאיר אותנו קרירים.
ליז ישבה במושב כשרגליה מורמות אל הכיסא והיא היתה רכונה נמוך בתוך הכיסא בנוחיות.
"אז עכשיו כשיש לנו זמן," אמרתי לה. "רוצה לספר לי למה את וקנדל לא חברות יותר?"
היא צחקה קלות. "אתה רוצה לרכל?" היא הקניטה.
"זה לא נקרא לרכל," התנגדתי.
"באמת?"
"אני רק רוצה לדעת מה קורה איתך," אמרתי לה. "זה מוזר שאת כבר לא מסתובבת עם מישהי שהיית צמודה אליה כמעט 5 שנים…"
"אנשים משתנים," היא משכה בכתפה.
הבטתי בה. "זאת תשובה דיפלומטית במיוחד…" אמרתי.
ליז חייכה.
"זה קשור לחבר שלך?" שאלתי.
"השם שלו זה מייקל," היא אמרה.
"רק אל תגידי לי שרבתן בגלל בחור…" התעלמתי ממנה.
"זה לא בגללו," היא אמרה. "זה פשוט- לא יודעת- זה מסובך…" היא הוסיפה.
"תנסי לפשט לי…" התעקשתי.
ליז נאנחה ושינתה תנוחה במושב שלה. "זה באמת נכון- אני פשוט השתניתי, והיא נשארה אותו דבר." היא אמרה, "פתאום התחלתי להבין שהיא לא בחורה נחמדה כול כך וכול הדברים שעשינו יחד היו דברים שטחיים…דברים שקשורים לבנות, לאיפור, לגוף, שתייה ומסיבות…"
שתקתי והקשבתי לה.
"אני נשמעת מתנשאת?" היא שאלה והביטה בי.
"זה דברים שכול הבנות עושות, לא? מה את חושבת שאני, ג'יי וברודי עושים כשאנחנו ביחד?" שאלתי אותה. "מדברים על בנות, מסיבות, עישון, סקס, בנות ובנות…"
"אני לא יודעת," היא הסיטה את מבטה חזרה לכביש. "פשוט הרגשתי התנגדות לכול דבר שהיא אומרת ועושה…הייתי צריכה להתרחק."
"אני מניח שזה נורמלי," אמרתי לה. "רוב החברויות מתפרקות אחרי התיכון, לא?"
"חבל שזה לא נגמר בצורה יפה," היא אמרה. "מאז היא שונאת אותי ודי נטפלת אליי."
"מה זאת אומרת?" שאלתי מיד.
"סתם שטויות של בנות-" היא משכה בכתפה ולא הרחיבה.
"ואיך מייקל," הדגשתי את השם שלו והיא הביטה בי. "נכנס לתמונה?" שאלתי.
היא השתתקה לכמה רגעים ורק המוזיקה הדהדה באוטו. "אתה באמת רוצה לשמוע?" היא הסתכלה עליי.
עצרתי ברמזור אדום והחזרתי לה מבט; עיניה הכחולות היפות נראו זוהרות בכחול עמוק באורות הכביש. "הוא חשוב לך?" שאלתי.
"כן…" היא ענתה. זה חדר בי כסכין אבל הבעת פניי לא השתנתה. הרמזור השתנה לירוק והמשכתי לנסוע; השיר התחלף והתנגן במכונית בשעה ששנינו ישבנו בדממה.
האם רציתי לשמוע על הבחור שתפס את מקומי בחייה של ליז כאשר אני שמרתי ממנה מרחק? הבחור שעכשיו היה החבר הכי טוב שלה ויחד עם זאת המאהב שלה? המחשבה על כך גרמה לי לבחילה ולידיים שלי להתהדק על ההגה.
האירוניה היתה שהעובדה שאני החלטתי להתרחק מליז גרם לה ללכת לחפש מישהו שימלא את מקומי…