משחק אסור- פרק 14 (ליז) >>>>מייקל

מייקל ואני ישבנו על מכסה המנוע של המכונית שלו עם שתי כוסות פופקורן ושתי פחיות של משקאות שמייקל קנה בדוכנים בסביבה. העיירה ארגנה דרייב אין לשבועיים שלמים מהקיץ במגרש החנייה הגדול של שדרת בלית'; שבועיים שלמים של סרטים מעשר בלילה עד שלוש לפנות בוקר, חלקם חדשים וחלקם ישנים וקלאסיים, ואנשי עיירה שמילאו את כול מגרש החנייה במכוניות חונות ושמיכות פיקניק שאותם הניחו על האדמה עם מספר חטיפים שאפשר היה לקנות בדוכנים מסביב. האנשים ישבו בתוך המכוניות או שכבו על מכסי המנוע של המכוניות כדי לצפות בסרט שהוקרן על מסך ענקי על בניין מועצת העיר הישנה שהיתה נטושה עד היום.
הלילה היה חמים עם רוח אוורירית שהקלה על מזג האוויר הלוהט שהיה ביום, והירח המלא האיר מאחורי בניין המועצה הישנה בשעה שהסרט התחיל. זה היה היום הראשון לדרייב אין והסרט שהוקרן היה סרט האימה הקלאסי של שנות ה80 -סיוט ברחוב אלם.
"איך ייתכן שאף פעם לא ראית את הסרט הזה?" מייקל שאל בקול המום לאחר שהודעתי שזה הפעם הראשונה שלי שאני צופה בסרט הזה.
"נולדתי בשנות ה90 המאוחרות," התגוננתי. "אני צפיתי ב 'צעקה', ו- 'הצלצול'"
"אבל פרדי קרוגר זה סרט קלאסי!" מייקל התעקש. "זה אחד מסרטי האימה הכי פופולאריים בעולם. עוד מעט תגידי לי שלא צפית גם ביום שישי ה13…" הוא מלמל.
עשיתי פרצוף.
"את צוחקת עליי?!" הוא קרא בהתרגשות.
"מה זה הסרטים הישנים האלה? מאיפה אני אכיר אותם?" שוב אמרתי בהתגוננות.
"זהו, אני צריך להתחיל להעשיר את הידע שלך בסרטים," הוא פסק בנחישות. "אני עומד לתת לך את החוויה של הצפייה בסרטי האימה הקלאסיים והכי טובים בהיסטוריית הקולנוע!"
צחקתי.
מייקל היה חובב קולנוע מושבע, אהבתי לכנות אותו חנון סרטים כדי לתאר אותו בפני אחרים. זה מוזר לחשוב שמייקל דיק היה עכשיו החבר שלי; לפני שנתיים לא הייתי זורקת לעברו אפילו מבט אחד. הוא היה בחור שקט וכמעט לא מורגש בתוך השכבה שלי, החלפתי איתו בקושי עשר מילים ב11 שנות הלימוד שלנו יחד, לא הכרתי אותו ולא היה לי גם עניין להכיר אותו עד שהשנה האחרונה הגיעה והכול השתנה.
עזיבתו של ניק לקולג' השפיעה עליי יותר ממה שרציתי להודות; לפתע לא היה לי אותו יותר כדי לדבר איתו, להישען עליו כשאני צריכה וללכת אליו כשאני רוצה להרגיש בטוחה. לפתע הרגשתי פגיעה וחשופה מתמיד וזה גרם לי להתחיל להסתגר ולבחון את הסביבה שלי.
התחלתי לראות כמה שטחיים החיים שלי היו; האובססיביות שלי ושל קנדל בקשר למשקל שלנו ולבחורים, איך שהערכתי את עצמי רק לפי כמות הבחורים שרצו אותי, כמות המסיבות שהייתי הולכת אליהם רק כדי להשתכר ולפזז מול בחורים כדי להראות עד כמה אני לוהטת בבגדים חושפניים. לפתע כול הדברים שהייתי עושה נראו לי ריקניים וחלולים, והתחלתי לבחון את הסביבה שלי, ובראש בראשונה את קנדל. ראיתי איך היא היתה מרכלת וצוחקת על בנות השכבה מאחורי גבן ולפעמים ממש בפניהן, מפלרטטת עם הבחורים כדי להשיג את רצונה ומתמרנת אפילו את המורים כרצונה. התחלתי להתרחק ממנה בהדרגה; לא הלכתי יותר למסיבות ולא ניסיתי לצאת איתה יותר אפילו לפאב או למקום אחר, בבית ספר שמרתי ממנה מרחק וגם כשהייתי איתה, הייתי מרוחקת ומנוכרת. קנדל קלטה את הריחוק שלי והבחנתי שהיא נעלבת.
אם בתחילת הקשר בינינו הייתי מתעלמת מהדברים שהיא עושה ואפילו מתנהגת כמוה, בשנה האחרונה המתח בין שתינו בעקבות השינוי שחל בי הגיעה לשיאה והתפרץ כשהיא הטיחה העלבה בקיירה בונז במסדרון הבית ספר מול תלמידים אחרים.
קיירה בונז היתה אחת הבנות המנודות בשכבה, היא היתה נערה מלאה עם חצ'קונים בפניה ושיער מקורזל ופרוע, היא לא היתה מתאפרת והיו לה אותם בגדים מכיתה י'. היא היתה קורבן קבוע לבריונות ומקור לבדיחות בשכבה, אבל כשקנדל זרקה לעברה, "קיירה, חמודה, מתי את עומדת לחדש את ארון הבגדים? התחתונים שלך בטח לא יכולים לעמוד בזה יותר…", וראיתי איך כול התלמידים שהיו מסביב מגחכים וצוחקים בלעג, לא הצלחתי להכיל יותר את הכעס שהצטבר כלפי קנדל מהתקופה האחרונה.
"קנדל, תפסיקי להיות כלבה כול הזמן!" פלטתי לעברה וסגרתי את הארונית שלי בכעס בשעה שקיירה נמלטה משם בפנים אדומות ממבוכה.
"סליחה?" קנדל הביטה בי, נעלבת.
"תפסיקי להיות כלבה מרושעת רק כדי להיות מקובלת," אמרתי לה שוב. "תחסכי לכולנו את ההערות האידיוטיות שלך…"
קנדל הביטה בי בפנים שהתלהמו עם כול מילה שאמרתי. "מה הבעיה שלך איתי בזמן האחרון?!" היא ירתה לעברי בכעס.
לא עניתי.
"ממתי נהיית צדיקה חסודה?" היא המשיכה. "את היית צוחקת איתי על אחרים תמיד, אז אל תשחקי אותה אימא תרזה-"
"אולי אני לא רוצה להיות כזאת יותר-" קטעתי אותה.
"אני לא צריכה את השטויות שלך," היא אמרה. "בזמן האחרון את מתנהגת כאילו יש לך מקל תקוע לך בתחת, את לא עושה כלום ובקושי מדברת איתי, נהיית משעממת-"
"אולי עדיף שנפסיק לבלות," אמרתי.
"אולי באמת!" קנדל קראה בקול רועם וכועס. "לכי להזדיין!" הוסיפה בזעם לפני שהסתובבה והסתלקה בצעדים מהירים.
הקשר בינינו החמיר מאז אותו יום; קנדל הצטרפה לנבחרת המעודדות ומצאה לעצמה חברות חדשות שהתאימו לאג'נדה שלה יותר, היא התחילה לצאת עם ג'ורג' האריס, כוכב נבחרת הכדורסל, ובעצם נהייתה אחת הבנות הכי מקובלות בבית הספר. התחלתי לשמוע שמועות עליי ועל ניק שוב, התחילו להגיד שהיינו שוכבים כשהוא עדיין היה בעיירה, שהוא לא חוזר יותר הביתה בגלל שאבא שלי הזהיר אותו לשמור ממני מרחק. התחילו לכנות אותי "זונה" מאחורי הגב לאחר שאנדרו בעצמו הפיץ ששכב איתי, אבל לאחר שניק פוצץ אותו במכות והוא גילה ששנינו שוכבים סודיות, הוא גמר איתי.
התחלתי להתבודד בבית הספר וכך הכרתי את מייקל. הוא אמר שהיה לו יותר קל לגשת אליי לאחר שהפסקתי לבלות עם קנדל. בהתחלה התיידדנו ונהיינו חברים טובים אבל ככול שהזמן נמשך, הוא התחיל לזרוק לעברי רמזים שהוא מעוניין בי; בהתחלה היססתי אבל מהר מאוד התחלתי להתאהב בו. הוא היה כול כך חם וטוב לב שאי אפשר היה למצוא בו שום דבר רע, הוא אהב סרטים ודיבר על זה תמיד בהתלהבות מדבקת והוא תמיד גרם לי להרגיש כאילו אני מיוחדת בשבילו.
נשכבנו על מכסה המנוע ומייקל שם את זרועו סביבי בשעה שצפינו בסרט. אנשים סביבנו פטפטו ונראה היה שכולם נהנים מהאווירה ומהסרט.
"אני יכול לשאול אותך משהו?" מייקל שאל לאחר כמעט שעה.
"כן, הסרט טוב," אמרתי לו.
"זה לא זה," הוא חייך והגומה בסנטר שלו הודגשה עוד יותר. "אבל תבטיחי לי שלא תכעסי…"
הבטתי בו בספקנות. "בסדר…" אמרתי בהיסוס.
"זה בקשר לשמועות…" הוא אמר.
"אה," הזדקפתי והתיישבתי חזרה.
"לא רציתי להעלות את העניין," מייקל התיישב לידי. "אבל עכשיו שאח שלך חזרה העירה, אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה…"
רציתי להימנע מלדבר על הנושא כמה שיותר אבל לא נראה שיש מנוס מזה. אולי הוא לא ישפוט אותי אם הוא יידע את האמת.
"זה נכון?" הוא שאל ונראה לי שהוא ידע את התשובה כשהוא ראה שאני ממשיכה להימנע מקשר עין איתו. לא רציתי לשקר לו, הגיע לו לדעת את האמת.
"כן," עניתי לבסוף. "אבל זה לא כמו השטויות שאומרים בבית הספר," הוספתי במהירות והסתובבתי להביט בו.
"אז איך זה?" הוא שאל.
"היו רגשות," הודיתי. "אני מניחה שזה נבנה במהלך השנים, הוא היה החבר הכי טוב שלי וזה פשוט קרה-"
מייקל שתק והקשיב לי.
"שכבנו פעם אחת," אמרתי מבלי להביט בו. לא רציתי לראות את התגובה שלו. "אבל זה הכול. הוא לא רצה- כלומר שנינו לא רצינו להמשיך, ידענו שזה יהיה מוזר ואנשים לא יקבלו את זה, במיוחד לא ההורים שלנו…"
"היית מאוהבת בו?" הוא שאל.
"כן…" עניתי והסתכלתי עליו.
"ואת עדיין מאוהבת בו?"
"לא, ברור שלא," שיקרתי בפעם הראשונה למייקל. "אני רוצה רק אותך!" רציתי באמת להאמין בזה, רציתי לרצות רק אותו ולאהוב רק אותו. "אני אוהבת אותך…" אמרתי לו ובאמת לא שיקרתי. אהבתי אותו.
מייקל הביט בי לרגע ארוך, מנסה להכיל את הדברים שסיפרתי לו.
"אתה מאמין לי?" שאלתי.
"כן," הוא אמר.
"אתה חושב שזה מגעיל מה שסיפרתי?"
"כמובן שלא," הוא שם את ידו על הלחי שלי ברכות. "אני רק צריך לעכל את מה שסיפרת…"
נישקתי אותו ברכות. שפתיו הגיבו לי בחום והוא שם את זרועותיו סביבי.
לפתע נשמעה חבטה אדירה שהקפיצה את שנינו.
"פרצוף התחת והזונה יושבים על עץ מ-ת-נ-ש-ק-י-ם!" זה היה ג'ורג' האריס שבעט במכונית והתחיל לזמר כשחלף על פנינו עם חיוך על פניו וקנדל מצחקקת לידו.
"אידיוט…" מלמלתי.
"עם כול הסטרואידים שהוא לוקח, הוא בטח לא מצליח להעמיד אותו אפילו, אז הוא מנסה לקבל את הסיפוק הזה מדברים אחרים כמו לצחוק על אחרים שכן מקבלים ," מייקל סינן. "למה את חושבת שקנדל מתמזמזת עם בחור אחר כול שני וחמישי?"
"חשבתי שהיא סתם זנותית…" אמרתי.
"זה גם חלק מהעניין, צודקת," הוא אמר וצחקתי ונישקתי אותו שוב.
ניתקתי ממנו והבטתי אל המסך, "בגללך הפסדנו חלק שלם מהסרט!" אמרתי לו.
"אני אצרוב לך את הסרט," הוא מלמל והצמיד אותי אליו. "רק אל תפסיקי…"
"כן, אדוני!" צייתתי.