משחק אסור- פרק 13 (ניק)

זה היה מוזר להיות שוב בחדר הישן שלי אחרי כמעט שנה שבה לא חזרתי הביתה. אימא הקפידה להשאיר את כול החפצים שלי במקומם למרות שהבחנתי שהיא ניקתה בחדר לא מזמן.
כול העיירה נראתה מאוד הומה בקיץ; כול הסטודנטים היו חוזרים הביתה לחופשה וכול התלמידים והילדים היו מנצלים את הימים כדי להתרוצץ וליהנות מהחופש. אימא גררה אותי לקניות יום אחרי החזרה שלי הביתה; היא שנאה את העובדה שעדיין הייתי בבגדים של שנה שעברה אבל ידעתי שזה עוד תירוץ שלה כדי לבלות איתי לבד אז לא התנגדתי. הסתובבנו בקניון יחד ואכלנו אוכל מהיר ובילינו כמעט את כול היום ביחד.
נפגשתי עם ג'יי וברודי בסוף השבוע; ג'יי למד איתי בסן דייגו אז ראיתי אותו כמעט כול יום אבל ברודי למד באטלנטה אז היה נחמד סוף סוף להיפגש שלושתנו. ברודי נראה מעט גבוה יותר מהפעם האחרונה שראיתי אותו, ושיערו היה מגולח לגמרי. שלושתנו השלמנו פערים באחר הצהריים וג'יי סיפר שיש מסיבה אצל אחד החברים שלו הלילה והסכמנו ללכת יחד.
בבית, ליז ואני המשכנו להתנהג באופן נורמאלי זו ליד זו, ניסינו להתנהג באופן ידידותי זה לזה אבל הניכור בינינו היה מורגש; בעבר ליז היתה מרגישה בנוח להתגנב לחדרי ולשכב לידי במיטה ולדבר עד שנרדמנו אבל עכשיו זה נראה כמו גבול ברור שאף אחד מאיתנו לא רצה לחצות. היו הרבה שינויים בקשר שלי ושל ליז מלפני שנה, ורוב הזמן זה גרם לי למועקה ולתחושת חוסר אונים ולפעמים תהיתי גם אם טעיתי כשהתרחקתי ממנה אבל ניסיתי להדחיק את הרגשות האלה ולא לחשוב עליה. זה גם היה הסיבה העיקרית להיעדרות שלי מהבית.

בלילה אני, ג'יי וברודי הגענו למסיבה בסביבות 23:00 לאחר כמה ג'וינטים; המסיבה היתה בשיאה וראיתי הרבה אנשים שמזמן לא ראיתי. ג'יי נעלם בין האנשים כשהוא מברך לשלום כול מיני אנשים ואני נשארתי עם ברודי באחת הספות עם שני בקבוקי בירה בידינו. ראיתי את קנדל חולפת על פנינו כשהיא מציצה בי ובוחנת אותי בעניין; היא עדיין נראתה טוב עם שיערה הבלונדיני הארוך והגוף הרזה והדקיק שלה. היא לבשה שמלת מיני שחורה שהדגישה את רגליה הארוכות ושיערה היה אסוף על קודקוד ראשה.
"קנדל הזאת עדיין נראית פצצה אה?" ברודי צעק באוזניי כדי להתגבר על המוזיקה הרועשת כשקנדל נעלמה בין האנשים. ואז הבחנתי בליז שהקיצה מאחת החדרים כשידה אחוז בידו של בחור הגבוה ממנה בסנטימטרים ספורים בלבד עם שיער מתולתל ובהיר ולסת מרובעת עם גומה בסנטר.
שיערה הכהה והקצר כעת של ליז היה תחוב מאחורי אוזניה והיא לבשה מכנסי ג'ינס קצרים וחולצה לבנה פשוטה; הבחנתי שליז עלתה כמה קילוגרמים במשקל מאז שעזבתי את הבית וזה החמיא לה, מותניה נראו מעוגלות יותר בצורה נשית ויפה. היא הנידה לעברי את ראשה כשהבחינה בי ועזבה את הסלון עם אותו בחור שהנחתי שהוא מייקל, החבר שלה.
לאחר רבע שעה, אמרתי לברודי שאני יוצא החוצה לעשן ועזבתי אותו עם בחורה שלמדה איתו באטלנטה והתיישבה לדבר איתו. התיישבתי בחוץ על אחד הסלעים הגדולים שהקיפו את חצר הבית והדלקתי סיגריה. כמה אנשים היו בחוץ, חלקם יצאו כדי להתמזמז וחלקם כדי לעשן.
לאחר כמה דקות ראיתי את קנדל יוצאת ומבחינה בי. היא ניגשה אליי בצעדים לא יציבים, די ברור שהיא היתה חצי שיכורה.
"ניקי בוי!" היא קראה לעברי בחיוך גדול. "מי היה מאמין!" היא התקרבה אליי, מועדת מעט.
"קנדל," השבתי לה בחיוך קטן.
"אפשר אחת?" היא שאלה. הוצאתי סיגריה אחת מהחפיסה והדלקתי לה. היא נשארה עומדת במרחק סנטימטרים ספורים. "איך החיים בסן דייגו?"
"די מלהיבים…" עניתי.
"בגלל זה לא הראית את פניך בעיירה בשנה האחרונה?" היא פלטה בצחקוק.
"אולי," אמרתי ושאפתי מהסיגריה.
היא רכנה לעברי ואמרה, "או שזה בגלל אחותך החורגת והאהבה האסורה שיש לכם?" היא שאלה בהתגרות.
"את שיכורה, קנדל…" אמרתי.
"קדימה, תודה בזה!" היא הזדקפה חזרה בהתרגשות מסוימת. "כולם יודעים את זה! אחרי המכות שנתת לאנדרו לפני שנה, זה היה ברור לכולם שזה בשבילה!" היא צחקקה.
"ככה את מרכלת על החברה שלך?" ניסיתי להחליף נושא.
"חברה שלי?" קנדל הביטה בי ונחרה בבוז. "אתה באמת לא מעודכן במה שקורה בעיירה הזאת, אה? מה קרה? לך ולליז היתה מריבת אוהבים?" היא שאלה בלגלוג מסוים.
לא עניתי.
"אני וליז לא חברות כבר הרבה זמן…" היא אמרה ושאפה מהסיגריה.
"למה לא?" שאלתי מופתע. ליז וקנדל היו חברות כמה שנים טובות, מה יכול לגרום להן להתרחק?
"אתה יודע," היא משכה בכתפה. "היא כלבה מתנשאת שחושבת שהיא יותר טובה מאחרות אז זה לא עבד בינינו יותר…"
"הרבה מילים קשות על חברה טובה שלך…" הערתי.
"היא כבר לא חברה שלי," היא אמרה שוב ואז התכופפה והתיישבה על הברך שלי. "בוא נפסיק לדבר על ליז ונתחיל להתמזמז…." היא לחשה ואז נישקה אותי בלהט, שמה את זרועותיה סביב כתפיי והידקה אותי אליה. הבל פיה הסריח מאלכוהול וסיגריות אבל זה לא הפריע לי כול כך להצמיד אותה אליי, כשהיד שלי גלשה על ירכה החשופה אל מתחת לשמלה שלה.
"היי-" לפתע שמעתי קריאה רמה ואז קנדל נמשכה ממני והיא מעדה אחורה. בחור ענקי בגובה 1.90 עם שיער מגולח ושרירים תפוחים עמד מעליי כשפניו מעוותות בזעם.
"מי אתה?" פלטתי ולפני שהבנתי מה קורה הוא הכה בי בעוצמה אדירה באגרופו. נהדפתי הצידה ונפלתי על האדמה. הרגשתי כאילו הלסת שלי כמעט יצאה ממקומה מעוצמת המכה.
מי הבחור הזה? ארנולד שוורצנגר?
"ג'ורג', לא!" קנדל קראה וקמה מהאדמה וניסתה לתפוס בזרועו, אבל הוא ניער אותה ממנו וגהר מעליי כשהוא מחזיק בצווארון החולצה שלי.
"לא יפה להתמזמז עם חברות של אחרים…" הוא אמר לפני שהכה אותי שוב פעמיים. שתי המכות כמעט עילפו אותי, לא היה בי כוח אפילו להתנגד; הרגשתי מסוחרר ומנותק ממה שקורה לכמה רגעים אבל אז הבנתי שהבחור שחרר אותי כשהראש שלי נחבט באדמה.
הייתי מעולף לכמה שניות כשלפתע הרגשתי יד קרה על הלחי שלי וקול מוכר קורא בדאגה בשמי.
"הוא בסדר?" שמעתי קול של בחור שואל.
"ניק!" שמעתי שוב את קולה של ליז ופקחתי את עיניי. ראיתי אותה יושבת מעליי ועיניה הכחולות נראו מודאגות.
"בואי תעזרי לי להקים אותו," הבחור שהיתה איתה מלפני אמר לה ושניהם עזרו לי להזדקף.
"מי היה הבחור הזה?" שאלתי אותם כשאני מרגיש איך הפנים שלי פועמות בכאב.
"לא מישהו שאתה רוצה להתעסק איתו…" הבחור אמר כשזרוע אחת שלי שעונה עליו והזרוע השנייה היתה סביב ליז.
"ומי אתה?" שאלתי.
"מייקל דיק," הוא ענה.
"הוא החבר שלי, ניק…" ליז אמרה. "איך לעזאזל הצלחת להסתבך בקטטה בשבוע הראשון שחזרת?" היא הוסיפה ברוגז.
"זה כישרון…" עניתי ביובש.
שניהם עזרו לי לצאת מהמסיבה לרחוב. הם הכניסו אותי למושב האחורי של מכונית שלא הכרתי. זה היה של מייקל.
"אתה בסדר?" ליז שאלה מהמושב הקדמי כשמייקל התחיל לנסוע.
"אני מרגיש כאילו פוצצו לי את הפנים…" אמרתי.
"אתה גם נראה ככה…" ליז החזירה.
"אז מי היה הבחור הזה?" שאלתי שוב.
"ג'ורג' האריס, החבר של קנדל," מייקל ענה. "הבחור על סטרואידים…" הוא הוסיף.
"כן, הבחנתי…" אמרתי.
"תגיד תודה שמייקל עצר אותו," ליז אמרה לי. "הוא היה יכול להרוג אותך."
"להרוג אותי?" הדלקתי סיגריה. "הגזמת…"
"כן, נראית ממש בשליטה שם בחצר כשהוא החטיף לך מכות-" ליז העירה בציניות.
"רק נתתי לו להחטיף את האגרופים הראשונים לפני שהחזרתי…" אמרתי.
"יכולת באמת להיפצע," מייקל אמר. "לפני חצי שנה הוא גרם לבחור זעזוע מוח אחרי שראה אותו מפלרטט עם קנדל בבית הספר, הוא מת על התחת שלה-"
"אז תודה לאל שהיית שם." אמרתי ביובש.
כשהגענו לבית שלנו, מייקל שאל אם אני צריך עזרה להיכנס לבית ועניתי שלא. הרגשתי יותר טוב לאחר ההתאוששות הקצרה.
יצאתי מהמכונית וליז נשארה בו לכמה דקות כשהיא נפרדה ממייקל. ראיתי אותה מחליפה איתו כמה מילים ואז מנשקת אותו.
לאחר שהיא יצאה מהמכונית, מייקל נסע.
"נראה כמו האביר הלבן על הסוס-" הערתי לה כשהתחלנו לפסוע לעבר הבית.
היא לא הגיבה.
"אז הבנתי שאת וקנדל כבר לא חברות…" אמרתי לה.
"אה, אז גם דיברתם לפני שדחפת את היד שלך לתחתונים שלה?" היא שאלה אותי.
"אל תהיי מגוחכת," אמרתי בנפנוף יד. "היא לא לבשה תחתונים…".
יש סיכוי שהייתי מעט שיכור.
"איזה אידיוט אתה…" ליז מלמלה ועלתה על המדרגות שהובילו לכניסה הראשית. זרקתי את הסיגריה שלי ונכנסתי אחריה לתוך הבית.
"ליז," קראתי אחריה כשהיא עלתה בצעדים מהירים במדרגות. "אני מצטער, בסדר?"
"לך תתקלח, ניק." היא ירתה לעברי ברוגז ונכנסה אל חדרה כשהיא טורקת אחריה את הדלת.