משהו קצר על מישהי שאיבדה מישהו

חברה שלי כתבה משהו על חבר שלה שמת, היא ביקשה שאני יעלה את זה לפה ושתענו איך זה..

אהוב שלי, בעל שלי, חבר הכי טוב שלי, הבן אדם שאני סומכת עליו שלא יאכזב, הגבר שלי!
עברו לי בלעדייך כבר עוד מעט חמש חודשים, אפילו יותר אני חושבת. אני מתגעגעת.. לפני כמה דקות קראתי שיחות שלנו ממזמן, חשבתי על להתקשר אלייך.. אבל אי אפשר, לא בגלל אגו או משהו, פשוט אי אפשר!
אתה יכול לתאר לעצמך איזה תסכול זה להתגעגע למישהו שלא קיים יותר? שבשנייה נלקח ממך? אני בטוחה שלא.. אף אחד לא יכול להרגיש את זה עד שהוא באמת מאבד מישהו שיקר לו כמו שאתה היית יקר לי.. אני נשמעת עכשיו פתטית, אבל אני חייבת להגיד את זה.
אני יודעת שאתה יודע שאני עדיין חושבת עלייך ושעוד לא הדחקתי את העזיבה שלך.. את זה שאתה לא תחזור יותר, כאילו לא היית קיים בכלל!
אני מתגעגעת למילים שלך, לקול שלך, למבט שלך, לנשיקה שלך, לחיבוק ממך לריח שלך!!
ל"עם מי את?" "מתי את חוזרת?" "תחזרי מוקדם" "בלי שטויות שלא יתקרבו אלייך" אני מתגעגעת לדאגה שלך! אני מתגעגעת לכל כולך אני רק רוצה לשמוע את הקול שלך פעם אחת. חחחח אבל זה מצחיק אתה יודע? כי מה אני יכולה לעשות? לדבר לעצמי? לכתוב לעצמי? לפעמים לראות אותך בחלום וזהו, פוף אין יותר.
אני צריכה לשכוח ממך אני יודעת את זה. אם היית פה היית אומר לי גם לשכוח ממך ודיי לחשוב עלייך, אבל אני לא מצליחה אתה מבין? אתה היית חלק ממני, תפסת חצי מהלב שלי! אפילו את כולו..
אני לא רוצה לדמיין אפילו עד כמה אני יוצאת עכשיו פתטית, הרי אני כותבת את זה לעצמי.. זה לא שאתה תקרא את זה, אתה לא יכול.. עברו עליי תקופות שרק אתה יכלת להבין, ריבים עם כולם. וזה רק בגללך! למה התאהבתי בך בכלל? מה היה בך שכל כך משך אותי? כל היום עם בנות כל היום מעשן, רק עצבים גרמת לי.. ועדיין. למרות כל הריבים ולמרות על הקנאה נשארנו ביחד, לא וויתרת. אולי הייתי קשה יותר מידי אני יודעת. אבל אני לא מצטערת על זה. אני לא מצטערת על כלום! למרות המרחק של השעתיים נסיעה אחד מהשני ואפילו יותר נשארנו ביחד. הרי כל מה שקרה הוא לטובה וכנראה שזה מה שהיה צריך לקרות, למדתי שיעור חשוב לחיים, כל מה שבא יכול גם ללכת.
אני אוהבת אותך ואני בחיים לא אשכח אותך, לא שום דבר שקשור אלייך!
מתגעגעת ואוהבת תמיד <3