משהו לא צפוי – פרק 9

פקחתי את עיניי, התקשתי נורא להרים את העפעפיים.
הבטתי לעבר החלון, חשוך בחוץ, כמה זמן ישנתי?
קמתי מן המיטה בעצלות והתקדמתי לעבר הדלת בחוסר רצון.
הרגשתי עדיין חסרת כוחות עם הרצון להמשיך לישון.
פתחתי את הדלת, שמעתי המון רעשים מהסלון, הרבה צרחות של גברים בעיקר.
החלטתי להתעלם מהצעקות לבינתיים והלכתי לשטוף את פניי ולצחצח את שיניי.
הבטתי על פניי מבעד למראה התלויה על הקיר ממולי במקלחת, הזדעזעתי מהמראה שלי.
עיניי היו נפוחות ונורא אדומות, מתחתיהן היו שקים שחורים בולטים.
הסטתי מבט לעבר הברז ופתחתי אותו.
שטפתי את פניי בקפידות וצחצחתי את שיניי.
לאחר מכן, חזרתי לחדר ומרחתי מעט מייקאפ על פניי.
לא יכולתי להסתובב כמו אישה מוכה ליד החברים של רואי.
למרות שזה לא באמת מעניין אותו כל כך, הוא ממשיך להתעלם ממני, להתנהג כאילו הייתי אוויר בשבילו.
לעזאזל, עד היום התמונה מאותו היום שנישק אותי לא יוצאת לי מהראש.
באיזו זכות הוא משחק בי ככה?
לבשתי רק חולצה רופפת, עד הברכיים וטייטס קצר שנבלע מתחת לחולצה הארוכה.
לא עניין אותי שרואי לא אוהב שאני מסתובבת ככה בבית כשחברים שלו נמצאים, אני חושבת שזה אולי יותר מזיק לו מאשר לחבריו.

פתחתי את המקרר, חיפשתי משהו קטן לנשנש.
לפתע כל הצרחות השתתקו ורק קולו של קריין הכדורגל נשמע ברקע.
הסטתי מבטי לעבר קבוצת הספות בהן הם יושבו
כל המבטים היו מופנים אליי, כולל של רואי.
הוא הביט בי עם המבט הזועם שלו, בוחן את רגליי.
מכל הגברים שישבו שם, מהמבטים שלו הכי נרתעתי.
הוצאתי שקית שוקו וחזרתי במהירות לחדר.
לא יכולתי לסבול את החרמנים האלה מביטים בי כאילו הייתי טרף, במיוחד לא יכולתי לסבול את העיניים האפורות של רואי.
אני חושבת שהגיע הזמן לברוח, לצאת מכאן לפני שיהיה מאוחר מידי.
לא טוב לשנינו להיות באותו מקום, כל כך קרובים.
למרות שרוחנית אנחנו רחוקים אחד מהשנייה.
אני אפילו לא יודעת כבר איך להגדיר אותנו.
כל הגועל צף בי עכשיו, זה קורה לי תמיד כשאני נזכרת בנשיקה.
אני לא מסוגלת לקבל את זה, לא מסוגלת לעכל עד הסוף.
הדלת של החדר נפתחה, רואי עמד בפתח.
הוא נכנס וסגר אחריו את הדלת.
"מה אתה רוצה?", שאלתי וגלגלתי את עיניי.
"שתחליפי עכשיו את החולצה הזאת." הוא פקד עליי ועיניו ירו לעברי אש.
קמתי מהמיטה, התקרבתי אליו בצעדים מהירים, נעמדת ממש קרוב אליו עד שנשארים רק כמה סנטימטרים ספורים בינינו.
הוא הביט בי עם גבות מכווצות ואני הבטתי בו ברוגז.
"אתה לא תחלק לי פקודות יותר, הבנת אותי?אתה כלום בשבילי, אתה כבר לא אח שלי יותר." הסברתי לו בשקט אך, עם המון ביטחון.
"מה את אומרת…את רוצה לראות איך את מחליפה?" הוא שאל והתקרב צעד נוסף לעברי, מה שסגר את הרווח שהיה בינינו.
"נראה אותך מעי…" לפני שהספקתי לסיים את המשפט, ידיו הורידו את החולצה מגופי בכוח והוא קרע אותה לשתיים.
הבטתי עליו, בהלם מוחלט. כיסיתי את החזה שלי עם שתיי ידיי והדמעות חנקו את גרוני.
לא הצלחתי לדבר, בקושי נשמתי.
"אתה חתיכת…"התחלתי לומר והדמעות החלו לזלוג, ללא שום איפוק.
"אני חתיכת מה?" הוא שאל בתקיפות.
"זה אני, זה מה יש, תצטרכי להתמודד איתי." הוא אמר ונעל את לסתו בחוזקה.
"אתה מפלצת." לחשתי בקול שבור וסדוק.
הוא הביט בי עם אותו המבט כמה שניות ואז…צעד אחורנית ויצא מהחדר.

היי, פתחתי חשבון חדש כי הישן אני לא זוכרת את הסיסמא והשם משתמש שלי.
אז אמשיך את הסיפור כאן.
מקווה שאתן זוכרות אותו:)