משהו לא צפוי – פרק 5

"אני בעבודה", הוא אמר באדישות ואני המשכתי לצפות בטלוויזיה כאילו לא שמעתי אותו.
הוא טרק את הדלת, הוא עצבני, למה?איזו יש לו להיות עצבני?אני זאת שנכוותי כבר בפעם המיליון, לא הוא.
החלטתי לא לתת לזה להשפיע עליי יותר מידי. קמתי מהספה והתקדמתי לעבר המקרר.
כרגיל , הוא מפוצץ יותר בבירות מאשר אוכל.
טוב, הגיע הזמן לעשות קניות.
הלכתי לחדר הזמני שלי והוצאתי מהארון ג'ינס קצר בהיר גבוה, גופיה לבנה ונכנסתי להתקלח.
***

"שמן…שמן…הנה", מלמלתי לעצמי. לפעמים זה יוצא לי מבלי שאני שמה לב לזה, בעצם הרבה עושים זאת כמוני, ממלמלים לעצמם תוך כדי הקניות.
שמתי את השמן בתוך העגלה והתקדמתי למחלקת הבשר.
"בוקר טוב", אמרתי בחיוך לקצב.
"בוקר טוב ילדה יפה, במה אוכל לעזור לך?", הוא שאל בחיוך אדיב והכין את עצמו לקראת הרשימה שלי.
"אני צריכה קילו בשר טחון וקילו חזה עוף למוקפץ", אמרתי והוא החל לבצע את בקשותיי.
"היי", הרגשתי נשימות על הצוואר והקול המוכר גרם לי לצמרמורת.
סובבתי את ראשי ושפתיי כמעט נגעו בשפתיו של אלירן.
"היי", אמרתי וסובבתי בחזרה את ראשי לעבר הקצב.
הוא שקל את החזה עוף, הוציא מדבקה ולאחר שהדביק על השקית הביא לי את הכל.
"יום טוב, תודה רבה", אמרתי והלכתי משם, אלירן הלך בעקבותיי.
"מה את מתחמקת ממני?", הוא שאל ואני גלגלתי את עיניי.
"לא, איזו סיבה יש לי להתחמק ממך?", שאלתי בעודי מסתכלת על מדף החטיפים ולוקחת חמש במבות בעשר. אני מתה על המבצעים של החטיפים, הם תמיד שווים.
"לא יודע, ככה זה נראה", הוא אמר ותפס את אגני והצמיד אותי אליו.
"אלירן, אנחנו בסופר!", צעקתי בלחש והדפתי אותו ממני.
הוא רק חייך מהמצב ואני רק התחממתי מהחוצפה שלו.
"למה אתה לא בצבא היום?", שאלתי ועיניו נדדו לעבר מישהי עם מחשוף עמוק שגרם לעיניו כמעט ליפול על הרצפה.
"אתה לפניי רגע ניסית לנשק אותי, עכשיו אתה מסתכל על המחשו הזנותי של הזולה הזאת?", שאלתי אבל ברוגע, שלא יחשוב שאיכפת לי, הראתי אדישות שאני בטוחה שאוכלת אותו מבפנים.
"למה אסור להסתכל?", הוא שאל בתמים, כאילו לא אשם בכלום.
"אפשר, אבל לא רגע אחרי שאתה מנסה לנשק מישהי", אמרתי וחייכתי, הראתי לו שהוא לא מזיז לי ואני חושבת שהוא מאמין.

"תודה רבה על העזרה", הודתי לאלירן לאחר ששם את השקיות במטבח.
"בכיף, רק תבקשי", הוא חייך בשובבות והתיישב על השולחן במטבח.
הוצאתי מהמקרר בקבוק מים ומזגלתי לשנינו.
החום והסחיבה של השקיות הרגו את שנינו.
"תודה", הוא אמר ושתה את הכל בלגימה אחת.
"עוד?", שאלתי, הוא הניד את ראשו לשלילה, הוא תפס את ידי והצמיד אותי אל גופו.
"למה את כזאת משגעת?", הוא שאל בקול צרוד ושיגע אותי במבטו.
"אלירן…אני חושבת שעדיף ש…שתלך", אמרתי, הוא הביט בי מופתע.
הוא ירד מהשולחן ונעמד מולי.
"למה את מפחדת ממני?", הוא שאל, הוא גם צדק.
"אני לא", שיקרתי, הוא חייך כי הבין ששיקרתי.
"תעני לי", הוא פקד עליי.
"לא מפחדת פשוט לא רוצה לצאת עם אחד שמזיין כל מה שזז", אני חושבת שהייתי כנה מידי.
"אני לא מזיין כל מה שזז", הוא נפגע, ממה יש לו להיפגע, זאת האמת.
"אתה כן, ואני לא אחת מהבנות האלה שאתה רגיל אליהן", אמרתי והוא הנהן בראשו ומבטו היה רציני.
"יום טוב שמש", הוא אמר והתקדם לעבר הדלת ויצא מהבית.
למה הוא כל כך נפגע?הרי הוא לא רציני לגבי בנות, הוא הוכיח זאת לכולם.
הרגשתי רע, נראה כאילו פגעתי לו בנקודה הרגישה.
שמתי את הכל במקום ונכנסתי להתקלח, אני חושבת שאני אחזור לישון ואנוח קצת מכל המחשבות שאוכלות לי את הראש.
***

"שמש, קומי", שמעתי את קולו של רואי במעורפל.
פקחתי את עיניי באיטיות. רואי קם מישיבת הצפרדע והתרומם לעמידה.
"בואי לאכול, אני חושב שישנת הרבה זמן", הוא אמר באדישות המוכרת שלו והתקדם לשולחן המלא במטעמים והתיישב על אחד הכיסאות.
קמתי מהספה, התקדמתי לעבר רואי והתיישבתי לאכול גם אני.
"איך היה בעבודה?", שאלתי בהתעניינות.
"בסדר", הוא ענה ביובש ושוב גרם לי להירתח.
"אולי תפסיק להיות כזה יבש אליי, זה כבר לא מצחיק", אמרתי בכעס. הוא הרים את עיניו האפורות הכהות לכיווני וחזר להביט על הצלחת שלו לאחר שתי שניות.
"אתה פחדן, פחדן מסריח", אמרתי וקמתי מהכיסא, רצתי לחדר ונשכבתי על המיטה.
"מזה?", רואי נכנס לחדרי והתיישב על המיטה שלי.
"אני אחותך לעזאזל! מתי תתייחס אליי?!", צעקתי בתסכול ועיניו נראו נזעמות ורציניות.
"את לא מבינה ש…תעזבי אותי בשקט בסדר?",הוא אמר וקם מהמיטה, התכוון לצאת מהחדר.
"כמו שאמרתי, אתה פחדן מידי להתמודד מולי", אמרתי, ניסיתי להגיד כל דבר שיעצור אותו מלברוח ויגרום לו להתמודד מולי.
"את לא רוצה לדעת מול מה את צריכה להתמודד", הוא אמר בשקט.
"אולי תפסיק ללכת סחור סחור ופשוט בוא נדבר", אמרתי, חצי מיואשת.
"שיהיה לך לילה טוב", הוא אמר ויצא מהחדר, לא נתן לי שום הזדמנות לדבר.
לפעמים זה נדמה כאילו אני והוא זוג, אבל הוא בסה"כ אחי הגדול. אני יודעת שהוא עדיין דואג לי ואוהב אותי. אני פשוט רוצה לגלות מה מונע ממנו לדבר.