משהו לא צפוי – פרק 4

"מדליק החייל", סבתא רחל אמרה לי וקרצה לי בחיוך שובבי.
"אני אגיד לך את האמת…מאוד!הוא כזה…חוצפן ואדיש ולצערי זה עושה לי את זה", הודתי בפנייה. היא חייכה והביטה באלירן בדיוק כמוני. הוא ישב וצחק עם רואי, סוף סוף רואי החליט לחייך. כל הזמן שאני רואה אותו הוא עם מבט רציני ונראה כאילו הוא לא יודע איך לחייך.
"לכי תשבי איתו, תפלרטטי איתו, תוציאי לו את העיניים. אני בטוחה שהוא יקפוץ עליך כמו אריה על לביאה", היא אמרה ועשיתי כדברייה.
התיישבתי על יד אלירן ושילבתי את רגליי באיטיות. עיניו קלטו זאת ונראו פתאום רעבות לבשר.
"איך הולך בבית ספר?", הוא שאל בקולו המחוספס והלוהט וגרם לגופי להתחמם עוד יותר.
"שובתים, בינתיים אני נחה, איך בצבא?", שאלתי ונענעתי את רגלי המשולבת ושוב עיניו זלגו לשם.
חייכתי לעצמי ורואי הביט בי ופלט גיחוך. הוא קם מהספה והתיישב על יד אמי. יופי, עדיף ככה.
המאס לי כבר לספוג את הזלזול שלו כלפיי.
"בסדר, לקראת שחרור תודה לה' ", הוא אמר וכבש אותי עם חיוכו.
"יופי, בהצלחה", אמרתי מחוייכת. הוא הביט בי במבט הזה שיגרום לכל בחורה ליפול לרגליו. היה מן רגע בינינו, עם המבטים ורואי החליט להפריע דווקא עכשיו.
"אלירן, רוצה לצאת איתי לבלה?", הוא שאל ואלירן הנהן בראשו כאות הסכמה.
"וואלה מתאים", הוא אמר וקמתי מהספה, הרגשתי לא קשורה כל כך ואני בטוחה שרואי עשה זאת בכוונה. כמו תמיד. שונאת אותו כל כך!
***

"אני מזמינה את נועה", אמרתי לרואי והוא לא טרח אפילו לענות לי.
הוא פשט את חולצתו, זרק אותה על הספה והתקדם לעבר חדרו.
"טוב, מקבלת את זה ככן", צעקתי ושלחתי לנועה שתבוא.
"יש לי רק שאלה אחת", קמתי מהספה ונעמדתי מול רואי שישב שהתיישב במטבח והדליק סיגריה.
"תשאלי", אמר באדישות.
"עשית את זה בכוונה נכון?", שאלתי ועיניו הואמו לכיווני.
"אני מרחיק אותך מהחתיכת זונה הזה, אני מכיר אותו שמש. הוא רוצה רק לדפוק אותך, מתי תביני את זה?", הוא שאל ולקח שאיפה מהסגריה והסתכל על הסיגריה שלו, בדק אותה.
"תן לי לעשות את השיקולים שלי וממתי כל כך איכפת לך ממני אה?שנתיים לא הוצאת מילה, שום ייעוץ עם בנים…מרוחק ממני כאילו הייתי צרה. למה אתה שונא אותי אה?", שאלתי והפעם לא הצלחתי להשתלט על הבכי. הוא הביט בי בעיניים כואבות ונעמד מולי. הוא ניגב את דמעותיי ולראשונה מזה שנתיים שוב רואי הישן מתגלה למולי.
"את לא מבינה שאת אחותי, אני תמיד אדאג לך, לא משנה מה המצב בינינו. ואני לא…לא שונא אותך. אני בחיים לא אוכל לשנוא אותך כי…כי את אחותי בסדר?אני בסה"כ רוצה שתעשי את הבחירה הנכונה", הוא אמר בטון דואג ומשך אותי לחיבוק בין זרועותיו הגדולות.
הרגשתי כאילו שוב הכל חוזר להיות כקדמותו. רציתי לישון איתו כמו בימים שהייתי יותר קטנה והייתי מפחדת לישון לבד אז הוא היה מזמין אותי לישון איתו בחדר.
כל כך הערכתי אותו. ועכשיו…הוא גרם לי לבלבול רציני.
"אפשר לישון איתך היום?", שאלתי בקול חנוק. הוא הביט בי והנהן. הוא נטל את הנייד מהשולחן של המטבח ושלח הודעה.
"בואי, הולכים לישון", הוא אמר והלכתי אחריו, אחרי אחי הגדול.
נשכבנו על המיטה, הוא חיבק אותי חיבוק מולץ ומלא בגעגוע. גופי רעד למגעו. כל כך התגעגעתי לאחי הגדול. אני מרגישה שגם הוא, שגם הוא התגעגע אליי.
"שיט, נועה צריכה לבוא", אמרתי וישר לקחתי את הנייד וסימסתי לה שהלכתי לישון.
"שמש…את אחותי, בגלל זה אני מגיב ככה לפעמים, זה מדאגה", הוא הסביר לי וחייכתי בהבנה.
"אני יודעת אבל…למה התרחקת ממני?", שאלתי בהתעניינות.
"עברתי הרבה בשנתיים האלה שמש, הרבה מאוד דברים ש…קשה לי להסביר לך בשלב הזה", הוא אמר וליטף את פניי.
"כשתהיה מוכן, אני אשמח להקשיב", אמרתי ועצמתי את עיניי.
נשארנו חבוקים כל הלילה ונהננו מהאיחוד המשפחתי.
***

פקחתי את עיניי, רואי חא היה במיטה.
קמתי ממנה והתמתחתי לרווחה, הערתי את כל איבריי הרדומים מהשינה והלכתי לסלון.
רואי ישן בסלון, מוזר.
נערתי אותו קלות והוא פקח את עיניו.
"למה אתה לא במיטה?", שאלתי מופתעת קצת.
"שמש, תני לי לישון", הוא אמר שוב הטון הרציני הזה ולרגע חשבתי אם חלמתי את כל זה.
הוא שוב חזר להיות הרואי המתעלם והרע.
נפגעתי ממנו, הוא בילבל לי עת המוח ויום אחרי שוב חזר לעצמו.
שונאת אותו!