משהו לא צפוי – פרק 2

בוקר טוב", אמרתי לרואי שישב במטבח וקרא עיתון וכוס קפה מעלה אדים היה מונח לידו. כמו כל בוקר שיגרתי שלו.
בחיים לא הצלחתי להבין למה הוא קורא עיתון כשיש לו אפליקציה של ווינט ו-וואלה בנייד. הוא יכול להיות כל כך מוזר לפעמים.
עיניו האפורות הכהות הורמו אליי וחזרו לעיתון לאחר שנייה.
"בוקר טוב", הוא ענה באילוץ וגלגלתי עיניים. כבר התרגלתי לדיבור המאולץ שלו.
"למה את עדיין לא לבושה לבית ספר?", הוא שאל לאחר שתיקה קצרה. לבשתי רק חולצה לבנה ארוכה, בלי מכנס ממתחת. לא התביישתי להסתובב ככה לידו. הוא אחי והוא כבר רגיל אליי.
"כי שובתים, אין לי עכשיו חודש לימודים, איזה כיף", אמרתי והוא שתק.
"תחליפי את החולצה הזאת", הוא אמר וסרק עם עיניו את החולצה שחשפה את רגליי הארוכות.
"ממתי זה כל כך מפריע לך?", שאלתי ומזגתי מים חמים אל הכוס קפה שלי.
"רועי ישן בחדר שלי, אני לא רוצה שהחרמן הזה יראה אותך ככה", הוא אמר והחזיר את עיניו בחזרה לעיתון, מתחמק ממבטי המרוגז.
הלכתי לחדר הזמני שלי והחלפתי את החולצה למכנס קצר בצבע תכלת וגופיית ספגטי לבנה.
"לקחתי את הכוס קפה שלי מהמטבח והלכתי לשבת בסלון.
הוא ליווה אותי במבטו וסרק את לבושי. הוא חזר לקרוא את העיתון, כאילו אישר את הלבוש שלי. חוצפן. אבל אני אצלו בבית אז…אני חייבת לכבד את בקשותיו.
חשבתי אולי עדיף ללכת לנועה, אני מרגישה לא כל כך בנוח לגור איתו.
הוא עושה לי טובה שהוא מארח אותי אצלו. עד שישפצו את הבית שלנו יקח זמן.
"בוקר טוב", רועי אמר ופיהק פיהוק קולני.
"בוקר טוב רועיקי", אמרתי ולגמתי מהקפה החם שלי.
"נכון שאת נסיכה ואת תגיני לי קפה?", הוא שאל ומתח את גופו וחולצתו עלתה
קלות וחשפה חלק מבטנו החטובה.
נשכתי את השפה התחתונה, רואי קלט את זה.
"טוב, יאאלה, אני בעבודה", הוא אמר ברצינות וקם מהכיסא.
הוא נטל את המפתחות של הרכב שלו ובדק עם ידיו את כיסיי המכנס אם משהו חסר. אחרי שראה שהכל עליו הוא יצא מהבית.
"וואו, הוא קם ברוח קרבית היום", רועי אמר והתקדם למטבח, להכין לעצמו קפה.
"אני רגילה לזה כבר", אמרתי בעודי מדליקה את הטלוויזיה ושמה על הערוץ "yes drama"
"אויש נו באמת, תעבירי את הערוץ הקיטשי הזה", הוא אמר בפרצוף נגעל.
"ממש לא, זה הערוץ הכי מעניין ביס", אמרתי ובדיוק התחילה הסדרה "מרפאה פרטית".
"אם את אומרת", הוא אמר והצטרך לראות איתי את הסדרה בלית ברירה.

נ.מ של רואי:
"בוקר טוב אחי", לירן אמר בעודו מניח על הריצפה ארגז קולה.
"בוקר טוב גבר, מה היעד הראשון שלי?", שאלתי והוצאתי מכיסי את חפיסת הסיגריות שלי ותחבתי אחת לפה. נשענתי על המשאית והדלקתי את הסיגריה.
"חיפה", הוא אמר והוקל לי. לא תהיה לי נסיעה ארוכה.
"יופי", אמרתי ושאפתי מהסגריה.
"בוקר טוב רואי", רומי אמרה ונשענה על המשאית לידי. חיוך פלרטטני הופיע על פניה, התעלמתי ממנה.
לא סובל פרחות כמוה.
בלונדינית, רזה עם סיליקון בחזה.
איפור כבד כל הזמן ונועלת עקבים על בסיס קבוע.
אלה מהבנות שאני דופק וזורק.
לצערי זאת הסחורה שיש בחוץ היום. מה הסיכוי להיתקל בילדה טובה מבית טוב?סיכוי קלוש.

נ.מ של שמש:
רואי נכנס הביתה. נראה תשוש מהיום הזה.
הכנתי לו לאכול, הוא מספק סחורה לחברות גדולות. הנסיעות תמיד מעייפות אותו ומרעיבות אותו.
בימים שעוד היינו חברים טובים, הייתי מכינה לו לאכול לפניי הגעתו הביתה.
הוא היה מעריך את זה. אני מאוד מקווה שהוא יעריך זאת גם היום.
"מזה?", הוא שאל מופתע.
"הכנתי לך לאכול", אמרתי בחיוך, כולי תקווה שיחייך לרגל המחווה שעשיתי למענו.
"תודה", הוא אמר ועל שפתיו לא שיחק שום חיוך. כל כך התאכזבתי. חשבתי שישמח שיחייך ויפסיק להיות כזה רציני איתי.
אבל הוא ממשיך לשנוא אותי. כאילו אני האוייבת שלו ולא אחותו הקטנה.