משהו לא צפוי פרק 1

"רואי, תגיד, לא נמאס לך?", שאלתי את אחי ומבטו הופנה אליי בחדות ועיניו האפורות הכהות נראו סוערות, כמו תמיד.
"תגידי מה את רוצה ממני?רצית לבוא לדירה שלי, סבבה, באת. מה את רוצה עכשיו?", הוא שאל בנימה כעוסה שהרתיחה אותי. איך אני אוכל להישאר כאן חודש עכשיו כשהוא כל הזמן מתעלם ממני ושונא אותי.
"אתה יודע מה?עזוב…אני אלך לנועה, לא צריכה את הטובות שלך", אמרתי והרמתי את המזוודה מהריצפה והתקדמתי לעבר הדלת.
"חכי רגע…", הוא אמר ונאנח.
"תביאי את המזוודה, אני אקח אותה לחדר שלך", הוא אמר, הפעם יותר רגוע אך עדיין נראה סוער.
"תודה", אמרתי והוא הניח את המזוודה על יד המיטה. הוא נעץ בי מבט אחרון ויצא מהחדר.
אני בחיים לא הבנתי למה הוא כל כך שונא אותי, הוא גם לא מנסה להסתיר את השנאה שלו כלפיי. זה התחיל לפני שנתיים, כשהייתי בת חמש-עשרה. הוא החל להתרחק ממני ולהתעלם ממני, היינו החברים הכי טובים, אבל משהו השתנה בו. ההתנהגות שלו, הוא נהפך להיות יותר עצבני, כאילו כל הזמן הוא על קוצים. ממש לקחתי את זה ללב, הייתי בוכה מזה המון.
אחרי שנה הפסקתי להתייחס לזה ואליו והמשכתי בחיים שלי כרגיל.

***
הערב הגיע מהר מאוד, בגלל כל ההתעסקות בפריקה ובסידור החדר.
עמדתי מול המראה הגדולה הדבוקה לקיר, הברשתי את שיערי השחור והארוך שמגיע עד לגב התחתון. הבטתי בעיניי הכחולות שתמיד נראו לי פשוטות ורגילות.
כל הזמן אהבתי את גופי הרזה עד שרואי ירד עליי ואמר שאני חייבת לעלות חמש קילו. הוא אמר שהכי יפה זו אישה עסיסית עם בשר.
מאז התחלתי לשנוא את הגוף שלי. ניסיתי כל הזמן לעלות במשקל אבל לא הצלחתי.
לאחר כל העיסוקים שלי של אחרי המקלחת, יצאתי מהחדר והלכתי לסלון.
"איזה ריח טוב, של בושם", רועי, חבר של רואי אמר.
"זה כי יצאתי מהמקלחת", אמרתי בחיוך ורואי ורועי סובבו את ראשם לעברי ורואי סיבב חזרה את ראשו לכיוון הטלוויזיה אבל רועי נשאר להסתכל עליי.
"תוריד את העיינים שלך י'זין", רואי אמר והביא לו מכה עם ידו על עורפו.
"אח, י'מניאק, למה ככה?", הוא שאל והתחלתי לצחוק.
"כי אתה חתיכת חרמן, זאת אחותי", רואי התעצבן, נורא השתעשעתי מהמצב.
התיישבתי בינהם, צפינו בסרט, כמו פעם.
אבל ההרגשה היא אחרת, כי אני יודעת מה רואי רוצה לעשות עכשיו, הוא רוצה שאלך מכאן ולא אשר חודש בבית שלו.
אבל הוא יצטרך להתמודד.