מרחק, נגיעה
כואב לה, וקשה כל כך.
והוא יושב מולה, היא על המיטה והוא על השידה.
היא מספרת, הוא מנחם בהקשבה.
והיא משתפת הכול, בלי בושה, בלי דאגה, ללא פחד או מורא.
והוא מקבל בשתיקה את הצרה, את הכאב.
גם לו כואב, הוא חושף. והיא יודעת, היא מבינה.
היא מנגד, הוא ממול. רק הדיבור מחבר כל חלק חבול.
ויש קרבה, אך אין מגע. היא אשתו והוא בעלה*
*/אשה בהא' דגושה לפמיניסטיות / פמיניסטיים הקיימים בינינו.
תגובות (3)
כן, זה נכון…
קצר ויפה, אהבתי את הרעיון.. =)
תודה לכן :)