מרגלת מאהבת -פרק 3-
"נעמי, נעמי קומי!!, את עוד תאחרי ליום הראשון שלך בתיכון!" אמא שלי אמרה כשהעירה אותי
"בסדר בסדר" אמרתי בפיהוק
קמתי מהמיטה, שתפתי פנים, צחצחתי שיניים, לבשתי ג'ינס קרעים בהיר, נעלי סניקרס שחורות ואת החולצת בית ספר ..
הסתרקתי, עשיתי קוקו זנב סוס גבוה, התאפרתי (ממש קצת.. הרי זה רק בית ספר..), לקחתי את התיק וירדתי למטה למטבח..
הכנתי לי משהו קטן לאכול ומים ואמא שלי הסיעה אותי לבית ספר.., בינתיים שמעתי שירים באוזניות וחשבתי על דניאל דרור..
עלו בראשי מחשבות כמו 'מעניין באיזה כיתה הוא יהיה', 'איך אני אמצא אותו'…
כשהגעתי לבית ספר רצתי לכיתה שלי וישבתי בשולחן האחרון בקצה,כמו שאני אוהבת..
הייתי שקועה בטלפון שלי ובהודעות התכתבתי עם שיר, שלא שמתי לב ומישהו התיישב לידי..
"אני מכיר אותך?, את מוכרת לי.." שמעתי מישהו אומר לי
"מה?.." אמרתי והסתובבתי אליו
'או מי גאד!!!' 'זה הוא!!' צעקתי בתוכי..
"אממ לא.. אני פה פעם ראשונה.." עניתי לו מהר כדי שלא יחשוד..
"הי, אני דניאל" הוא אמר לי והגיש את ידו,
"הי דניאל.. אני נעמי.." אמרתי באי ריכוז ולחצתי את ידו..
"רגע, אז איפה למדת קודם?" הוא שאל
"בבית הספר 'אלונים'.." עניתי לו "ואתה?, אתה מפה?" הוספתי ושאלתי
"לא.. גם אני לא.. אני מבית ספר אחר, מעיר אחרת.., השנה עברתי לפה כדי לגור עם אבא שלי.." הוא ענה לי.
"אבל בקרתי פה כמה פעמים כשנאלצתי לישון אצלו כמה חודשים.." הוסיף
"נאלצת?" שאלתי בתדהמה, "כן.. את יודעת, אני לא הכי מת עליו.. הוא זה שרצה להתגרש מאמא שלי.." אמר לי והביט לעיני.. הוקסמתי ממנו.. איך נער כזה שניראה כל כך תמים, קשור להלבנת כספים?!..
"ואו.. אממ.. אני מצטערת לשמוע שההורים שלך..," אמרתי, "זה בסדר.. לא אכפת לי ממש.." הוא אמר..
חייכתי חיוך קטן ומזויף והמשכתי להתעסק בטלפון עד שהמורה תגיעה..
"שלום תלמידים, אני רחל, ואני המחנכת שלכם.., בואו נתחיל בסבב שמות.." המורה אמרה כשהגיעה..
רוב הילדים זרמו.., וחלקם ירדו עליה והיו ציניים..
לאחר השיעור כולם רצו בהפסקה לקפיטריה..
אני לעומתם הלכתי לאט.. וחשבתי על דניאל..
"נו, את באה כבר?" שמעתי משהו קורא לי מאחור, זה היה דניאל
"כן כן.. אני באה" אמרתי והתקדמתי אליו.
הלכנו יחד לקפיטריה, וישבנו אחד ליד השני ודברנו.. על ההורים שלו, על הבית ספר.., עליו.. וקצת עלי..
לפתע שמעתי קול פלצני ביותר שאומר "יאללה יאללה, טוסי מהמקום שלי" אני אהיה כנה, ודיי נלחצתי מהקול המחריד הזה, כשהסתובבתי דניאל צחקק, וזה היה אחד החברים שלו כשהוא הכיר שנאלץ להיות פה עם אביו..
"הי, אני אור" אמר לי "הי, אני נעמי..," אמרתי לו..
אור היה גבוה, מעט שזוף, עיניים חומות ושיער חום כהה..
"אז אני רואה שכבר הספקת להכיר את דניאל.." הוא אמר ועשה לדניאל עיניים..,
"כן.. מה אני אעשה.." אמרתי וצחקקנו..
בצלצול חזרה לכיתות אור ליווה אותנו, והלך לכיתה שלו, שהייתה מקבילה לכיתתנו.
אני ודניאל דיברנו בדרך לכיתה, ניסיתי להכיר אותו עוד ועוד..
הוא דווקא היה ניראה אחד שלא עשה שוטם דבר רע בחייו..
התיישבנו במקומותינו והשיעור התחיל..
בסוף היום חזרתי הביתה באוטובוס עם ילדה שהכרתי במהלך היום.. קראו לה שירן..
דיברנו וצחקנו והכרנו אחת את השנייה..
ת'אמת, היה לי יום לא רע..
כשחזרתי הביתה אכלתי והתקשרתי לשיר, לשאול מה היה איתה, אם היא הכירה ילדים..
היא הייתה מאוד מבואסת מזה שלא הייתי איתה.., וכן הצטערתי.. אבל לא היה מה לעשות..
אני המשכתי עדין לחשוב עליו..
מעניין מה הוא חושב עלי.. , אולי הוא חושד..
ככה הייתי עד הערב.. הייתי במחשב, בטלפון, דיברתי עם שיר, ואז התקשרה אלי שירן..
דיברנו קצת וקבענו שנלך לקניון באיזה יום..
אכלתי ארוחת ערב, והלכתי לישון..
תגובות (3)
תמשיכייי :)
המשךךך
תמשיכייייייי