מרגיש מאוהב..♥~ פרק 4

דלת חדרו של בן נפתחה "הכול בסדר?" אבא שלו נכנס "אף פעם לא חשבתי שמשהי תוותר אלי.." הוא אמר אמר בעצב.
אביו התיישב על מיטתו "מה קרה, שוב יולי?" שאל, בן התעפך והביט באביו "מאיפה אתה יודע מיזאת יולי?" הוא שאל בהפתעה, אביו צחק צחוק שקט :ראיתי איך באספת הורים הסתכלת אליה.." הוא קרץ לו, "איך אתה תמיד שם ללב לכל דבר?" בן חייך "אני אבא, מה אתה רוצה?" הוא צחק.
"אז מה קרה?" הוא שאל וליטף את ראשה של בן, בן העיף את ידו וצחקק "היא.. בחרה במישהו אחר.." בן שינה את פרצופו, הוא היה שבור, הוא ידע כבר, שהיא לא אוהבת אותו, שהיא אוהבת את דניאל, אבל.. הוא עדיין הרגיש שיש בנו לבן יולי משהו.. משהו מיוחד..
בן נאנח ואחריו גם אביו "למה אתה חושב שהיא בחרה במישהו אחר?" אבא שלו שאל, בן הסיט את מבטו מאביו, הוא לא העיז לספר לו את מה שהוא עושה כמעט כל יום לדניאל, וגם ליולי..
♥♥♥
יולי חזרה הביתה מסוחררת מהנשיקה, היא הייתה מאושרת, הרגשה כזאת היא לא הרגישה לעולם!
לפני שהיא נכנסה לביתה, היא התיישבה על הספסל הגדול שליד הבית, מאז שהיא הגיעה לבית ספר החדש, ומאז שהיא ראתה את דניאל, היא נהגה לשבת שם כל יום, לשבת שם ולחשוב על דניאל..

אחרי כמה דקות שהיא בוהה באבנים ומשחזרת שוב ושוב את הנשיקה.
היא הרגישה שמישהו מתיישב לידה, היא הרימה את מבטה, היא התבוננה בתדהמה בבחור שהתיישב לידה והסתכל אליה בחיוך קטן "מה.." היא ניסתה לשאול "מה אתה עושה פה?" היא נאנחה וחייכה חיוך מאולץ "דיברתי עם אבא שלי.. עלייך.." הוא אמר בשקט "עליי?" היא שאלה מופתעת "כן.. עלייך!" הוא מחק את החיוך, הוא התבונן בה ,בלי לומר מילה, הוא היה מובך כל כך..
בן ראה שהביא לא מגיבה, היא ישבה והביטה ברצפה, היא הייתה מבולבלת.
"אני מבין שאת.." הוא ניסה לדבר, אבל הדמעות שוב חסמו את גרונו .
"את אוהבת את דניאל?" הוא שאל בשקט, היא סוף סוף הביטה בו .היא הנהנה בשקט, "אני מצטערת.." היא לחשה "זה בסדר.. אני פשוט -" הוא לא המשיך את המשפט, הוא קם מהספסל והתחיל לרוץ, הוא היה כל כך נבוך..

♥♥♥
דניאל נכנס למטבח עם חיוך גדול, אביו הביט בו וחייך גם הוא "מה קרה?" הוא שאל, דניאל התיישב על הכיסא ליד השולחן "אני חושב שעם יולי הסתדרתי.." הוא אמר, אביו הגדיל את החיוך, הוא חיבק חזק חזק את בנו, דניאל נמעך בזרועותיו של אביו, הוא צחק צחוק שקט אבל שמח.

דניאל הלך לחדרו, הוא לא יכול לשכוח את הנשיקה, הוא לא יכול לשכוח את יולי!
הוא נשכב על מיטתו, עדיין עם החיוך החולמני שלו.
הוא הוציא את הפלאפון שלו מהכיס האחורי, הוא היה חייב להתקשר אל יולי, הוא כבר התגעגע אליה..
הוא התקשר אליה, הוא שומע את הצלצול כבר זמן ארוך, היא לא עונה.. הוא התקשר אליה שוב,ושוב..
הוא התייאש כבר, הוא זרק את הפלאפון שלו על מיטתו "אולי היא מתביישת לענות.." אמר לעצמו.

♥♥♥
לבן התחילו לזלוג הדמעות, עוד ועוד. הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו.
הוא התיישב על קצה המדרכה שליד הכביש הראשי. הוא התפרץ בבכי, בכי סוהר, הוא אף פעם לא הרגיש את ההרגשה הזאת, הוא היה שבור כל כך..
הוא בכה דקות ארוכות, בלי הפסקה. הוא לא הבין איך היא וויתרה אליו, איך היא רוצה את דניאל בכלל? החנון הזה..

הוא הרגיש כך יד מונחת על כתפו "היי.." הוא שמע קול מוכר, הוא הרים את ראשו. הוא חייך חיוך קטן 'אולי היא התחרטה..' הוא חשב לעצמו..