מרגיש מאוהב..♥~פרק 2.

פרק 2.
דניאל ישב מול המחשב שלו בחדר, דמעות זלגו מעניו, הוא זכר כל מילה ומילה של ג'סיקה "תשתוק, לך במלא אין עם מי לדבר, אפילו אמא אין לך!" הוא פרץ בבכי סוהר.
אביו נכנס לחדרו עם מבט מודאג "שוב התלמידים בבית הספר?" שאל ושם את ידו אל כתפו "נימאס לי אבא!" הוא בכה, אביו התיישב אל מיטתו של דניאל "בוא.." הוא אמר לו, דניאל קם מהכסא ונגש אל מיטתו, הוא התיישב ליד אביו, אביו חיבק את כתפו "אמא-" אביו התחיל, הוא עצר לשנייה מחה דמעה ואז המשיך "אמא לא הלכה סתם… אמא מתה כי- " דניאל פרץ שוב בבכי \"רוצה לדבר אל זה אחר כך?" אביו שאל, הוא הנהן, אביו קם מהמיטה ויצא מהחדר במהירות, הוא לא רצה שדניאל יראה שהוא גם בוכה, אבל דניאל ידע…
♥♥♥
יולי שכבה על מיטתה, היא לא יכלה לשכוח את מה שקרה היום בבית הספר.
כל הראש שלה היה מלא מחשבות, מחשבות אל ג'סיקה, על בן ועל.. דניאל..
דניאל, הנער שהיא כל כך אוהבת… הנער שמחצית מהיום היא חושבת אליו.
'הוא בטח שונא אותי..' חשבה לעצמה, היא נגבה דמעה שירדה על לחייה, 'אף אחד לא אוהב אותי.. מה אני שווה בכלל?' המחשבות שיגעו אותה! היא הייתה חייבת לעשות עם עצמה משהו… היא קמה ממיטתה ונגשה אל שולחנה, היא הוציאה מהמגירה דף ועט, התיישבה על הכיסא והתחילה לצייר. היא ציירה ציור מדהים! בציור היא הכניסה את כל מחשבותיה, במיוחד על דניאל.
שהיא גמרה את הציור שלה, היא קמה מהכיסא בהתלהבות, התבוננה בציור 'אני חייבת להראות לדניאל!' היא חשבה לעצמה בהתרגשות.
היא לבשה את הסוודר שלה "אמא אני יוצאת!" היא קראה, היא התחילה לרוץ ואז.. היא עצרה "אני אפילו לא יודעת איפה הוא גר.." אמרה לעצמה ונאנחה באכזבה.
"יולי?" היא שמעה קול מוכר מאחוריה, היא הסתובבה, היא חייכה לעצמה…
היא שמחה..
"היי! מה את עושה פה?" דניאל שאל "אני… האמת שחיפשתי אותך.." היא אמרה בשקט, הוא הביט בה במבט מופתע "רציתי להראות לך ציור שציירתי.. בשבילך.." היא הסבירה, הוא חייך אליה "את יודעת בכלל איפה הבית שלי?" שאל, היא לא ענתה, היא הביאה לו את הציור. הוא התבונן בו, הוא לא הבין למה, אבל הלב שלו התחיל לדפוק בקצב מהיר, לחייו האדימו \"זה ממש יפה!" הוא אמר וניסה להישמע מתלהב, אבל הוא לא יכול, הוא לא הצליח, הוא היא שקוע במשהו אחר, במשהו ששיגע אותו.
היא ראתה שמשהו מפריע לו "קרה משהו?" שאלה. הוא הביט בה במבט ממושך "אני.. צריך ללכת.." הוא אמר בשקט, הוא התחיל לרוץ משם "רגע דניאל!" היא צעקה אליו, הוא לא הביט לאחור, הוא המשיך לרוץ..
♥♥♥
דניאל נכנס לביתו, הוא לא הבין מה קרה לו, הוא לא הבין למה הוא עשה אתזה..
הוא נכנס לחדרו ונשפך אל המיטה, הוא הרגיש שכל הראש שלו מתפוצץ, כעבה לו הבטן וגם הרגליים.
הוא התכרבל מתחת למיטה ופרץ בבכי.
הפלאפון שלו צלצל, הוא הוציא אותו מהכיס שלו. זה לא היא ממשהו שהוא מכיר, זה לא שיש לו המון אנשי קשר , אבל הוא הופתע שמישהו שהוא לא מכיר מתקשר אליו. לבסוף, אחרי בהייה במסך, הוא ענה.
"הלו?" הוא אמר בשקט.
"היי, זאת יולי.." הוא שמע את קולה הפגוע.
"היי.." הוא אמר בשקט.
"מה קרה לך? אתה בסדר?" היא שאלה, קולה היא נשמע מודאג.
"אני בסדר, אני פשוט לא מרגיש טוב.." הוא ענה.
"למה הלכתה ככה?"
הוא לא ידע מה לענות לה, הוא גם לא ידע למה הוא הלך ככה… "רוצה לצאת?" הוא שאל, הוא עצר את הנשימה שלו 'מה? מה אני עושה?' הוא שאל את עצמו, הוא נשם עמוק.
"כאילו.. רק עם את רוצה.." הוא אמר בשקט.
היא עדיין שתקה, היא הופתעה מההצעה שלו.
הוא הבחין בשתיקתה "טוב, עזבי.." הוא ניתק מהר, הוא לא רוצה עוד פדיחות.
♥♥♥
יולי ישבה בפה פעור מול המראה שלה "מה קרה?" אחותה נכנסה לחדר "הציאו לי לצאת הרגע!" היא קפצה על המיטה שלה בהתרגשות, אחותה רק חייכה ויצאה מהחדר 'היא סתם מקנא ' חשבה לעצמה.
היא קמה ממיטתה ופתחה את הארון שלה, היא הוציאה שמלה כחולה מהממת!
את השמלה הזאת היא שומרת לאירועים הכי גדולים, לדברים הכי משמחים…