מרגישים כי מרגישים

אומרים שלרגש אין סיבה, אוהבים כי אוהבים, מרגישים כי מרגישים.
לא בגלל היתרונות ולא בגלל החסרונות, פשוט ככה כי אוהבים.כי מרגישים.
מזה הבולשיט הזה ?

אז יצאתי לחופשה, הרבה מסיבות הרבה שתייה, מה קשור בכלל אהבה?
כל הזמן מטופחת כל הזמן שמחה רוב הזמן שיכורה.
מיציאה ליציאה האגו מתנפח,אני נראית במיטבי והמחמאות מתחילות לזרום.
אני צוחקת אליהם מסמיקה, אוי תודה אבל לא תודה, באתי בשביל המסיבה.
תוך כדי ריקוד עם החברות הוא מצטרף,אנחנו מכירים אז אני לא ממהרת לגרש, חיוך פה חיוך שם, קצת לנוח מכל הבלאגן.
החופשה מדהימה והשמש חמה, נעלי העקב הפכו כבר לשגרה.
אני מתארגנת לי לעוד יציאה והוא נכנס, מתחיל לפלרטט לא משהו רציני, אנחנו הרי מכירים.
הוא זורק לאוויר אם הייתי נותנת לו סיכוי, אני מגחכת ואומרת שהוא ההפך הגמור מהטעם שלי,ושאין מצב.
הוא טיפה נעלב אבל זה בסדר, אנחנו מכירים, והפכים גמורים, לא מאלו שנמשכים.
המסיבה האחרונה מתחילה, הרבה ריקודים הרבה שיכורים,והרבה בחורים, חלקם מנסים אבל לא מצליחים.
איזה בחור אחד שדווקא נראה נחמד ניגש אלי, היי אנחנו מכירים, אני אומרת שלא והוא מתחיל לספר, אנחנו גרים באותה עיר ואולי אפילו יותר, ואז הוא ניגש עם מבט משונה,כורך את זרועו סביבי ואומר לבחור בלגלוג, מה אתה צריך מחברה שלי?
הבחור מגמגם ומתנצל, לא ידעתי, ואז נעלם.
אני דופקת לו מרפק והוא צוחק, למה עשית את זה מטומטם?
מעכשיו את החברה שלי, ואני הולך להגיד את זה לכל הגברים במועדון כדי שלא יתקרבו אלייך.
אני מגחכת ומרחיקה אותו ממני, איזה אדיוט.
את המשך המסיבה בילתי בזרועותיו, בניגוד לרצוני כמובן, הוא היה חירש לסרוב שלי.
כשהוא מבין שאני נכנעת הוא עוזב אותי לשנייה, ולא מבזבז אף רגע, הולך לספר כמה בדיחות לא מצחיקות לאחת מהבנות.
מה חשבתי שיש לזה משמעות? סתם רכושני לא יותר.
וזה הלילה האחרון, אני חוזרת למלון ושמה לב שהוא לא חוזר לבד.
הוא מכניס אותה לחדר וקורץ לי מרחוק, אני מחזירה לו חיוך ורק במיטה שאני מנסה להרדם אני מבינה שהחיוך היה מזוייף.
מה פתאום קנאה? אני? הוא בכלל לא הטיפוס.
אני קצת בהכחשה.
רק בבית אני מפנימה, רגש לא צריך סיבה, מרגישים כי מרגישים, אוהבים כי אוהבים.
אז אוהבת אני לא אבל קצת מרגישה ועדיין קצת בהכחשה.

מזה הבולשיט הזה?
נפלתי בהרגשה.