מקום לברוח

היא לא מקבלת אותי כמו שאני,
עם השריטות שלי, עם השטויות שאני מוציא מהפה.
עם הלב השבור שלי, עם הפחד שלי מהתחלות חדשות.
היא אומרת לי "בוא נשבור שגרה"
ואני אומר לה שאין כל רע בשגרה, ולהיפך אני אוהב שגרה.
אז היא מתחרקת, גם אני מתרחק מעט.
כשפלאפון רוטט מהודעה ממנה גם הלב שלי רוטט
היא שולחת לי הודעה, זה גדול ממנה, אני דפוק מדי בשבילה.
לא חשבתי שאפשר להיות דפוק מדי בשביל משהי
שבועיים אחרי היא כבר עם מישהו אחר.

אני מבין את מה שאמא שלי תמיד אמרה לי
"לכל אחד יש תחליף"
תמיד סירבתי להשלים עם המשפט הזה, ומזה הכי פחדתי.
איך אפשר לחיות עם הידיעה שמתישהו יחליפו אותך.
לתפקיד שלך בעבודה, ימצאו מחליף.
למקום שלך בחבורה, ימצאו מחליף.
האישה שכבר לא שלך, תמצא מישהו אחר שימלא את הלב שלה
אז אני חי מריבאונד לעוד ריבאונד, עוד אישה שתרטיב את המצעים שלי
עוד אישה שתחשוף מולי את גופה ואני אסתכל עליה כמו חיה שצדה את הטרף שלה ואז אשלח אותה במונית כי אני לא אוהב שמשהי אחרת תופסת את המקום שלה ומחבקת אותי כל הלילה.
בטח היא כבר עם מישהו אחר ולא אכפת לה שהוא תופס את המקום שלי במיטה הורודה שלה, בחדר הלבן שלה.

הלילה תבוא עוד משהי, שלא אכפת לה מהן השריטות שלי וכמה אני דפוק.
היא רוצה להעביר איתי לילה אחד בשביל החוויה, בשביל הרגע.
משהי שגם חיה מסטוץ בבר, לעוד סטוץ במועדון, משהי שכל לילה מחממת את הגוף שלה ואת הלב שלה בבית אחר, לא אכפת לי כמה זה דוחה
מחר היא לא תהיה פה, בטח גם לא אראה אותה יותר, הלב השבור שלה יקח אותה רחוק מפה, היא תילך לחפש את עצמה כשתבין שהלילה איתי לא שונה מהלילה עם אחרים ואף אחד מהלילות האלה לא יחייה אותה בחזרה, היא תחזור הביתה כמו שבאה אליי, עם לב שבור, כאב לא מוגדר, עם הרצון העז לחיבוק, והשפלה אחת גדולה.

החברים שלי כבר הרימו ידיים "זונה ממין זכר זה מה שאתה" אמרו וצחקו.
בהתחלה עוד הייתי צוחק אבל עליהם, מתגאה שלמיטה שלי כבר עלו עשרות נשים עירומות, לא נשים להקים איתן בית, לא נשים שאתה יכול להתמכר אליהן רק מהריח שלהן, לא נשים שאתה יכול לנשק שעות.
נשים שאתה יודע שתזמין להן משקה והן יסיימו אותו אצלך במיטה.

הבוקר הזה אני מתעורר ומרגיש צפיפות במיטה, אני מסתכל לצד
ומגלה ששכחתי אתמול בלילה להזמין לה מונית ולשלוח אותה חזרה למיטה הפרטית שלה, אני מעיר אותה, והיא מתעוררת עם חיוך
חיוך מתוק, חיוך קטן כמו שהיה להיא שאהבתי, שאני עדיין אוהב.
אז אני נזכר בה ומחייך, היא חושבת שהיא העלתה את החיוך הזה לפנים העצובות שלי, היא מנשקת אותי ואני נסוג לאחור. היא נפגעת.

אני מצטער אל תביני לא נכון, אני דפוק מדי.
השריטות שלי גדולות מדי, הפצע שלי עוד פתוח.
אני עדיין אוהב את האישה ששברה את הלב שלי
כן זה מפגר, איך אפשר לאהוב מישהו שפגע בך?
אבל אני, אני אוהב אותה, מכור לריח שלה, למגע שלה ולחיוך שלה.
כמו שלך, חיוך מתוק כזה שמחייכים בבוקר.

היא חייכה שוב את החיוך המתוק הזה, וליטפה את הפנים שלי.
היא קמה התלבשה ועכשיו אני שם לב כמה היא יפה.
אני נזכר שבלילה הזה לא קרה שום דבר, היא ביקשה מקום
לישון בו כי רבה עם ההורים שלה, והיא הסכימה רק לחבק אותי בלילה.
אני תופס את היד שלה לפני שהיא תספיק ללכת ולוחש לה…

"אולי תישארי?"