מקווה שאכן כך יקרה ומצבם הכספי עשוי להשתנות !!!!!

מקווה שאכן כך יקרה אולי ???

לאחר ההתרגשות עם הציורים של הציירים המתוקים חזרו ארבעתם הביתה ונדייה המשיכה בשיגרת היום כלומר לקלח אותם לסדר ילקוט הן לבית הספר והן לגן ולאחר ארוחת הערב נרדמו הציירים בשיא המהירות.

נדייה נותרה לבדה עם המחשבות. ואוו כיצד תוכל לתפקד כשהשמש שהאירה את השמים האפורים נתבקשה לא להאיר יותר השמש חייב לשהות לצידה של רעייתו והתאומים.

היא נכנסה למיטה בשעה מוקדמת יחסית ומקווה שאולי הוא בכל זאת ימתין לה אולי??? אך לבטח הוא יכבד את בקשתה וירפה ממנה.

הבקר הפציע ונדייה לאחר לילה לבן לילה שלא עצמה את עיניה מיהרה לקום , סידרה את מיטתה הכינה לה כוס קפה ומאחר והוא היה חם נחפזה אל המכולת השכונתית כדי לקנות עבור ילדיה פיתות טריות שהם כה אהבו ולאחר שספרה את הכסף שברשותה קנתה להם גם ממרח השחר אותו הילדים אוהבים מאד מאד ויודעים שהיא קונה להם רק בימים מיוחדים ומה מיוחד יותר מאשר הציורים שמצריים בצורה כל כך נפלאה ולא חובבנית.

לאחר ששבה מהמכולת שתת את כוס הקפה שלה ומיהרה לצאת לדרכה עם האוטובוסים לכיוון ירמיהו 50 בת"א.

החיילים במחסום היו ממש נחמדים אליה ולאחר הבדיקה הביטחונית איחלו לה יום נפלא ואחד מהם אפילו העז להחמיא לה כשהשיער של פזור.

היא מיהרה לעבר האופק האופק שאולי שאולי % 1 ימתין לה הגבר הקצין אך הוא לא המתין לה ואכזבה מהולה באהבה מהולה בהתרגשות אלה רגשות היו מנת הבקר הזה.

האוטובוס הגיע ונדייה עלתה וכהרגלה ישבה בספסל האחרון לעשות סדר במחשבות.

היא תתייעץ עם הסבתא המתוקה אם בכלל יש מצב לפי עניות דעתה בקשר לתערוכה ולפי תשובתה כך תבקש מאסתי ואלון לאחר שהציורים יהיו מוכנים להציג אותם לראווה.

האוטובוס הגיע לתחנה מרכזית ונדייה התכופפה לעבר הרוכל שתמיד יושב באותו מקום כדי למכור את מרכולתו.

אהלן מה שלומך חייך אליה הרוכל וחשף לסתות ריקות משיניים???

"תודה רבה הכל טוב" החזירה לו חיוך היא התכופפה לראות באם הביא משהו חדש כדי לעשות לו סיפתח ואכן קובייה קטנטנה בצבע טורקיז מהמם כאילו ציפה לבואה.

"כמה עולה שאלה את הרוכל"???? "בשבילך חינם"!!!! "לא מה פתאום אני רוצה לעשות לך סיפתח"

"עצם זה שאת תמיד מתעכבת ליד מרכולתי הדלה ואף קונה לעיתים קרובות משהו בשביל הילדים אז עכשיו אני רוצה לתת לך מתנה את הקובייה הזאת ותדעי לך זו קוביית מזל את צריכה להגיש אותה לזה שאהבה נפשך".

נדייה חשה בדמעות אך ביקשה מהרוכל שנייה ומיהרה לעבר הקיוסק שממוקם בתחנה המרכזית והיא קנתה לרוכל כריך גדול ובקבוק קוקה קולה. כשהיא שאלה כמה עליה לשלם השיב לה בעל הקיוסק 10 ₪ נדייה פשפשה בארנקה אך לא היו לה -.10 ₪ אלא רק -.7 ₪ "אז סליחה תן לי את הכריך השתייה לא חשובה כל כך.

"אני אתן לך את השתייה והכריך וכשתזדמני לכאן אהיה בטוב שתשלמי לי את –-. 3 ₪ הנותרים."

נדייה הודתה לו והבטיחה שאכן היא תחזיר את חובה בהקדם.

היא חזרה אל הרוכל הגישה לו את הכריך והשתייה ולקחה את קוביית המזל ורצה לעבר תחנת האוטובוס שיסיע אותה לעבר ירמיהו 50 ♥♥

כשהגיעה לתחנה ראתה שהאוטובוס בורח לה, היא חייכה לעבר הנהג וביקשה שיפתח לה את הדלת "אם חיוך כמו שלך כיצד לא אפתח את הדלת"

"תודה רבה לך ובקר טוב