מקובל וחנונית..איך לעזאזל? עונה 2-פרק8

בפרק הקודם:
~אחרי שעה~
חרשתי את כל קסטרו,כל דבר לקחתי!
מתחתונים עד למעילים!
הם אמרו פיצוי,לקחתי פיצוי!!
"טוב..ניראלי שאנחנו מאחרים" בן אמר לי.
הסתכלנו על השעון הגדול שתלוי על הקיר..
"פאק" אמרתי לבן ורצנו מהר לכיוון הטיסה שלנו!
טיסה נעימה…(=

פרק 8:
"קומי נו.." שמעתי את הקול של בן.
"מה קרה?" שאלתי..
היינו עדיין על המטוס,טיסה לפריז זה בערך 3 שעות..
"כמה זמן עוד נשאר לנו?" שאלתי אותו..הוא בד בשעון.
"שעה" הוא אמר..
"מה יש לך?" שאלתי שראיתי שהוא נהיה חיוור.
"תקשיבי,חלמתי שוב פעם חלום..את חייבת להישאר איתי..כל השהות שלנו בצרפת..לא משנה מה!" הוא אמר לי
"טוב..תן לי לישון" אמרתי לו וחזרתי לישון..

~כעבור 5 שעות~
"אחחחחחחחח פריזפריזזזזזפריזפריזיזיזיזיזזזזז" בן צעק כשיצאנו מהמטוס.
"טוב,עכשיו אני מבינה למה שונאים אותנו." אמרתי וחייכתי.
"מה מי מה למה שונאים למהמהמה?" הוא שאל כמו ילד קטן.
"תראה..אני יסביר לך את זה ביותר פשוט?
שתיהיה קליטה קצת?
שונאים אותנו..את הישראלים,אנחנו רעשניים,משוגעים..וכאלו שבחיים לא יסתמו"
אמרתי לו והוא היה נראה מופתע.
היינו כבר במלון,יש לנו מלון עם חלון ענקי,שאפשר לראות ממנו את כל פריז,ואת מגדל אייפל.
"היום בערב אני רוצה שניצא" הוא אמר לי.
"לאן?"שאלתי אותו..
"לטייל" הוא אמר עם חיוך זומם..
"טוב" אמרתי..
אוייבאיבאיאווייי שיש לו חיוך זומם על הפנים זה לא טוב בכלל!
זה אומר שמשהו רע קרה,
או שמשהו טוב שהוא מסתיר מימני.
"לכי לנוח בנתיים" הוא אמר לי..עשיתי כדבריו.
נכנסתי למיטה,הוצאתי את האיפון מהתיק.
אמא כמהההה הודעות!!
אוהבים אותי!
'היי חמודה..איך את?' מספר חסוי שלח לי.
'מי זה?' שלחתי בחזרה.
'מספר חסוי מקליד\ה' היה רשום..נלחצתי מהתגובה שתיהיה רשומה שמה..
מי זה כבר יכול ליהיות?!?!

'אמא..'