מציירים סיפור קצר-ארוך – לפני – פרק 1 חלק א'
איך זה הגיוני שבין עיר לעיר, הכל שונה? אני מסתכלת בחלון בזמן שהנוף הופך מעצים ירוקים גבוהים ופרדסים שלא רואים את סופם לבניינים שלא רואים את הקומה אחרונה. הכל השתנה כל כך מהר, זה כל כך מהר שאני עוד זוכרת מה הייתה ההרגשה של שפתיו של דילן על שפתיי, הדבר שהכי רציתי לשכוח. זה טוב שלא הייתי צריכה לעזוב שיש מישהו לעזוב מאוחר, זה טוב שזה נגמר. זה נגמר. יש כל כך הרבה דברים שאני לא מבינה, כל כך הרבה דברים שאיני יודע— לא תפסיקי!!! תסתכלי על הנוף שמתחלף ותקשיבי לשירים באוזניות, אני צריכה ליצור לי התחלות חדשות שונות, אני צריכה ליצור לי חלום. דילן הוא העבר. צריך לשכוח, או לפחות לנסות. לפני שהספקתי שמתי לב שיורדת לי דמעה מהעין הימנית החומה שלי והבנתי שאני בוכה. הסתכלתי אל עבר אחותי, לבדוק אם היא ראתה משהו אך היא ישנה. הסתכלתי על אמי וראיתי שהיא מסתכלת בתשומת לב לכביש, אסור לי להדאיג אותה כשהיא נוהגת, זה מטריף אותה לגמרי. העברתי שיר. אד שירן. לפחות יש לי אותו. אני אוהבת מוזיקה, זה החצי השני שלי ורוב השירים שומעת הם של אד שירן, קולדפליי, הביטלס ווואן ריפבליק. הם בחיים לא יעזבו אותי. חזרתי להסתכל אל מעבר לחלון וראיתי כבישים ומעבריהם קניונים וחנויות, ראיתי אנשים הולכים, זוגות הולכים יד ביד וכל כך קינאתי בהם, שברגע זה אין להם אף בעיה, הם לא עברו דברים. טוב, אולי הדבר הכי גדול שהם עברו זה היה המעבר מסיגריה לנרגילה. וואו ממש נוראי, הרחמים זולגים ממני. מעניין מה היה קורה אם הייתי כמוהם, מעניין אם הייתי פוגשת את דילן מתישהו בחי—
"האנה?" קול כלשהו מבצבץ מעבר לאוזניות שלי.
"האנה!" קולה של אמי מעיר אותי מהמחשבות שלי. "אנחנו עוד מעט מגיעות, תתארגני טוב? תגידי לולי, את מרגישה טוב? את מתחרטת?"
לא אמא, אני לא מרגישה טוב, החבר הקודם שלי השתמש בי ואז בגד בי. לא כי התעללו בי במשך שנים. אם את קוראת ללא מרגישה שייכת לגוף שלי, של עצמי, למשפחה שלי, 'לא להרגיש טוב', אז אין לי מושג מה זה להרגיש טוב… טוב אני לא יכולה להגיד לה את זה.
"כן, כאילו לא, כאילו כן אני מרגישה טוב ולא, אני לא מתחרטת." אמרתי לה בקול עם הכי הרבה ביטחון שיכולתי לדחוף לגרוני והתחלתי לסדר את המושב האחורי של המכונית.
"אחות, אחי תתעוררי!" שמתי את ידיי על כתפה של מילה ונענעתי והוספתי. "כמעט הגענו. מילה!"
"האנה, כמה פעמים אני צריכה להגיד לך. תפסיקי לקרוא לי אחי! אני אחותך הגדולה, ואני לא מפחדת להרביץ לי, מותר לי." מילה פתחה את עיניה ואמרה בכעס.
"טוב… מצטערת… לא יקרה שוב…" והוספתי בלחישה. "אחי."
תגובות (0)