מציאות חיים- פרק 8

את דני כמעט ואי אפשר להשיג בגלל החבר החדש שלה, וזה לא מפתיע אותי. אני חושבת על זה שאם ויהיה לי חבר, בטח חלק מהזמן אני אקדיש אליו. זה די מובן שכשאתה מתאהב בבנאדם אתה רוצה לנצל איתו כמעט כל שנייה, כל רגע חשוב, וכל עניין חשוב. זה די ברור שכשיהיה לי חבר, חלק מאוד גדול מהחיים שלי יהיה בלעשות לו שמח, ולהיות איתו, ולאהוב אותו. נראה אם זה מה שיקרה עם רן..
"את רוצה קצת עידכונים?" כתבתי לשיר בהודעה. אחרי חמש דקות היא ענתה והיא אמרה שבדיוק תפסתי אותה בטיימינג מעולה. סיפרתי לה קצת על מה שקרה ביני לבין רן, על הפגישה הראשונה ועל כל מה שהרגשתי בה. היא שאלה אותי אם אנחנו ממשיכים לדבר על בסיס קבוע, ואמרתי לה שאנחנו מנסים, אבל שזה מרגיש לי שאנחנו מדברים מלא ואת כל השיחות אני יוזמת, ושאולי, ובאיזשהו מקום, הוא צריך קצת הפסקה.
"את חושבת שאת אולי חופרת לו יותר מידי?".
"אני כבר לא יודעת.." נאנחתי, "וכן יש לי מלא על מה לדבר איתו, אבל אני כבר יודעת שלפעמים אנשים צריכים את השקט שלהם, ומהסיפורים האחרונים שנגמרו ואני יודעת כמה דביקי הייתי בהם, אני חושבת שהוא כן צריך את השקט קצת ממני".
"זה אומר שאת קצת מתרחקת?" היא שאלה אותי. לא בדיוק ידעתי מה לענות לה. אני יודעת שאם אני הבת היחידה שרן מדבר איתה, ואני יותר מידי דוחפת את הקשר הזה, הוא יתחיל לפחד ויסוג אחורה. אני חייבת לשמור על קור רוח, לתת לדברים קצת לקרות, לתת לו ליהנות גם מהחופש הזה קצת בלעדיי.
"אני קצת נותנת לעצמי את המנוחה, ובודקת אם באמת אכפת לו. אסור להראות כמה אתה רוצה את הבנאדם, כי הוא יכול בקלות פשוט ללכת או להסתגר. אבל אני מבטיחה לעדכן אותך מה יקרה אחר כך".
"את ממש בקטע שלו הא?" היא צחקה, ככה לפחות הבנתי מהפרצוף שהיא הוסיפה למשפט. חייכתי לעצמי ואז כתבתי לה שהרבה זמן לא הרגשתי ככה, שקשר הוא נכון לי, שזה מתקדם בקצב שזה אמור לקרות. להבדיל מכל הקשרים האחרים אני באמת מרגישה שזה נותן לי משהו שהרבה קשרים אחרים לא מצליחים לספק, שזה רגוע במידה שזה צריך לקרות, שזה מחייה לי את החופש הגדול לפני כיתה י"א. אחרי השנה המאוד ארוכה שעברה עליי, עם כל הפיצוצים וכל מערכות היחסים שהתחילו ולא הסתיימו, ובכלל לא קרו, וכל הקשרים שיצרתי, פה לפחות זה הולך כמו שזה צריך ללכת- בודקים אחד את השני, מוגדרים כיוצאים, אבל עדיין לא בטוחים לאן זה הולך, בודקים את השטח.
"בהצלחה בובה" היא אמרה לי והוסיפה סימן עם נשיקה. חייכתי ועניתי לה בלב אדום חזק ואוהב. אני באמת אוהבת אותה, זה לא היה קורה בלעדיה.
אחרי השיחה איתה עוד היה די מוקדם, והחלטתי לצאת לסיבוב הליכה. שמתי את האוזניות באוזניים ויצאתי לעשות סיבוב קצר בשכונה. בדרך ראיתי כל מיני ילדים חמודים וקטנים, הורים שמחים, כולם שמחים ומאושרים ונהנים מהחופש שיש להם. עצרתי בחנות וקניתי לעצמי שייק פירות, ורק התיישבתי עדיין עם המוסיקה וראיתי את הרחובות ואת האנשים, שנהנים מהקיץ, שנהנים מהחופש. חשבתי על עצמי, עולה לכיתה י"א, שנראתה לי כל כך רחוקה וכל כך מפחידה, ופתאום הנה היא מגיעה. ושום דבר חדש לא באמת יקרה, והמגמות ישארו המגמות שלי, ואני אמשיך ליהנות מהחברים ומהמשפחה. אבל אולי היא תהיה שונה? אולי אני אהיה פי כמה יותר מאושרת רק בגלל מישהו חדש שייכנס לי לחיים. ואולי זה יהיה רן?
"ניפגש במרכז העיר בסביבות שמונה ונאכל משהו?" קיבלתי הודעה מאחת החברות שלי, אחת מהשלישייה, נוגה. זה נשמע כמו דייט ממש מקסים, ויהיה נחמד לעדכן אותה בכל מה שהתחדש לי בחיים. זה חופש של הרבה דיבורים, ואני מרגישה שבאיזשהו מקום אני צריכה את זה, כי הדיבורים מחיים לי את היומיום, מחיים לי את השקט, ונותנים לי את המקום החופשי לבטא את כל מה שמפריע לי. החברות הכי טובות שלי אמנם בשנה האחרונה לא ידעו עליי הכל, אבל דווקא את הסיפור של רן אני כן רוצה לחשוף בפניהם. זה הסיפור הראשון שמרגיש לי שהוא נורא נכון לי, ושהוא חייב לקרות, ושיש סיכוי למשהו אמיתי שאני פשוט לא מוכנה לחסום. עניתי לה בחיוב על ההודעה, בדיוק סיימתי את השייק וחזרתי הביתה, בעוד הליכה נעימה ובמזג אוויר נעים פי כמה מהחום הכבד שיש לנו בעיר בסביבות הצהריים.
"אמא, אבא, אני יוצאת עם נוגה לאכול משהו בעיר. אגיע מאוחר יותר" אמרתי להם. הם ישבו בסלון וסתם ראו טלווזיה או קראו את העיתון. הם חייכו אליי ואמרו לי שאהנה ושאודיע להם מה קורה. זה תמיד ככה, בימים האלה אני מרגישה שהם ממש מתייחסים אליי כבוגרת, ויודעים שאני אחזור בשעות הנורמליות, וסומכים עליי, לא שיש להם שלא לסמוך עליי, שהרי אני לא עושה דברים מטופשים. אחד הדברים שאני אוהבת בבית הזה זה שכל החברים שלי מרגישים בבית הזה טוב. אני לא חושבת שיש חבר שיצא מהבית הזה ואמר לי שהוא לא מרגיש שם בנוח, וכמעט כולם עברו שם. המון חברים אמרו לי כמה הם אוהבים את ההורים שלי, ואיזה אדירים הם, וכמה הם מקסימים ואיך הם מתנהגים אלינו כל כך יפה. המציאות נראית נורא ורודה, ונורא טובה, אבל לפעמים המציאות הטובה הזו באמת קורת. אלה ימים רגילים שפשוט עוברים עליי, ובהם הכל רגוע ובהם הכל טוב, ולחזק קשרים, וליצור קשרים, ולהגדיל את המעגל החברתי. מה שגורם לי להיות מאושרת זה שגם הימים השקטים והרגועים מספיקים כדי להחיות אותי ולגרום לי להיות שמחה. וככה, אל המפגש בעיר עם נוגה, אני מגיעה עם חיוך ענק על הפנים.