מציאות חיים- פרק 4

המשכנו לדבר כמה ימים ברצף, כל יום שיחה, פעם אחת אפילו הוא התחיל אותה, זה גרם לי לחייך. למדתי עליו שהוא לא מהטייפ של האנשים שמתחילים שיחות, ולא מאלה שיודעים לשמור כל כך הרבה על קשר. למדתי עליו עוד הרבה דברים במשך השיחות בשבוע האחרון. לא האמנתי שאני מכירה אותו כולה שבוע ויודעת עליו את כל הדברים האלה. במשך הזמן הזה הוא גם חגג יום הולדת, ולא כתבתי איזה ברכה מושקעת כי לא באמת היה לי מה לכתוב, לא הכרתי אותו מספיק אפילו בשביל לאחל "שתמשיד תישאר עם חיוך על הפנים", למרות שאולי בדיעבד כן עשיתי את זה כי תמיד נחמד לאחל את זה לבנאדם. אני זוכרת כמה מתתי כשהוספתי לב בסוף הברכה והוא החזיר בלב, זה המחוות הקטנות האלה שגורמות לי לחייך.
כשהגיע יום חמישי הרגשתי את ההתרגשות באה אליי. עוד דיברנו קצת זמן ביום רביעי וקבענו טוב טוב את הפגישה, אבל אז ראיתי שהוא שלח בבוקר הודעה שהוא שכח באיזה שעה קבענו. אמרתי לו שקבענו בשש והוא ביקש להקדים את זה לסביבות חמש, לא ידעתי למה אבל זרמתי איתו, חשוב להתחיל ברוגע. לא באמת היה לי משהו אחר לעשות ביום הזה אז פשוט התעוררתי מאוחר וחיכיתי לפגישה, זה היה חופש גדול, אז פשוט חיכיתי. שיחקתי קצת במחשב, נחתי. ההודעה שלו, בנוסף למתי הפגישה, הייתה מצחיקה ושאלה על איך אני מעדיפה בנים, מגולחים או לא, ואמרתי לו שפשוט יבוא איך שנוח לו. זה הצחיק אותי שהוא בכלל שאל, כנראה ממש אכפת לו מהפגישה הזו.
החלטנו להיפגש במרכז העיר וללכת לשבת בגן בו. הגעתי בזמן, או יותר נכון עשר דקות לפני, אני תמיד מהמקדימים והאמת שהנסיעה הייתה קצרה יותר משחשבתי. התיישבתי בספסל אחד ופשוט חיכיתי. כשראיתי דמות שדומה לפרצוף שהכרתי ברשת החברתית קמתי לקראתו. הוא חייך, לבוש במשקפי שמש וחולצה מכופתרת קלילה, קלילה של חום תחילת אוגוסט, לא ארוכה ונוחה. צחקתי והתקרבתי אליו ואז נתתי לו חיבוק ששבר את הקרח.
הייתי כל כך מאושרת בפגישה הזו. דיברנו המון, ועל הרבה דברים, עבר בדיוק מצעד הגאווה בזמן שהיינו בעיר וראינו אותו עובר ליד הגן, וחייכנו וצחקנו ואז מן הסתם נושא השיחה עבר להומואים ולסביות. מעבר לזה דיברנו על הבית ועל המשפחה.
"אז אני מבינה שהחלטת כן להתגלח" אמרתי לו בצחוק. הוא בחר לבוא מגולח.
"האמת שהתכוונתי לצאת לא" הוא אמר לי בחיוך מתוק, "אבל אז אמא ראתה אותי ואמרה לי שאני צריך להתגלח לכבוד זה". הרגשתי מיוחדת, מישהו משקיע בשבילי, מישהו באמת רוצה להיראות טוב מולי, לעשות רושם טוב. זה הרגיש לי משהו מיוחד אחרי כל הפגיעות שהיו לי מבני אדם, אחרי כל הקשרים האחרונים שפשוט הלכו.
"כבר פחות מוזר לך עכשיו? סוף סוף אתה רואה את הבנאדם שמאחוריי המסך" אמרתי לו בחיוך.
"האמת שזה נחמד" הוא אמר לי בחיוך, "אני מרגיש שזה באמת היה צריך לקרות כי יותר מעניין לי לראות את הבנאדם שמאחוריי המסך במציאות, קשר של אינטנרט זה לא באמת קשר. עכשיו אני יכול לראות איך את במציאות".
"ואיך אני?" צחקתי בעקיצה.
"ממש סבבה" הוא חייך, "ממש ממש".
אחר כך עברנו לאכול גלידה, או יותר נכון הוא אכל, לי כאבה הבטן אז לא רציתי לאכול שום דבר. ישבנו במקום עם אנשים והסתכלנו על הרחובות, ישבנו די קרובים. הוא הציע לי קצת, אבל סירבתי, לא רציתי להרוס את הבטן שבמילא כאבה. סיפרתי לו על כל מה שקרה לפני שהתחלנו לדבר, כל מה שקרה עם שיר ואיך שהגענו אליו, כל הסיפור הארוך. היה נשמע לו מוכר הסיפור הזה, שכן הוא היה חלק מהצדדים והחבר הזה שרצה לשדך בינה לבינו כבר עדכן אותו. שאלתי אותו אחר כך בצחוק אם הוא רוצה שאני אכיר לו אותה, הרי זה עדיין יכול לקרות.
"לא, טוב לי ככה" הוא אמר לי. לא יכולתי שלא לחייך חיוך ענק אחרי זה. היה משהו בפשטות שבה הוא מתנהג אליי, בנחמדות המקסימה שלו שפשוט שבה אותי. הרגשתי איתו בנוח, להיות לצידו, לצחוק איתו, לראות אותו אוכל גלידה. הוא אכל אותה כמו ילד מסודר. לא התלכלך. מעבר לזה הפגישה הייתה כל כך פשוטה שהיא הרגיעה אותי, פשוט הרגשתי בנוח איתו.
"את יודעת משהו.. אני ממש שמח שזה קרה" הוא אמר לי כשהלכנו לכיוון תחנות האוטובוס.
"אני מרגישה ממש בנוח איתך, היה לי ממש כיף".
"אני לא עשיתי את זה אף פעם, וזה חדש לי, אבל גרמת לי ממש ליהנות. אין לי קשרים עם ידידות אחרות, או בנות בכלל, אני לא יודע מה זה, לא מכיר את זה, אז אני ממש שמח שזה קרה". הרגשתי שאני ממלאה בשבילו חלק שהיה לו חסר בו, נותנת לו מענה שהוא לא היה רגיל לקבל. הוא היה כל כך צנוע, מדבר בגובה העיניים ומראה כמה הוא שמח מהפגישה הזו. נפרדנו אחרי שהוא חיכה איתי לאוטובוס וכל הנסיעה חשבתי. הנסיעה לא הייתה ארוכה אבל לא הפסקתי לחשוב עליו, על זה שהיה לי כיף וביחד עם זה שהיה לי שונה מכל הפגישות האחרות. עדיין לא התאהבתי כל כך מהר. גם בשיחה הזו, למעט מקומות קטנים, הוא עדיין היה סגור, עדיין היה מפוחד, עדיין כל העניין היה זר לו. חשבתי לעצמי אם זה נכון לי להמשיך עניין עם בנאדם כזה, ששונה כל כך ממני, שונה כמעט בקצה השני- סגור יותר, עם הרבה פחות ביטחון. האם נוח לי לצאת עם מישהו שיש לו ביטחון עצמי נמוך יותר משלי? התשובה שהגעתי אליה היא כן, שדווקא איתו זה מסתדר. אני מרסנת קצת את האובר אנרגטיות בשבילו, והוא משלים אותי. הוא מתייחס לחיים ברוגע שאני לא מצליחה עדיין להתייחס אליהם ככה. הוא יצליח להרגיע אותי כשהלחץ יתחיל לגבור עליי.
כששכבתי לישון באותו לילה חשבתי על מה שהיה בשבוע האחרון. אנחנו מכירים שבוע, וכבר הספקנו להיפגש. הפגישה שלו הייתה מיוחדת, ויצרתי כאן משהו מיודח ושונה מקשרים אחרים שהיו לי. הוא היחיד שבאמת סקרן אותי, והיחיד שאני עדיין לא יודעת עליו כלום ויש לי עוד מלא שכבות לקלף, ובכל אחת מהשכבות האלה מסתתר משהו מעניין. הוא היחיד שזה לא בא בבום, והיחיד שזה באמת יהיה תהליך עד שאני ארגיש שאני אתאהב. ככה זה צריך להיות.
בלילה הזה, הקשר הזה הרגיש לי הדבר הכי אמיתי שיש לי, הרגשות הכי אמיתיים שמגיעים ולא מהר, אלא בהדרגה, כמו שהם צריכים.