מציאות חדשה.. פרק 1.

״אנייי לא מאמינה שזה קורה! ״ צעקתי, וטרקתי את דלת חדרי.
אני לא מבינה למה הם עושים לי את זה!.

-ועכשיו הסבר קצר ליפני שנתחיל.
קוראים לי עדי , ומשאני זוכרת את עצמי אני לומדת בבית, אין לי כל כך חברות, ואני גם לא רוצה.
כל מה שאני יודעת על קשרים מסתכם בסיפורים שקראתי.
יש לי מוריים פרטיים לכל המקצועות כמעט, והרמה שלי בסדר גמור.
אך אמא שלי – הלל – החליטה (ביחד עם הפסיכולוגית האישית שלי כמובן.-ירדן-) שיהיה לי יותר בריא ללמוד בבית ספר רגיל. ולהכיר חברות חדשות.
אבא שלי – יניב- תומך בהצעה.
אני בת 16 – ואמורה לעלות לכיתה י״א בעוד פחות משבוע.
הא כן, ואני בת יחידה ,

-נחזור לסיפור-
אני לא מבינה למה הם עושים לי את זה!
אני מתנהגת למופת, באמת. לא מעשנת או שותה. למה הם צריכים להעניש אותי ככה.
שמעתי תקתוק עדין על דלת חדרי.
״סגור.״ אמרתי בצינה.
אמא בכל זאת פתחה את הדלת בעדינות.
״זה לא לרעתך את יודעת..״ היא אמרה בטון רגוע שרק עיצבן אותי יותר.
״זה כן!.״ הטחתי. ״למה אני לא יכולה להשאר בבית?.״
״את חייבת לרכוש הרגלים חברתיים חמודה.״ אמרה אימי.
ידעתי כבר שבוויכוח הזה הפסדתי, מעולם לא היה קשה יותר להניע את אמא מההחלטות שלה.

———

״בואיי מהר, את תאחרי בסוף, ועוד ביום הראשון.. את יודעת מה אומרים על רושם ראשוני.״
צעקה לי אמא מהמטבח.
הברשתי את שערי החלק ממילא בפעם האלף.. שמתי עיפרון שחור , גלוס וירדתי.
״את יפהפיה.״ חייך אליי אבא.
״בהצלחה ביום הראשון שלך..״
״תודה, אני אזדקק לה.״ אמרתי בחיוך .
אכלתי ארוחת בוקר , ויצאנו.

הגעתי לבית הספר והלכתי ישר למזכירות.
״שלום, אני התלמידה החדשה , עדי. באתי לקחת מערכת?..״
חצי שאלתי חצי אמרתי.
״וודאי , קחי. ותחתימי את כל המורים החדשים שלך היום.״
מצאתי את הכיתה שלי דיי בקלות, והחלטתי לשבת מאחורה, רחוקה מעניים סקרניות.
״מה את חושבת שאת עושה?!..״ אמרה לי נערה בלונדינית כשבאתי לשבת, ״המקום הזה תפוס. ״
מלמלתי התנצלות. וקמתי לשבת במקום אחר.
חצי כיתה כבר הייתה תפוסה , והמקום היחיד שנשאר הוא שורה ראשונה. במרכז.
התפללתי שהאדמה תבלע אותי . מה שלא קרה.
והתיישבתי לייד ילדה עם שער חום מתולתל ובעלת עיניים בצבע דבש.
״היי ,״ היא חייכה אליי. ״אני שיר.״
״עדי.״ השבתי בחיוך משלי.
ליפני שהספיקה לומר משהו נוסף נכנסה המורה , והחליטה שזה הזמן להציג אותי ביפני כל הכיתה ..
״זאת עדי, עד כה היא למדה רק בבית, וכעת היא הצטרפה אלינו , עיזרו לה להסתגל בבקשה.״
היא עשתה סבב שמות זריז כך שהתגלה לי שלבלונדינית שהקימה אותי קוראים אביה.
והחזירה אותי לשבת.
ניראה שהעובדה שלמדתי בבית סיקרנה רבים מהם, כי בהפסקה כולם באו אליי ושאלו אותי על איך היה , ולמה למדתי בבית,איך הבית שלי ניראה, כמה אחים אנחנו וכו׳.. השבתי בסבלנות והנהנתי במקומות הנכונים.
לפתע אביה התקרבה אליי .. ״את יודעת שמה שאמרתי מקודם היה בצחוק. את מוזמנת לשבת ליידי כמובן.״
חייכתי .אני שונאת צביעות. ואניי גם דיי ישירה. ״ את יודעת, אני לא באמת עשירה ואני לא צרכה יחס מועדף ..״ עיפעפתי בעייני בצינות.
(אמרתי שאני ישירה.)
אביה ליכסנה אליי מבט שהייתי מחשיבה כאיום.
ראיתי כמה ילדים נועצים בי מבט , אבל התעלמתי. שהתחיל השיעור שאלתי את שיר בשקט: ״מי זו האביה הזו?.״
״עדיף לך לא להסתבך איתה, היא סוג של ׳מלכת הכיתה׳ ..״ אמרה ועשתה מרכאות בידיה . ״הייתן קשורות … מתי שהוא?.״
״החברות הכי טובות- ליתר דיוק.״ תיקנה שיר בעדינות.
״אז מה קרה?..״
״בנים.״
״מה זאת אומרת…?..״ התחלתי ועצרתי את עצמי, בהסתמך על הספרים שקראתי גיחכתי לעצמי ואמרתי ״ תני לי לנחש, היא הפכה להיות החברה של הבן הכי מקובל, דבר שדפק לה את הראש.. ולכן היא התחרפנה?..״
שיר צחקה קצת., ״ממ.. לא..הלוואי״
״אז.. שתיכן נידלקתן על אותו בן..? ״ זרקתי את הניחוש השני שעלה לי.
״יותר פשוט מיזה אפילו..״ שיר חייכה בעצב.
״זה לא ששנינו ״נידלקנו״ על אותו בן..
זה שאני נדלקתי על לידור , סיפרתי לה.. בהתחלה היא צחקה עליי , אחר כך היא החליטה ׳לעזור׳ לי להשיג אותו.. ואז היא החליטה שהיא מאוהבת.. הסוף ידוע..״
היא נאנחה. הסתכלתי לעבר לידור, נער שרירי, עיניים כחולות, שער שהגיע לו עד העניים בצבע שחור כפחם.
״איך זה שהיא לא נדקלה עליו ליפני זה..?״ פלטתי את המחשבה שעלתה לי לראש.
״מצטערת.. לא תכננתי לחטט.״ אמרתי מייד אחר כך..
״עכשיו זה ניראה ככה..״ היא גיחכה..
״בהתחלה הוא היה ביישן, הבן הכי פחות מקובל, אם בכלל.. שהיא התחילה להסתכל עליו , והם ניהיו חברים, הוא התחיל לתפוס ביטחון..״
״אם הייתה לך את האפשרות להיות איתו.. היית רוצה את זה עכשיו?..״
שיר הסתכלה עליי במבט מוזר..
ולאחר רגע אמרה בכנות.. ״לא..אני חושבת שכבר יש מישהו אחר..״ חייכה במבוכה.
״מישהו אחר..?״ שאלתי. ״כן, אני מכירה אותו כבר חצי שנה בערך… אבל .. טוב.. אני לא חושבת שהוא רוצה אותי בקטע כזה.״ אמרה בעצב קל. הנהנתי בהזדהות.
״כן עדי, את רוצה להגיד לנו מה היה שמו של אוגוסטוס ליפני שהוא החליט להחליף את שמו? וכמו כן מדוע הוא החליף את שמו..״ המורה שאלה, הפנת לעברי מבט מהתגר וקטעה את שיחתנו.
חייכתי לעצמי, שאלה קלה, חוץ מיזה למדתי את החומר הזה בבית.. ״גאיוס אוקטוביניוס..״ אמרתי בביטחון. ״והוא שינה את שמו לאוגוסטוס – שפרושו , נשגב נעלה לאחר שניצח במלחמת האזרחים..״
ראיתי בחטף את אביה נועצת בי מבט מלא שנאה , ועוד כמה מבטי התפעלות מיתר הכיתה… כולל המורה. ״יפה מאוד עדי, למדת את החומר הזה בבית?..״ הסמקתי קצת.. ״כן, יצא לי לקרוא עליו.״
המורה לא הטרידה אותי יותר עד סוף השיעור .. חייכתי והעפתי מבט חטוף לעבר שיר .. שנעצה בי את מבטה- ״עדי – זה היה – וואו. אף אחד מעולם לא השתתף בשיעור הסטוריה ״ צחקקה..
לאחר מיכן למדנו מתמטיקה, זה היה חומר שכבר ידעתי , אז התחלתי לצייר משהו במחברת.. בסוף השיעור רשמתי את ש״ב .
ועמדתי לצאת שנייה ליפני ששיר שאלה אותי :״ רוצה לשבת לעשות היום ש״ב ביחד?..הספרייה בבית ספר פתוחה עד שש.״
״אוקיי״ חייכתי , והתקדמנו ביחד לעבר הספרייה..
״תגידי.. באיזה חדר את ישנה..?״ שאלה שיר .. הסתכלתי עלייה מבולבלת. ״בבית שלי.״ לא הבנתי את השאלה הזו בכלל.
״בשבוע הראשון – ברור. אבל עוד מעט את תהיי חייבת לישון פה.״
״זו פנימייה?!?!?״ כמעט צרחתי…