מציאות אחרת- פרק 5 (ליאם)

ליאם:
זה היה אחר צהריים רגוע בפאב, היו רק ארבעה אנשים מפוזרים ברחבי הפאב; איש מבוגר בסביבות גיל שישים מאוחרות שישב ליד הבר ושתה ויסקי, בחורה ובחור צעירים מפלרטטים ומתלחששים בפינה ובת'.
"אני שונאת את התקופה הזאת," היא אמרה לי והתעטשה. "האלרגיות שלי הורגות אותי!"
האף שלה היו אדום ועיניה דומעות. בת' מרטין היתה החברה הכי טובה שלי מגיל 14, היא גדלה איתי באותה שכונה ואף התקבלנו לאוניברסיטה ביחד.
"אין לך כדורים לזה?" שאלתי כשנפתחה הדלת ואריק, השותף שלי לחדר במעונות, הופיע בפתחה.
"עד כמה זה כבר עוזר?" היא התעטשה שוב וקיללה.
"תיתן לי בירה, אחי," אריק התיישב לידה של בת'. היא הציצה בו במורת רוח ולא אמרה דבר.
אריק ובת' לא הסתדרו ביניהם. בת' חשבה שהוא גס רוח, מוחצן ועארס ואריק חשב שהיא "ילדה מעצבנת שתקוע לה מוט בתחת".
"למה את נראית מגעילה ככה? את חולה?" אריק הציץ בבת'.
"יש לי אלרגיות!" היא ענתה ברוגז.
"אם את חולה אז אל תדביקי אותי," הוא לא הקשיב לה. "אני הולך ליריד הזה שהגיע לעיר בסוף השבוע."
בת' שוב התכוננה להתעטש ובמקום לשים את כפות ידיה על פיה, היא הפנתה את פניה אל אריק והתעטשה בפניו. התחלתי לצחוק בקול רם כשאריק קפץ מהכיסא בקריאת גועל. בת' צחקה גם.
"מה זה הגועל הזה, לעזאזל!" אריק קרא בקול רם וגרם לאנשים בפאב להרים אליו מבט. "אל תתקרבי אליי!" הוא התיישב במרחק שתי כיסאות ממנה בשעה שבת' ואני המשכנו לצחוק בקול רם.
עברו כמה רגעים עד שהתאוששתי מהתקף הצחוק בשעה שאריק נראה זעוף ושתה מהבירה שנתתי לו.
"אתה בא ליריד גם בסוף שבוע?" אריק שאל אותי.
"איזה יריד זה?"
"הביאו מתקנים, גלגל ענק, רכבת הרים, מבוכים ועוד הרבה שטויות כאלה לעיר," אריק אמר לי. "הם פה לחודשיים."
"יש סיכוי שאני עובד," אמרתי.
"זה נשמע ממש נחמד," בת' אמרה.
"אולי האנה לואיס תהיה שם," אריק קרץ אליי ולגם מבקבוק הבירה.
"מי?" בת' הביטה בנו בסקרנות.
"אה לא שמעת?" אריק פנה אליה מופתע כביכול. ידעתי שהוא מדבר על האנה בכוונה; הוא היה בטוח שבת' דלוקה עליי והוא עכשיו רצה להרגיז אותה. "ליאם שלנו דלוק על האנה חזק."
"האנה לואיס?" בת' הביטה בי. "יורשת המיליונים, זה שאבא שלה מפוצץ בכסף?"
"אותה אחת," אריק אישר לה.
"אני לא דלוק עליה," מיהרתי להבהיר.
"היית צריכה לראות אותו בחתונה של אחותה," אריק אמר לבת' שעדיין המשיכה לבחון אותי. "חזר אליי למטבח בעיניים נוצצות ומאוהבות."
"אבל היא יורשת," בת' חזרה שוב וסקרה אותי. "היא עשירה ברמות שאנחנו אפילו לא מכירים, מה לך ולה?"
"מי אמר שהוא עומד להתחתן איתה?" אריק ביטל את דבריה בנפנוף יד. "תזיין אותה וזהו."
"אריק, בבקשה תסתום." אמרתי לו ואריק נראה זחוח מאוד מהבעת פניה של בת'.
"היא שווה," אריק התעלם ממני. "הבחורה בהחלט שווה, והיא יודעת לשתות-"
"ואתה מעוניין בה?" בת' התעלמה מאריק.
"בואו נפסיק לדבר על הנושא הזה," אמרתי לשניהם. "דיברתי איתה רק כמה פעמים וזהו. בואו לא נקפוץ למסקנות."
בת' לא ענתה ונראתה שקטה ביותר לפתע.
"אז אתה לא עומד לזיין אותה?"
"אריק, אני עומד להחטיף לך אם אתה לא סותם את הפה."

למחרת בת' ואני ישבנו על אחד הספסלים מחוץ לקמפוס בשעה שאני שקדתי על חיבור שהייתי צריך להגיש באחד הקורסים והיא ישבה לידי וקראה בסיכומים שלה לקורס אחר. היה יום יפה בחוץ, חמים ונעים, כול הסטודנטים השתרעו על המדשאות ופטפטו בעליזות, נראה היה שכולם נהנים מהאביב המחודש.
"הנה החברה שלך," לפתע שמעתי את בת' מעירה לי. הרמתי את עיניי וראיתי את האנה ועוד בחורה חולפות על פנינו במרחק כמה מטרים. האנה הבזיקה לעברי מבט וראיתי אותה סוקרת את בת'.
"אל תתחילי גם את," אמרתי לה וחזרתי לחיבור שלי.
"אתה באמת מחבב אותה?" היא שאלה וראיתי אותה בוחנת את האנה בריכוז. האנה והחברה שלה הלכו להתיישב מתחת לאחד העצים ושתיהן נשכבו על הדשא וזרקו את התיקים שלהן על האדמה.
משכתי בכתפי.
"אבל היא כול כך…"
הרמתי את עיניי וראיתי את האנה צוחקת בקול רם עם החברה שלה. צליל הצחוק שלה היה נעים.
"היא לא כמו שאת חושבת…" אמרתי.
"מה זאת אומרת?" בת' הביטה בי.
"יש בה משהו שונה,"
"כמו מה?" בת' גיחכה. "היא לא גרה באחוזה גדולה ומפוארת עם משרתים? לא מחכה לה עבודה אצל אבא שלה אחרי האוניברסיטה? היא לא מתנהגת כאילו כול העולם בכף יד שלה?"
"אל תהיי צינית,"
בת' סקרה אותי ואז גלגלה את עיניה. "אני רואה שהיא כבר סובבה לך את הראש…" אמרה בבוז מסוים.
"אני רק אומר שאל תשפטי אותה לפני שתכירי אותה," אמרתי.
"למה, אתה כאילו מכיר אותה עכשיו?" בת' גיחכה שוב.
נאנחתי ושתקתי. לא היה לי מצב רוח להתווכח איתה, זה היה ברור שהיא לא מחבבת את האנה וזה היה מובן לגמרי כי שנינו העברנו שנים ארוכות כשאנחנו צוחקים ובזים לילדים עשירים שתמיד קיבלו הכול בחיים בשעה שאנחנו נדחקנו אל השוליים וצפינו בהם מקבלים את מרבית תשומת הלב ויחד איתה גם את כול הכבוד הערך והיוקרה. שנינו למדנו בבית ספר שבעצם היה מחולק לשני סוגי אנשים: ילדים עשירים וילדים לא עשירים. זה לא היה משנה אם אתה שייך למעמד הבינוני ומטה או בינוני ומעלה, עדיין נחשבת מספיק עני בשביל העשירים, הם לא רצו לקבל מישהו שהוא לא מספיק עשיר כמוהם. אני ובת' בזבזנו את שנות התיכון שלנו כשאנחנו שונאים ומתעבים את הילדים האלה שהיו ההפך הגמור מאיתנו ולכן לא הופתעתי מתגובתה החדה להאנה.
לאחר שעה עזבתי את בת' והלכתי לקורס שלי שנמשך שעתיים. השעה היה ארבע אחר צהריים כשהקורס הסתיים ויצאתי מההרצאה. צעדתי במסדרון לכיוון היציאה כשראיתי את האנה במרחק מה ממני. היא הבחינה בי גם. האנה לבשה חצאית קצרה וקיצית עם חולצה לבנה ללא שרוולים, שיערה הכהה והארוך היה אסוף בפקעת מרושלת על קודקוד ראשה.
"היי," היא ניגשה אליי וחייכה.
"היי," עניתי. הרגשתי מוזר לפתע לדבר איתה כשהיא לא שיכורה ונראה היה שהיא חושבת בדיוק אותו דבר כי היא אמרה,
"אני לא שיכורה,"
"אני רואה את זה…" חייכתי.
"החלטתי להפסיק לשתות," היא אמרה.
"זה אחד הדברים היחידים ששווים משהו בעולם הזה," אמרתי לה. "חבל לוותר עליו."
"אז אתה מעדיף אותי שיכורה?" עיניה הירוקות בחנו אותי בשעשוע.
"אני לא אמרתי ככה…"
"אז מי היתה הבחורה הזאת איתך בחוץ על הספסל?" האנה החליפה נושא בהינד עפעף. "חברה שלך?"
"אין לי חברה," אמרתי.
"אז מי זאת?"
"ידידה קרובה שלי," עניתי.
"אתה משחק אותה מסתורי,"
"בכלל לא."
"ככה זה נראה,"
"את שאלת שאלה ואני עניתי לך…"
האנה בחנה אותי לרגע ואז חייכה.
"האנה," אמרתי לה לאחר כמה רגעים כי הבנתי כבר לאיפה היא חותרת. "אני יכול להזמין אותך לצאת אבל אני חייב להבהיר משהו,"
"מה?" היא הביטה בי בעניין.
"אני לא מחפש מערכת יחסים," אמרתי לה. "אני לא מחפש מחויבות…"
האנה הסתכלה עליי לרגע בתגובה ואז היא הסיטה את עיניה ונראה היה שהיא חושבת על העניין.
"האנה?"
"אז למה שתזמין אותי לצאת?" היא שאלה.
"תמיד אפשר ליהנות יחד," עניתי. "אני פשוט לא מחפש קשר רציני…"
"אני גם לא רוצה קשר רציני," היא אמרה. "הרגע סיימתי אחת וזה הספיק לי."
"אז את יכולה להבין אותי,"
"אוקי," היא הביטה בי בסקרנות ושילבה את ידיה. "ואם נצא יחד, מה זה אומר?"
"זה אומר שאנחנו יכולים לצאת לדייטים, ליהנות, לכייף אבל שאני יכול לצאת גם עם בנות אחרות ואת יכולה לצאת עם אחרים."
"כמו ידידים עם הטבות," היא אמרה.
"בדיוק," חייכתי.
"אז אתה בעיקרון רוצה רק סקס,"
"אני בחור, אל תאשימי אותי," אמרתי.
"בלי מחויבות?"
"בלי מחויבות."
האנה הביטה בי בחשדנות לרגע ארוך ואז חייכה חיוך קטן. "בסדר," היא אמרה והושיטה את ידה שאלחץ אותה. "עשינו עסק."