מציאות אחרת- פרק 4

האנה:
הייתי בקבלת הפנים של החתונה של ג'וליה לבושה בשמלה הכתומה המזעזעת שאחותי הכריחה אותי ואת שלושת השושבינות האחרות ללבוש. ישבתי בשולחן השמור למשפחה שלי וצפיתי בהוריי רוקדים ברחבת הריקודים. ראיתי את ג'ף וג'וליה רוקדים גם הם במרחק של כמה מטרים, ג'וליה נראתה מאושרת וקורנת בשעה שג'ף נראה מרוצה וזחוח.
שנאתי אותו.
לקחתי כוס שמפניה ושתיתי ממנה.
"רוצה לרקוד?" שמעתי קול.
זה היה ג'ייק. הוא היה לבוש בטוקסידו שחור מהודר ושיערו היה מסודר בג'ל קפדני. הוא נראה די טוב.
"אני די עסוקה," הצבעתי על כוס השמפניה בידי.
"בחייך, האנה, אל תהיי כזאת," הוא התיישב לידי.
"כזאת?"
"אני מצטער על הכול," הוא אמר לי. הנגינה של הלהקה בחתונה היתה נעימה ורכה, היא אפפה אותי וגרמה לי לחמימות מסוימת מבפנים.
אולי זאת היתה השמפניה בעצם.
"אני מצטער שהתנהגתי אלייך כמו אידיוט," ג'ייק המשיך. "זה פשוט בגלל שאני אוהב אותך, אני מת על התחת שלך…"
שתקתי והבטתי בו. הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי; זאת היתה הפעם הראשונה.
"את שותקת…" הוא אמר כשלא עניתי לכמה רגעים.
"נכון,"
"למה?"
"כי זה לא עובד ככה," אמרתי לו מעט ברוגז. "אתה לא יכול להגיד לי שאתה אוהב אותי אחרי שנפרדתי ממך."
"למה לא?"
"כי אתה לא יכול!"
"האנה-"
"ג'ייק!" אימא שלי לפתע הופיעה לידינו כשהיא תלויה על זרועו של אבי. היא חייכה אליו בשמחה גלויה להחריד. "מה שלומך? מזמן לא ראיתי אותך!"
"ראית אותו רק פעם אחת עד עכשיו," אמרתי לה.
"ומאז לא ראיתי אותו," היא לא נרתעה מטון הדיבור שלי. "למה אתם לא רוקדים? לכו לרקוד!" היא אמרה לנו.
"בדיוק בשביל זה באתי לפה," ג'ייק חייך אל אימי בחיוך מושלם ומבריק.
"אז לכו, לכו,"
"אימא-"
"האנה, את לא יכולה לשבת כול הלילה בשולחן בזעף, לכי ליהנות קצת,"
"קדימה, האנה," ג'ייק דחק בי.
נאנחתי וקמתי בכניעה רק כדי להתרחק מאימי. ג'ייק הוביל אותי לרחבת הריקודים והתחלנו לרקוד.
"זה לא אומר שאנחנו חוזרים להיות ביחד," אמרתי לו. ראיתי מאחוריו את ליאם ממלצר; הוא הבזיק לעברי מבט ואז המשיך למלצר. לא דיברתי איתו מאז הערב המביך שבו הוא החזיר אותי למעונות והתחלתי לריב איתו כמו ילדה קטנה. הרגשתי טיפשה ונבוכה כשנזכרתי בדברים שאמרתי לו לאחר הלילה ההוא.
"אפשר לקחת את זה לאט," ג'ייק אמר לי.
פלטתי אנחה.
"את יודעת שאנחנו מתאימים-"
"ג'ייק-"
"אפילו ההורים של מתים עליי, למה לזרוק את הכול לפח?"
"ג'ייק, תפסיק. אנחנו לא עומדים לחזור."
"האנה-"
"אוף, מספיק עם זה!"
"אבל-"
"אני הולכת לשאוף קצת אוויר," אמרתי לו ברוגז וניתקתי ממנו.
יצאתי מרחבת הריקודים, משאירה את ג'ייק מאחור, שלפתי כוס שמפניה מאחת השולחנות והתקדמתי לעבר היציאה. עברתי בין כול האורחים שישבו בשולחנות ואכלו ופטפטו בעיניים מעט מבושמות וצחקוקים יבשים ויצאתי מהאולם למרפסת הגדולה שעיטרה את הקומה השנייה. האוויר הצח של האביב מיד עטף אותי בנעימות וקרירות אופיינית של התקופה הזו. ניגשתי אל המעקה של המרפסת, קיפצתי עליו כשאני בועטת בעקבים שלי מרגליי והתיישבתי בנינוחות עם כוס השמפניה בידי.
"את יודעת שזה לא בדיוק בטוח, נכון?" שמעתי קול מאחוריי.
זה היה ליאם. נראה היה שהוא בדיוק יצא לסיגריה ולא הבחנתי בו בפינת המרפסת.
"אני חיה על הקצה," עניתי ולגמתי מהכוס.
"גם אני," הוא הרים את ידו השמאלית וראיתי שהוא מחזיק בקבוק שמפניה. "סחבתי את זה מאחת השולחנות…" הוא אמר.
"אז אתה החבר הכי טוב שלי כרגע," אמרתי לו בחיוך. הוא התקרב אליי, קפץ על המעקה והתיישב לידי, בידו הימנית החזיק בבדל סיגריה ובידו השנייה את בקבוק השמפניה שממנה לגם ואז הניח אותו בין שנינו.
"שמלה מעניינת," הוא אמר לי במבט משועשע.
"כן," סיימתי בלגימה אחת את הכוס. "אחותי ממש רצתה שכול השושבינות שלה ייראו כמו קיא…"
"מה הקטע של הכלות שרוצות שהשושבינות ייראו רע?"
"הן רוצות את הפוקוס לעצמן,"
ליאם הבזיק לעברי מבט ואז שאף מהסיגריה. "זה לא בדיוק הצליח לאחותך…" אמר.
לא הצלחתי שלא לחייך. "אתה מתחיל איתי?" שאלתי.
הוא חייך והסיט ממני את מבטו. "יש לך חבר לא? הבחור המפונפן הזה שרקדת איתו…"
הוא הסתכל עליי.
"הוא לא החבר שלי," עניתי.
"נראה שכן…"
"נראה שעקבת אחריי היום…" ציינתי.
עיניו הכהות נצצו בתאורה העמומה שחלחלה מהאולם אל המרפסת. "רק קצת…" הוא אמר.
חייכתי אליו. "אתה בטח חושב שיש לי בעיות שתייה," אמרתי. "כול פעם שאני מדברת איתך אז אני חצי שיכורה…"
"חצי?"
צחקתי. "היום לפחות אני עדיין לא שיכורה…"
הוא לא ענה.
"לא הספקתי להודות לך על הטרמפ באותו לילה," אמרתי לו. "מצטערת אם הייתי קצת…אתה יודע…"
"מה?"
"הייתי די שיכורה אז דיברתי שטויות…"
הוא לגם מבקבוק השמפניה והושיט לי אותו.
"אני לא עשירה מפונקת," אמרתי לאחר כמה רגעים. זה נשמע כמו הצהרה מעט מיואשת, כמו ילד המתחנן שיקשיבו לו.
ליאם שתק והביט בי במבט שלא הצלחתי לפענח. שתיתי מבקבוק השמפניה והפניתי את עיניי לגן הירוק והמטופח שהיה לרגלי האולם. ראיתי כמה אנשים עומדים ושותים מכוסות יין, משוחחים בנועם.
"אני לא רוצה להיות כמו אחותי," אמרתי, מביטה בזוג שישב באחד הספסלים בגן ופלרטט במופגן. "אני לא רוצה להיות מחושבת במערכת היחסים שלי, אני לא רוצה לחפש בעל עשיר ואמיד ממשפחה טובה, אני לא רוצה לעבוד בחברה של אבא שלי."
לא ידעתי למה דיברתי איתו על זה, אולי זאת השמפניה שדיברה מתוכי או סערת הרגשות שהייתי בה בסוף השבוע האחרון, אבל לפתע מצאתי את עצמי מתוודה בפני בחור זר, כאילו הוא אמור להציל אותי מהחיים שלי.
"החיים שלי מתוכננים, אתה יודע את זה?" החזרתי אליו את מבטי ושוב לגמתי מבקבוק היין. "אני אמורה לסיים את הלימודים, להתחתן עם בחור ממשפחה טובה ולהתחיל לעבוד אצל אבי. זה אמור להיות החיים שלי."
ליאם שאף מהסיגריה.
"אני לא רוצה את זה," אמרתי. "למה שאחרים יכתיבו לי את החיים שלי? למה שהמשפחה שלי תגיד לי איך לחיות? אני בת 19 ואני אמורה כבר להתחיל לחפש בעל מזורגג להמשך החיים."
"ואני בטוח שההורים שלך מתים על הבחור המפונפן הזה…" ליאם העיר בעוקצנות.
"שילכו להזדיין!" קראתי בקול רם.
"עכשיו את באמת שיכורה," ליאם אמר וצחק מעט.
"שכולם ילכו להזדיין!" צעקתי בקולי קולות. ראיתי כמה אנשים מהגן מביטים מעלה בהשתוממות. "כן, גם אתם! מתנשאים סנובים שכמותכם!"
ליאם צחק כשראה את חלק מהנשים בגן פוערות את עיניהן במבוכה ורתיעה.
"אולי עדיף שתחזרי לאולם, האנה," הוא אמר לי. "לפני שתפלי מהמרפסת."
"אולי עדיף שתיקח אותי למקום אחר," אמרתי לו וקירבתי את פניי אל שלו. הוא הריח טוב.
"את שיכורה,"
"אתה הבאת לי את הבקבוק…"
"נכון," הוא ענה. "אני לוקח את האשמה עליי…"
חייכתי. "אז עכשיו אני פוקדת עליך להוציא אותי למקום יותר כיפי…"
"פוקדת?"
"בדיוק."
"אני עובד פה…" הוא אמר בחיוך קטן.
"אז למה אתה יוצא למרפסת עם בקבוק שמפניה?"
"הפסקה,"
רטנתי, החזרתי לו את הבקבוק וקפצתי חזרה מהמעקה. רגליי היחפות פגשו ברצפה המבריקה והקרה.
"את שיכורה מצחיקה," הוא אמר לי בצחוק קל.
"אני לא רוצה לחזור לשם," אמרתי.
"הם עומדים לשים לב שאת חסרה…"
"הם לא שמים זין עליי," אמרתי בנחרת בוז. "אימא שלי ואחותי בטח שמחות מזה שנעלמתי."
ליאם התבונן בי כאילו אני הדבר המעניין ביותר שראה בחייו.
"אני לא פתטית כמו שאני נשמעת…" אמרתי לו.
"את בכלל לא פתטית…" הוא אמר.
הסתכלתי עליו לרגע, יושב על המעקה עם סיגריה בידו ובקבוק שמפניה עומד לידו, הוא לבש חולצה לבנה ומכנסי בד שחורים כמו כול המלצרים האחרים. הבחנתי בשרשרת כסף מבזיקה מהצווארון שלו.
"האנה-"
לפתע קול קטע אותנו. זה היה ג'ייק שיצא אל המרפסת. הוא העיף מבט בליאם ואז החזיר אליי את עיניו.
"מה את עושה?" הוא שאל ושוב הציץ בליאם. "תחזרי לאולם, אימא שלך עומדת להרים כוסית ולשאת נאום…"
"כמובן," מלמלתי. "ואני לא ארצה להפסיד את זה בשום פנים ואופן…"
"מי אתה?" ג'ייק הפטיר לעבר ליאם.
"רק מלצר…" ליאם ענה לו בקול שלא הביע דבר.
"אתה לא אמור לעבוד?"
"כן, אדוני," ליאם הצדיע בציניות וזרק את הסיגריה מהמרפסת. הוא קפץ מהמעקה חזרה יחד עם בקבוק השמפניה, קרץ אליי ואמר, "נתראה אחר כך…" והוא חזר לאולם.
ג'ייק הביט אחריו בזעף בשעה שנעלתי חזרה את העקבים שלי, "מי זה היה?".