מציאות אחרת- פרק 3

האנה:
בסוף השבוע האחרון של חודש מרץ חזרתי הביתה לחתונה של אחותי ג'וליה. היא ואימי היו בעיצומן של ההכנות האחרונות לחתונה, ג'וליה היתה פקעת עצבים ואימא לא נשארה מאחור; הן נבחו עליי פקודות כול היום וניסיתי לשמור מהן מרחק כמה שאפשר. נגררתי לאולם החתונה המפואר בשעה ששתיהן הורו לכול העובדים מה לעשות ואיך לסדר את האולם. מארגנת החתונות שג'וליה שכרה התרוצצה לכול עבר, עצבנית, נחושה, תקיפה ומאיימת.
ג'וליה ואימא היו מאוד מרוצות ממנה.
בערב לפני החתונה היינו אמורים לאכול ארוחת ערב עם משפחתו של ג'ף אצלנו באחוזה. אימא שמה בחדרי שמלה ללבוש לארוחה ושמלת השושבינה למחר היתה תלויה על קולב בתוך שקית; כמו שניתן היה לנחש, היא היתה מחרידה. ג'וליה בחרה שמלה נפוחה בצבע כתום מזעזע באורך של הברך עם חגורה בצבע ירוק זית. ידעתי שהיא מנסה לוודא שאף אחת לא תגנוב לה את ההצגה ב"יום שלה" ובגלל זה היא בחרה את השמלה המזעזעת הזאת לכול השושבינות.
לבשתי את השמלה שאימא ארגנה לי לארוחת הערב וירדתי למטה שעה לפני ארוחת הערב עם משפחתו של ג'ף. אימא וג'וליה לא היו בסביבה ורק אבי ישב בסלון הבית וקרא בספר כשהתיישבתי לידו.
תמיד היה לי קשר יחסית טוב עם אבי; אמנם הוא היה מרוחק, מאופק ומופנם אבל הוא היחיד שתמיד ניסה להבין אותי מהמשפחה. הוא אף פעם לא שפט אותי או ניסה לשים לי גבולות נוקשים כמו אימי. הוא תמיד היה קליל יותר ובחר להתעלם מהשטויות שעשיתי ורק ציפה ממני להתבגר בסופו של דבר ולהתמתן כשיגיע זמני.
"מה שלומך, האנה?" הוא הניח את הספר על השולחן כשהתיישבתי לידו והביט בי מבעד למשקפיו המרובעים.
"הכול בסדר," עניתי.
"הבנתי שהיה בינך לבין אימך חיכוך בבראנץ' לפני שבועיים," הוא אמר.
"חיכוך?" שאלתי. "לא יודעת על מה אתה מדבר…"
הוא חייך מעט והסיר את משקפיו וניקה אותן. זאת היתה תנועה קבועה שלו, לנקות את משקפיו. "את יודעת שכול מה שאני רוצה בשבילך זה שתהיי מאושרת, נכון?" הוא הביט בי במבט רציני.
"כמובן…"
"אני יודע שאת צעירה ומשתטה עכשיו," הוא אמר. "וזה בסדר. יבוא היום ואת תתבגרי וכול זה יהיה מאחורייך."
שתקתי.
"גם אימא שלך וגם אני רק רוצים ומאחלים לך שתקימי משפחה טובה עם בעל טוב ואת יודעת שעבודה כבר מחכה לך בחברה שלנו," הוא המשיך. "אחותך כבר מצאה את הדרך שלה. משפחת אנדרסון היא משפחה מעולה ואני יודע שהיא תסתדר. עכשיו נשארה רק את, האנה שלי."
שוב שתקתי ולא עניתי דבר.
"מה קורה עם הילד של הגולדים?"
"ג'ייק? נפרדתי ממנו."
"אימא שלך יודעת מזה?"
משכתי בכתפי.
בדיוק אז אימא שלי הופיעה בפתח הסלון והודיעה לנו שמשפחת אנדרסון הגיעה וסיימה את השיחה שלנו. משפחתו של ג'ף בירכה אותנו בלבביות, וכולנו התיישבנו בסלון המפואר יותר של הבית וכולם פטפטו ביניהם על עבודה והחתונה בשעה ששתו משקאות. אני כמובן הייתי עם משקה סודה. לא דיברתי עם אף אחד וצפיתי בכולם מקשקשים על דברים תפלים שלא עניינו אותי.
הייתי משועממת.
לאחר שעה עברנו לחדר האוכל והתחלנו לאכול. ג'וליה היתה חייכנית וחברותית בשעה ששוחחה עם אימו של ג'ף בהתלהבות, אימא שלי הקשיבה לשיחה ביניהן והתערבה לעיתים בשעה שאבי, ג'ף ואביו היו שוקעים בשיחה על עבודה. אני ישבתי בפינת השולחן ואכלתי מהמנות הראשונות בשקט ובשעמום גובר.
"אז האנה," גברת אנדרסון פנתה אליי לאחר כמעט של שעה שבה ישבנו בחדר האוכל. "עד עכשיו לא פצית את הפה אפילו."
כאילו היתה לי אופציה.
"איך הולך הלימודים שלך?" היא שאלה אותי בחיוך. לא אהבתי את החיוך שלה, הוא נראה מזויף ומלאכותי; היה בקול שלה משהו מאולץ ולא טבעי ולא חיבבתי אותה מהרגע הראשון שפגשתי בה.
"בסדר…" משכתי בכתפי.
"הבנתי שאת יוצאת עם הבן של ג'ורג'ינה גולד," היא אמרה. "האם זה אומר שנצפה לעוד חתונה בקרוב?" היא צחקקה.
"אני בת 19," אמרתי. "אז לא."
ידעתי שאני מתנהגת בחוסר נעימות ואנטיפטיות ואימא שלי בטח גועשת מבפנים אבל לא היה אכפת לי. כול הערב ישבתי והקשבתי לברבורים של כולם כשאני משועממת וגוססת מבפנים וכרגע הרגשתי כאילו אני יכולה להתפרץ על כול אחד מרוב שהייתי עצבנית.
"אני התחתנתי בגיל 20," היא אמרה בביטול.
"גם אני," אימא שלי הסכימה איתה וניסתה להתחנחן אליה כנראה כדי לפצות על ההתנהגות הרגזנית שלי.
"ובכן, אני לא עומדת להתחתן בגיל 20," אמרתי להן. "יש לי תכניות אחרות. ובכלל, אני כבר לא יוצאת עם ג'ייק."
אימא שלי הפנתה אליי מבט מופתע. "את לא עם ג'ייק יותר? איך לא שמעתי על זה?"
"זה חדש," אמרתי.
"ומה התכניות שלך?" ג'ף הביט בי במבט מעט משועשע ולא נעים.
"מה?"
"אמרת שיש לך תכניות אחרות," הוא אמר. "מה הן?"
האם ידעתי למה אני מתכוונת? לא. רק ידעתי שלהתחתן לא היה אופציה בשבילי בשנים הקרובות. רציתי לטייל, ליהנות, ללכת למסיבות, להשתכר, לשתות ולרקוד. לא רציתי להתחתן או לעבוד או לפצוח בקריירה כמו שכולם ציפו ממני, לא רציתי להיות כמו ג'וליה שנכנסה למערכת יחסים רצינית עם ג'ף בשנה הראשונה שלה במכללה והחליטה להתחתן איתו מיד בתום הלימודים ואז התחילה לעבוד עם אבי. רציתי לברוח מהחבלים הכובלים של המשפחה שלי, מהתכניות הברורות שלהם לעתיד שלי ומהעובדה שכול החיים שלי כבר מתוכננים.
"למה נפרדת ממנו?" אימא שלי התערבה כשלא עניתי לג'ף.
לא רציתי לפתוח את העניין מול כולם. "אין סיבה מיוחדת…"
ג'וליה צחקקה.
"מה?" הפטרתי לעברה.
"האנה, את כול כך ילדה," היא אמרה.
"את מבוגרת ממני רק בארבע שנים," אמרתי לה.
"היא היתה הרבה יותר בוגרת בגיל שלך," ג'ף אמר.
"תודה על המידע, ג'ף," אמרתי בעוקצנות.
"האנה, תפסיקי להתנהג בחציפות." אימא שלי אמרה לי בקול מאיים.
"אז תעברו לנושא אחר,"
"אנחנו רק אומרים שהמשפחה של ג'ייק היא אחת המשפחות הכי טובות," גברת אנדרסון אמרה.
"כלומר עשירה-" קטעתי אותה.
"האנה!"
"מה, אני רק אומרת את הברור מאליו,"
"את מתנהגת כמו ילדה מפונקת, האנה," ג'ף אמר.
"אוח סתום את הפה, ג'ף,"
"האנה!"
"זה בסדר, ברברה," ג'ף אמר לאימי.
"זה בכלל לא בסדר!" ג'וליה התפרצה בכעס. "תתנצלי מיד בפני ג'ף!"
"שלא ידבר אליי בצורה הזאת!"
"תתנצלי תכף ומיד!"
"אל תגידי לי מה לעשות!"
"האנה, תפסיקי…" שמעתי את אבי אומר באזהרה.
"האנה, תעזבי מיד את השולחן!" אימא שלי קראה בקול כועס.
"בשמחה!" אמרתי בהתרסה, קמתי בהפגנתיות ויצאתי מחדר האוכל.
זה הלך טוב.