מציאות אחרת – פרק 2

פרק 2-

"אני שונאת אותך," אמרתי למג בשעה שהיינו שרועות על האדמה מתחת לעץ גדול מחוץ לקמפוס. השמש הקופחת לא השאיר מקום לצל בשום מקום והרגשתי אותה שורפת את העור שלי בשעה ששכבנו על האדמה עם משקפי שמש וגופיות מורמות עד החזייה. זה היה מן מנהג של שתינו, להשתזף מחוץ לקמפוס בימים לוהטים.
"אל תשנאי אותי," היא אמרה ומתחה את גפיה.
"אימא שלי היתה על סף עצבים כול הבוקר בגללי," אמרתי לה. "והכול בגלל שהוצאת אותי להשתכר."
"את יודעת שג'ייק צלצל אליי לפחות שבע פעמים באותו לילה?" היא הסתכלה עליי. "ראיתי את השיחות שלא נענו בבוקר…"
"אני יודעת," עניתי ביובש. "הוא בא אליי לחדר בבוקר."
"מה הוא רצה?"
"דרש לדעת איפה הייתי ועם מי הייתי,"
"הוא לא מרפה, אה?"
"בגלל כול השטויות האלה זרקתי אותו,"
מג הזדקפה לישיבה ובחנה את האנשים בסביבה. "אנחנו צריכות בחורים," היא אמרה.
"לא, תודה," אמרתי לה. "הספיק לי ג'ייק."
"לא כדי להיכנס למערכת יחסים," מג ביטלה את דבריי. "אנחנו רווקות וצעירות, אנחנו צריכות לצאת לדייטים! זה הזמן שלנו לצאת עם הרבה בחורים בבת אחת, לא להיכנס למערכות יחסים מבאסות ומתישות."
"את תמיד יוצאת לדייטים," אמרתי לה, עדיין שוכבת על גבי.
"ועכשיו גם את רווקה," היא חייכה אליי. "זה הזמן שלך להצטרף אליי."
חייכתי בתשובה ולא עניתי. מג היתה החברה הקרובה ביותר שלי באוניברסיטה מאז שהתחלתי ללמוד פה לפני חצי שנה. פגשתי אותה באחד הקורסים שלי והתיידדתי איתה במהירות; היא היתה כיפית, קלילה ולא היו לה עכבות בנוגע לשום דבר.
היא היתה כמוני.
"השותפה שלך בדרך לפה," שמעתי אותה ממלמלת אליי בשקט. "והיא לא נראית שמחה…"
פקחתי את עיניי וראיתי את אליס ניגשת לעברנו בצעדים בוטחים ומבט זועף. "היא אי פעם נראית שמחה?" מלמלתי אליה בתשובה בשעה שצפיתי בה ניגשת אלינו.
"האנה," אליס נעצרה מולנו והסתירה בגופה את השמש.
"היי אליס, מה קורה?" הזדקפתי על המרפקים שלי כדי להביט בה.
"זאת את שהקאת בשירותים שלנו? יש ריח מבחיל שם." היא ניגשה ישירות לעניין. אליס לא חיבבה אותי ואני לא חיבבתי אותה; אליס לא חיבבה אף אחד.
"לא, זאת השכנה שלכן," שמעתי את מג ממלמלת בשקט מבלי שאליס תשמע; היא הציצה בה אך לא אמרה דבר.
"ניקיתי שם," שיקרתי.
"זה לא מריח ככה," אליס אמרה ברוגז. "בבקשה תנקי שוב כשתחזרי כי אי אפשר לנשום שם."
"אז אל תנשמי במשך עשרים השניות שאת משתינה," מג אמרה לה.
"אני לא צריכה לסבול מהלילות הוללות שלכן," אליס אמרה. "אם אתן רוצות להשתכר ולהתעלף כול לילה אז שיהיה לכן בהצלחה, אבל אני לא רוצה לסבול מהתוצאות של זה."
"לילות הוללות?" מג הביטה בה. "מצטערת, אני לא מכירה מילים פלצניות כאלה, לא יודעת מה זה אומר…" היא אמרה לה בקול עוקצני.
אליס תקעה בה מבט חד, ונראה היה שהיא תוהה לרגע אם לענות לה או לא אבל אז היא חזרה ופנתה אליי, "אז תנקי את השירותים, טוב?" היא אמרה לי ולפני שעניתי, סובבה אלינו את גבה והסתלקה.
"היא צריכה סקס," מג הביטה אחריה. "ודחוף".

ליאם:

ישבתי על המדרגות בתוך הבית ושתיתי מבקבוק הבירה בידי וחשבתי על העבודה שאני אמור להגיש למחרת באחד הקורסים; אנשים חלפו על פניי, שיכורים ושפוכים לגמרי, המוזיקה געשה בתוך הבית וריח אלכוהול וטבק נדף מכולם. ראיתי שני אנשים מתמזמזים על הספה כשהיד של הבחור עמוק בתוך החצאית של הבחורה שנראתה שיכורה לגמרי. הבחורה לא נראתה מוטרדת מהעובדה שזה נעשה מול כולם.
חייכתי למראית השניים.
שוב נזכרתי בעבודה שהייתי אמור להגיש למחרת והחיוך על פניי נמחק מיד; במקום לחזור הביתה מהעבודה ישר למעונות כדי להתחיל להכין את העבודה, ג'ורג' התקשר והזמין אותי למסיבה הזאת.
לחזור למעונות ולהכין עבודה במשך לילה שלם או ללכת להשתכר ולהירגע במסיבה?
בחרתי באופציה השנייה.
ג'ורג' לא היה באופק, הנחתי שהוא נעלם עם הבחורה הבלונדינית שאיתה התחיל כול הלילה, אז תהיתי אם לחזור למעונות ולהתחיל את העבודה; אולי אצליח לסיים אותה עד תחילת השיעור.
לפתע אחד הבחורים שחלפו על פניי התכופף קדימה והקיא בדיוק כמה סנטימטרים מנעליי.
כן, זה הזמן ללכת.
קמתי מהמדרגה ויצאתי מהבית, בשעה שנדחפתי בין הרוקדים והזוגות שנמרחו אחד על השני. ראיתי בחוץ כמה סטודנטים מעולפים על הדשא וחבורות של אנשים מסתודדים אחד עם השני. המוזיקה התעמעמה מיד לאחר שיצאתי מהבית והרגשתי הקלה מסוימת. זרקתי את הבירה הצידה והתחלתי לצעוד לכיוון המכונית שלי כשראיתי בחורה מוכרת רבה עם בחור גבוה ורזה עם רעמת שיער של תלתלים שחורים.
שניהם עמדו קרוב למדרכה בכביש והבחורה נראתה נסערת ושיכורה, הבחור היה עצבני אך נחוש.
"אני לא יודעת באיזה מילים עוד להשתמש כדי להסביר לך!" הבחורה כעסה. "תפסיק לעקוב אחריי ולהסתכל עליי מרחוק כול הזמן. אלוהים, אני מרגישה כאילו אני ב'חיזור גורלי', זה פשוט נהיה מטורף!"
"האנה, אני לא עוקב אחרייך, אני הוזמנתי למסיבה הזאת בדיוק כמוך," הבחור ענה לה בקול רועם ומעט נעלב.
"ג'ייק, תעשה לי טובה," הבחורה נחרה בבוז. "כול הלילה אתה תוקע בי מבטים וצץ בכול מקום שאני הולכת. תפסיק עם זה! אתה כבר לא החבר שלי ואני כבר לא יכולה להתמודד עם כול השטויות האלה!"
"איזה שטויות, האנה?"
"אתה חונק אותי! אני מרגישה חנוקה!"
"אל תדברי אליי ככה-"
"אז תפסיק עם זה,"
"אני לא עושה כלום!"
"יש פה בעיה?" ניגשתי אל שניהם.
הבחור, ששמו כנראה היה ג'ייק, הפנה אליי מבט חד בשעה שהאנה תפסה את ראשה ונראתה לפתע לא יציבה.
"לך מפה," הוא הפטיר לעברי.
"את בסדר, האנה?" התעלמתי ממנו וניגשתי אליה.
"אני אטפל בה, תעוף מפה," הוא ניסה לסלק אותי וחסם את דרכי אליה.
שמעתי את האנה נאנחת ברוגז והיא הרימה את מבטה והסתכלה עליי; לפתע לא נראה שהיא מזהה אותי ואז לאחר כמה רגעים היא דחפה את ג'ייק ממנה ועשתה צעד לקראתי.
"סיימנו פה, ג'ייק," היא אמרה לו.
"לא סיימנו ולא כלום-"
"שמעת אותה, היא לא רוצה לדבר איתך," אמרתי לו.
"אתה אל תתערב!" הוא ירה לעברי בתוקף. "האנה-" הוא תפס בזרועה ומשך אותה לעברו. האנה ניערה אותו ממנה בתנועה חדה ולפתע היא התנודדה על מקומה ונפלה על האדמה.
"האנה-" ג'ייק מיד ניגש אליה בדיוק כשגם אני עשיתי צעד לקראתה.
"תעזוב אותי, ג'ייק!" האנה התרגזה ואחזה בידי המושטת כדי לקום.
"אני מצטער-"
"פשוט תלך מפה, ג'ייק," היא אמרה לו בכעס ומעט ייאוש. "פשוט לך!"
ג'ייק הביט בה במבט פגוע ולא נראה שהוא יודע מה לעשות, אם להמשיך להתעקש ולהתווכח איתה בעוד היא שיכורה או באמת לעזוב אותה לנפשה. לבסוף הוא הבזיק לעברי מבט ואז הרים את ידיו כנכנע והלך. ראיתי אותו חוזר לכיוון המסיבה.
"תודה…" האנה מלמלה לעברי ושחררה את היד שלה מהזרוע שלי.
"את בסדר?" שאלתי.
"לא," היא מלמלה וכבשה את פניה בידיה בעייפות מסוימת. "יש לי עצה בשבילך, אל תצא עם בחורים."
חייכתי. "אני לא בונה על זה…"
"ואתם עוד אומרים שבנות מטורפות," היא אמרה.
"תמיד יש יוצאי דופן," עניתי.
האנה יישרה את החצאית הקצרה שלבשה וטפחה עליה קלות בידיה כדי לנקות את האבק שנדבק אליה מהאדמה.
"את רוצה טרמפ למעונות?" שאלתי אותה.
"באמת?" היא הרימה אליי את עיניה. "אני מתה לחזור לחדר. אני מתה מעייפות והראש שלי כואב, מג נעלמה בכלל ואני לא מוצאת אותה…"
"מג?"
"החברה שלי. באתי איתה לפה."
"אז בואי איתי, המכונית שלי פה בהמשך הרחוב."
"תודה," היא אמרה והתחלנו ללכת לכיוון המכונית. הערב היה נעים, לא חם מדי ולא קר, זה היה תחילת האביב ואפשר היה להבחין בשינוי האווירה בשבועות האחרונים. לא אהבתי את החורף, תמיד העדפתי את הקיץ.
"ליאם, נכון?" היא שאלה.
"זיכרון טוב,"
"אתה לא אנס או רוצח, נכון?" היא אמרה. "אימא שלי תמיד אמרה לי לא להיכנס למכוניות של זרים…"
חייכתי בשעה שניגשנו למכונית שלי ופתחתי לה את הדלת. "את תצטרכי לקחת את הסיכון הזה," קרצתי אליה.
עיניה הירוקות בחנו אותי לרגע ואז היא חייכה. "אתה חמוד מדי כדי להיות אנס או רוצח," היא אמרה ונכנסה למכונית. סגרתי את הדלת והקפתי את המכונית כדי להיכנס למושב של הנהג.
"אז את הולכת לפי העקרונות האלה?" שאלתי אותה כשהתנעתי את המכונית. "מי שחמוד מדי לא יכול לעשות לך משהו רע?"
"בדיוק." היא ענתה. "זה כמו חוק."
"מה עם הבחור הזה? ג'ייק?"
"הוא לא עשה לי שום דבר רע," היא משכה בכתפה.
חייכתי והתחלתי לנסוע. כמובן שהיא היתה צינית.
"באיזה מעונות את גרה?"
"ג',"
התחלתי לנסוע לשם. זה היה במרחק של עשר דקות נסיעה.
"אתה לא נראה שיכור," היא אמרה לי בעודה בוחנת אותי.
"לא הייתי פה הרבה זמן, בקושי שעה וחצי," אמרתי לה. "באתי למסיבה אחרי העבודה."
"איפה אתה עובד?"
"ברמן בפאב הודג',"
"אה, אני מכירה את הפאב הזה," היא אמרה. "אתה מממן לעצמך את הקולג'?"
"אני גם מקבל מלגות," עניתי. "לא לכולנו יש קרן נאמנות…" הוספתי בחיוך קטן.
"היי, אני דוחה את האמירה הזאת," היא אמרה בקול תקיף. "זה שיש לי משפחה אמידה, לא אומר שאני מפונקת…"
"עבדת אי פעם בחיים שלך?"
"טוב, לא-"
"אז זה מה שאני אומר-"
"זה שלא עבדתי בחיים אומר שאני מפונקת?"
"אני לא אמרתי שאת מפונקת."
"זאת השיחה השנייה שאתה מנהל איתי ובשניהם רמזת את העובדה ששנינו שונים. אני בת עשירים ממשפחה אמידה, ואתה לא-"
"וזה נכון,"
"זה לא אומר שאנחנו שונים," היא אמרה לי. "מכיוון שלשנינו יש רקע שונה אומר שאתה צריך להרגיש שונה ממני? העובדה שציינת את זה בשתי הפעמים שדיברתי איתך אומר שאתה מרגיש שאנחנו לא בדיוק באותה רמה."
לא אמרתי כלום והצצתי בה בעניין; היא נראתה להוטה ונחושה.
"זה שיש לך בעיות נחיתות לא אומר שאתה צריך להפיל עליי את הבעיות שלך."
הסתכלתי עליה מחזירה לי מבט רציני וחד והיא נראתה נרגזת אך החלטית; זה גרם לי לצחוק.
"מה מצחיק?" היא שאלה בזעף.
"שום דבר," אמרתי לה בחיוך והחזרתי עיניי לכביש. "את צודקת. מצטער אם גרמתי לך להרגיש רע, לא התכוונתי לזה…"
היא לא ענתה לרגע והרגשתי אותה בוחנת אותי, כנראה מנסה להחליט אם אני צוחק עליה או מדבר ברצינות.
"אני באמת מצטער," אמרתי שוב והבטתי בה. "לא התכוונתי לפגוע בך…"
"בסדר, תודה…" היא ענתה לבסוף.
לאחר כמה דקות עצרתי את המכונית מול בניין המעונות שלה.
"תודה על ההסעה," היא אמרה לי. עיניה הירוקות נראו כהות כעת בתאורת הרחוב.
"את רוצה שאלווה אותך לחדר? את בסדר?"
היא חייכה חיוך עקום. "אם אתה חושב שאתה עומד לשכב איתי כי אתה מתנהג בצורה ג'נטלמנית אז אתה טועה לחלוטין."
"קלטת את זה, אה?"
"זה היה ניסיון נחמד,"
"אז פעם הבאה להתנהג כמו חרא אלייך?"
"אף פעם לא שמעת שבנות אוהבות בחורים רעים?"
"נרשם."
היא חייכה ויצאה מהמכונית; ראיתי אותה נכנסת חזרה לבניין מבלי להביט אחורה.