מציאות אחרת- פרק 19 (האנה)

שכבתי במיטתי וקראתי ספר כשלפתע שמעתי שלוש דפיקות רמות בדלת.
"האנה, תפתח מיד את הדלת!"
זאת היתה מג. השעה היתה עשר בשבת בלילה.
קמתי לפתוח את הדלת ומצאתי את מג עומדת בפתחה לבושה בשמלה ורודה קצרה, מאופרת בכבדות עם עקבים גבוהים. היא בהחלט לא נראתה כאילו היא מתכוונת לבלות איתי בתוך החדר למשך הלילה.
"אז את עדיין חיה!" היא עקפה אותי והידסה אל תוך החדר בנחישות.
סגרתי את הדלת מאחוריה.
"תתלבשי, אנחנו הולכות למסיבה." היא השתרעה על המיטה שלי והביטה בי.
"לא," אמרתי.
"האנה, אני לא מסכימה שהחברה הכי טובה שלי תשקע באומללות שלה כול סוף השבוע כאילו היא איזו בחורה פתטית," היא אמרה לי בפנים רציניות. "לא, אני לא מסכימה בכלל. את עומדת לבוא איתי למסיבה של בית האחווה במכללה, ואת עומדת ליהנות ולהשתכר ולהתמזמז עם בחור. אלה המטרות שלנו הלילה."
"נשמע כמו ערב עמוס…"
"אז בגלל את צריכה להזדרז, יאללה, תתחילי להתכונן…"
"מג, באמת שאין לי חשק…" אמרתי לה ונשכבתי על המיטה בחוסר חשק.
מג הביטה בי ונאנחה; היא התקרבה אליי והתיישבה לצידי. "את לא יכולה להיות מדוכאת ומבואסת בגלל בחור, בגלל ליאם או מה שמו. אנחנו לא כאלה, אנחנו לא בחורות כאלה שבנים מנהלים להן את מצב הרוח ואת החיים, אנחנו הרבה יותר חזקות ועצמאיות מזה! מי הוא בכלל שתישארי בבית כול סוף השבוע? בחור כזה שווה בכלל את הדמעות שלך? מי הוא שתישארי במיטה כול היום עם שירים מדכאים ותבכי כול הלילה?"
"אני לא בוכה כול הלילה-"
"שום בחור לא שווה את הפתטיות הזאת!" היא התעלמה ממני. "ואני לא אתן לך להיות כזאת!"
הסתכלתי עליה וכמעט פרצתי בצחוק משטף המילים שלה, הנחישות והתקיפות.
"את האנה ואני מג, אנחנו בחורות שוות וחתיכות שלא צריכות בחורים מטומטמים אלא אם כן הם לוהטים ומוכנים להתמזמז במשך הלילה באופן חד פעמי," היא קרצה אליי. "אנחנו לא נפגעות ומבזבזות אנרגיה על מערכות יחסים. אף אחד לא שווה שתיכנסי לדכדוך כזה. את באמת רוצה להיות בחורה כזאת?"
נאנחתי ומלמלתי "לא".
"לא שמעתי," מג דחקה בי.
"לא," גלגלתי את עיניי ואמרתי בקול רם יותר.
"אז תזיזי את הישבן החטוב שלך ותתכונני!".

לאחר שעה וחצי כבר היינו בשיא המסיבה. מג דחפה לי בקבוק בירה ליד, הזכירה לי מה המטרות שלנו ללילה (ליהנות, להשתכר ולהתמזמז עם בחור) ונעלמה עם בחור אל תוך הבית.
כבר הייתי בבקבוק החמישי שלי ללילה הזה כשהשעה היתה אחרי חצות, בחור בשם ג'יימס ישב לידי והתחיל איתי בגסות מתחילת הלילה כשהוא שולח ידיים כול פעם; ידעתי שאני כבר שיכורה, הרגשתי את החמימות האופיינית של האלכוהול בתוכי, את הסחרור והחוסר מודעות שמלווה בשתייה, את העובדה שצחקתי מכול דבר קטן וטיפשי, שנתתי לבחור הזר הזה לגעת בי ולנשק אותי ברכות, וזה שלא היה אכפת לי כלל.
סוף סוף הרגשתי הקלה מהדכדוך והמלנכוליה שאפפה אותי מאז שליאם זרק אותי, הרגשתי חוסר אכפתיות מסוימת, לא חשבתי על העובדה שליאם דחה אותי ולא אוהב אותי, לא הרגשתי דחויה וחסרת אונים, הרגשתי כרגע קלות דעת ואדישות, חוסר מודעות ועליזות, וזה מה שרציתי.
עמדתי שעונה על הקיר כשג'יימס רוכן לעבר אוזני ולוחש לי כול מיני דברים. צחקתי. הוא נישק אותי ברכות על לחיי ונתתי לו. הוא הריח מבושם גברי מתוק וסיגריות והרגשתי את ידיו מטיילות על מותניי בשעה שהוא רכן לנשק אותי בפי.
התנשקנו והתמזמזנו (המטרות שלי ללילה הזה אכן הושגו. מג תהיה גאה.), המשכנו לשתות ולרקוד. מג לא היתה באופק, לא היה לי מושג איפה היא וג'יימס לא ניתק ממני למשך כול הלילה.
לא הבחנתי בליאם אפילו כשהוא הגיע למסיבה; אני רקדתי עם ג'יימס כשראיתי אותו יושב על אחת הספות ובוהה בנו. לפתע הרגשתי כאילו שפכו עליי מים קרים כקרח.
"מה קרה?" ג'יימס שאל כשהרגיש את גופי מתקשח.
"כלום." מיהרתי לענות אבל לפתע הרגשתי סחרחורת. "אני לא מרגישה טוב…" הוספתי.
"את בסדר?"
"יש לי בחילה…" ניתקתי ממנו.
ג'יימס מיהר להתרחק ממני מעט; הנחתי שהוא מפחד שאקיא עליו.
התחלתי ללכת לעבר דלת היציאה, רציתי להתרחק מליאם. ג'יימס הלך אחריי.
"את רוצה להקיא?" הוא שאל.
"לא, אני פשוט רוצה לצאת מפה…"
"את רוצה ללכת למקום פרטי יותר?"
הבחור לא מפספס הזדמנויות.
"כן," שמעתי את עצמי עונה.
יצאנו מהבית והתחלנו ללכת לעבר המכונית שלו, למרות שהמכונית שלי גם חנתה פה.
"האנה!" שמעתי לפתע קריאה מכיוון הבית. זה היה ליאם.
"מי זה?" ג'יימס הסתכל עליו כשליאם ניגש אלינו בצעדים מהירים.
"אף אחד." מלמלתי.
"מה את עושה עם האידיוט הזה?" הוא עצר כמה מטרים מאיתנו.
"זה לא עניינך-" הפטרתי לעברו.
"למי אתה קורא אידיוט?"
"את שיכורה, את צריכה ללכת הביתה," ליאם התעלם מג'יימס.
"אל תגיד לי מה לעשות!" התרתחתי.
"הבחור הזה סתם מנצל אותך, תפסיקי לעשות שטויות-"
"אל תתערב בעניינים שלי!" צעקתי. "אני רוצה שינצל אותי! מי אתה שתגיד לי מה לעשות?"
"האנה, את מתנהגת בטיפשות-"
"אל תקרא לי טיפשה!"
"אני לא קורא לך טיפשה, אני אומר לך שאת מתנהגת בטיפשות!" הוא התעצבן. "את מתנהגת כמו ילדה קטנה."
"ואתה בשיא הבגרות שלך!" אמרתי לו בציניות.
"לא הבנתי מי אתה בכלל," ג'יימס הסתכל על ליאם, בלי להבין מה קורה.
"אני בחור שעומד לפרק לך את הצורה אם אתה לא מסתלק מפה עכשיו," ליאם עשה צעד מאיים לעברו.
"תפסיק, ליאם!"
"היי, אני לא ידעתי שהיא בקשר, אחי," ג'יימס הרים את ידיו כנכנע. "אני לא רוצה בעיות."
"אני לא בקשר איתו!"
"תעוף מפה," ליאם נהם לעבר ג'יימס שהבזיק לעברי מבט אחרון ונרתע לאחור. הוא הסתובב והתחיל לחזור לכיוון הבית.
ליאם הסתכל עליו בשעה שג'יימס דילג חזרה אל תוך המסיבה והחזיר את מבטו אליי. "אחלה בחור מצאת לך שם…" אמר לי.
הרגשתי את פניי מאדימים מתוך כעס ועשיתי צעד לעברו ודחפתי אותו. "תפסיק לעקוב אחריי ותפסיק להתערב לי בעניינים! אנחנו לא ביחד ואין לך שום זכות בקשר אליי! אתה זרקת אותי, זה אתה שלא רוצה אותי! תעזוב אותי במנוחה!"
הפניתי לו את גבי והתחלתי לצעוד בצעדים מהירים לעבר המכונית שלי. הכעס בעבע בי והרגשתי את ליבי הולם במרץ בשעה שפסעתי בתקיפות לעבר המכונית.
"האנה, תפסיקי-" שמעתי את קולו מאחוריי. "את לא יכולה לנסוע במצב כזה, את שיכורה לחלוטין!"
"תפסיק להגיד לי מה לעשות!"
"תני לי את המפתחות-"
התחלתי לרוץ לכיוון האוטו כמו ילדה קטנה.
"את בכלל לא רצינית!" שמעתי את קולו וידעתי שהוא רץ אחריי. "אנחנו נראים כמו מטומטמים!"
הגעתי למכונית ונכנסתי אל תוכו במהירות וטרקתי מאחוריי את הדלת ונעלתי אותו. ליאם הגיע אל המכונית כמה רגעים אחריי ונשען על החלון.
"תצאי מהאוטו…"
התנעתי את האוטו בהתרסה.
"את מתנהגת כמו ילדה קטנה…"
חרצתי לעברו לשון.
"את הבן אדם השיכור הכי מעצבן בעולם," הוא סינן.
התחלתי לנסוע וליאם דפק על החלון בכעס.
"תפסיקי האנה!"
השארתי אותו מאחור ונסעתי. לא יכולתי לראות אותו יותר, זה הכאיב לי. הרגשתי את הראש שלי הולם, הלב שלי עדיין השתולל מהריצה ומהכעס, והאחיזה שלי בהגה התחזקה.
למה הוא לא עוזב אותי במנוחה?
נכנסתי אל הכביש המהיר ושמעתי צפירה ארוכה מימיני. התעלמתי והמשכתי לנסוע; רק לאחר כמה דקות הבנתי שאני בוכה, הדמעות חנקו את גרוני והרגשתי אומללה. נתתי לעצמי לבכות ולהשתחרר; בקושי ראיתי את הכביש אבל לא היה אכפת לי.
ניתן היה לחשוב שציפיתי למכונית שהגיחה משמאלי והתנגשה בי לאחר כמה רגעים בשעה שבכיתי ונסעתי ב140 קמ"ש, אבל לא, מרוב שהייתי שקועה בליאם, בעצמי, ובפתטיות שלי, שלא ראיתי את המכונית שנסעה היישר אליי בשעה שאני חלפתי על פני רמזור "עצור".