מפגש עם סלבריטי[= פרק 12

לאט לאט נרדמתי.חלמתי חלום כל כך יפה.הייתי בגן פורח,הרחתי את ניחוחות הפרחים,קטפתי זר ענקי מלא בצבעים ציבעוניים ויפים.לקחתי את הזר והגשתי אותו לאישה עם כובע רחב שוליים.היא הרימה את מבטה מהספר שקראה והביטה בי עם העינים הכחולות שלה.זו היתה אני.חייכתי אל עצמי.לפתע דמותי השתנתה והפכה לאמי.היא אמרה לי בקול רך ואוהב:"בואי,שבי לידי,ילדתי."
חייכתי אליה והתיישבתי.לא עשיתי כלום.פשוט הסתכלתי עליה קוראת.היא נראתה כל כך שלווה.הרגשתי יד על כתפי וסובבתי את הראש.ג'יימס היה לידי.הוא חייך ואמר לי:"איזה כיף כשיש לנו אמא."
הנהנתי וסובבתי בחזרה את הראש.
התעוררתי מחייכת.החלום היה כל כך טוב.שמתי לב שהחדר חשוך,הסתכלתי על החלון והופתעתי לדעת שהשמיים צבועים בשחור.כמה זמן נרדמתי?לפחות הצלחתי להזיז את הגוף.ההרגשה היתה כל כך טובה.
קמתי מהמיטה החמה והסתכלתי לבחוץ.החלון היה גדול ולא גבוה כל כךלפתע פרצה בי תשוקה לאויר צח.החדר היה מחניק.בהחלטה מהירה קפצתי מחוץ לחלון.
נחתתי על כפות רגלי ונשמתי עמוק.אלוהים שמע את לבי המשתוקק לאויר ושלח רוח קרה לכיווני.הודיתי לו בלבי.
נכנסתי לחנות בגדים שהיתה פתוחה עד מאוחר.המוכרת בכלל לא הסתכלה על בגדי בית החולים שלי ושוב הודתי לאלוהי.
לקחתי כמה בגדים והחבאתי אותם מתחת לשמלה של בית החולים.לא רציתי לגנוב אבל גם לא יכולתי להסתובב ברחוב עם הבגדים האלה,אז גנבתי.זו היתה הפעם הראשונה שלי.לבי בער מתחת לבגדים הגנובים.פחדתי שהמוכרת תשים לב או שהעזקה תצפצף אבל הכל עבר חלק.המוכרת התעלמה ממני והעזקה בכלל לא פעלה.מזלי שגשג הלילה.
התחבאתי מאחורי פח אשפה ענקי והחלפתי בגדים.אמנם הכל הסריח מטינופת אבל התגברתי על הרצון להקיא.
הלכתי ברחוב גאה.אף אחד לא היה מאמין שנפגעתי בתאונת דרכים לפני 4 ימים!לא הבנתי למה ג'סטין אמר שנפגעתי קשה,הרגשתי בסדר גמור.ממש מעולה.אפילו מושלם.
פתאום הרגשתי רעב.הסתכלתי על החנויות הרבות שהיו ברחוב.כמעט כולן היו סגורות.אבל הצלחתי לראות שמכולת אחת פתוחה.נכנסתי לשם וגנבתי לחם וגבינה.ניסיתי להתגבר על תחושת הלחץ שתקפה אותי.
לפעמים,כשהייתי קטנה הייתי מדמיינת שאני בלתי נראית.הייתי מסתובבת בין הילדים שהציקו ודימיינתי מה יקרה אם אני אהפוך לבלתי נראית.תמיד המשחקים האלה היו נגמרים בזה שכולם חברים שלי ואוהבים אותי.אומנם זה היה משחק טיפשי וילדותי אבל אהבתי לדמיין את עצמי מקובלת.חשבתי שאם אני אהיה מקובלת ונאהבת הכל יסתדר.אבל היום אני יודעת שזה לא ככה.היום אני יודעת שלכולם יש בעיות וכולם מנסים להתגבר עליהן ולנסות לשדר לעולם שהכל מעולה.אנשים חושבים שאם יהיה להם כסף אז הם יהיו מאושרים.אנשים חושבים שאם הם יהיו מקובלים או מפורסמים הכל יהיה בסדר.אבל זה לא נכון.אני יודעת שאסור לחשוב ככה אבל אני לא יכולה שלא.זה כנראה טבוע בי.העצב פשוט נמצא אצלי והוא לא מתכוון ללכת.אני רק מקווה שיבוא יום והוא ילך.אני תמיד מקווה.