מפגש עם סלבריטי[= פרק 11

הרופא אמר שכולם צריכים לצאת ואני ביקשתי שג'סטין יישאר.הוא הסכים והכניס את האישה.
בהתחלה לא ראיתי את הפנים שלה כי היא לבשה כובע רחב שוליים.היא לבשה שמלה ארוכה וסוודר.היא הורידה את הכובע וחייכה אלי.
נדהמתי.לא האמנתי שזו היא.לא רציתי להאמין שזו היא.היא אמרה בקול שזכרתי בכאב חד:"אני כל כך מצטערת שפגעתי בך.לא הייתי מודעת למעשי."
היא לא זכרה אותי.שמחתי שהיא לא זכרה אותי.לא רציתי שהיא תזכור אותי.
לא יכולתי לדבר.ג'סטין ראה שזה קשה לי וביקש ממנה ללכת.היא הבינה ויצאה מהחדר.
הוא שאל אותי בדאגה:"מה קרה?"
"האישה הזו…"
"כן?"שאל בציפייה.
"היא…אמא שלי."
ג'סטין הביט אלי בהלם.הוא שאל אותי בקול קצת חנוק:"את…את בטוחה?"
"במאה אחוזים.היא בטח לא זוכרת אותי אבל אני זוכרת אותה.לא שמת לב שהיא ממש דומה לי?
"וואו.מה תעשי?"
"אני חושבת שאני אספר לה על זה.היא תרצה לדעת,לא?"
"אני הייתי רוצה לדעת."
"איך אתה חושב שהיא תגיב?"
"אני חושב שהיא תשמח.היא נראית אישה עם עבר קשה.בטח זה שהיא תדע שאת בסדר יקל עליה."
"אבל איך היא תרגיש על העובדה שהיא דרסה אותי?"
"אני חושב שהיא תצטער מאוד.הרי כבר עכשיו היא מצטערת."
"אבל…אני מפחדת."הרגשתי צורך חזק להגיד את מה שיש בלבי.
"אני יודע."
"מה אם היא תחזור לשתות?מה אם היא תרצה לגור איתי?ומה יהיה עם ג'יימס?הוא כל כך שונא אותה!אני לא רוצה לעשות לו דבר כזה."
"אולי אל תגלי לו…"הציע בחשש.
"מה?!"נדהמתי.איך אני יכולה למנוע מג'יימס את האפשרות שתהיה לו אמא אמיתית?!
"את יודעת…הוא כל כך שונא אותה עכשיו ואולי הדבר הנכון לעשות כרגע זה להסתיר ממנו את העובדה שמי שדרסה אותך זו אמא שלו."
"אולי זה הדבר הנכון בעיניך!בשבילי זה הדבר הכי אידיוטי שאי פעם אמרת!"
ביקשתי ממנו ללכת ונשמתי עמוק.כל הדברים שהוא אמר ממש עיצבנו אותי.למה שאני אקח לג'יימס את אמא שלו?כשהוא היה קטן הוא תמיד אמר שהדבר שהוא הכי רוצה זה אמא.ועכשיו,כשפגשתי אותה שוב,אני לא ארצה לקחת לו אותה. איכשהו,היא תמיד הצליחה לסבך לי את החיים.העינים שלה הכאיבו לי.הן היו באותו הכחול בהיר בהיר שלי.זה היה כמו להסתכל על המראה שלי.רק שהדמות במראה יותר מבוגרת.אותו שער ארוך,אותם שפתיים דקות,אותו גוף דק.אותן ידיים עדינות.אותם לחיים גבוהות.אותם רגליים ארוכות.אותו העצב בעינים.היינו פשוט אותו הדבר.וזה כל כך כאב.