מפחדת מנשיקות

ישבנו על הספסל. לא דיברנו. התביישתי קצת. הוא שם את ידו סביבי וחיבק אותי. ישבנו שם בשקט מחובקים. הוא הרים אותי והושיב אותי עליו. שמתי את ידי סביב צווארו. הוא התקרב אליי ואני אליו. הוא נישק אותי נשיקות קטנות ובכל פעם התקרב קצת יותר לפה. אך ברגע שהגיע לפי זזתי אחורה. מתוך אינסטינקט. אפילו לא חשבתי. "מה קרה?" הוא שאל. "אני לא יכולה," עניתי. "אני צריכה לספר לך משהו."
"כן?" הוא שאל והסתכל אליי.
"אני מפחדת מנשיקות."
"מה, אף פעם לא התנשקת?" הוא שאל בהפתעה. "את לא נראית כזאת."
"כן" עניתי בשקט.
"וממה את מפחדת? זה לא אמור להיות מפחיד. זו בעיה של ביטחון עצמי?" הנהנתי. "ומה עם החבר שהיה לך לפני? וההוא שלפניו? גם איתם לא התנשקת?" הנדתי את ראשי לשלילה. "אוקיי."
הוא זז ממני. המשכנו לדבר. על המסיבה שהייתה יום קודם, על היום שעבר עלינו… ואז הוא ניסה שוב. שוב ישבנו מחובקים, שוב ישבתי עליו, שוב כרכתי את ידי סביב צווארו. הוא הכניס את ידו מתחת לחולצתי. נרתעתי, אבל לא עשיתי כלום. זה עוד מוקדם לי. הוא שוב ניסה לנשק אותי ושוב זזתי אחורה. "קדימה, ביישנית שכמוך. זה רק נשיקה. זה לא כזה נורא." חייכתי. אבל עדיין לא הייתי מוכנה להתנשק איתו.
"מה דעתך על ההצעה שלי אתמול?" הוא שאל ושוב הכניס את ידו מתחת לחולצתי. ואז נזכרתי, בשיחה שלנו אחרי המסיבה. דיברנו בוואטספ, הוא שאל אם אני רוצה שנהיה זוג. "לא יודעת" עניתי. הוא טיפס עם ידו קצת כלפי מעלה והרגשתי שהוא מתקרב לחזיה שלי. הזזתי את ידו.
הוא היה צריך ללכת. "תני לי רק נשיקה קטנה ואני הולך." הוא הסתכל עליי.
"לא היום…" אמרתי בשקט.
"טוב, איך שתרצי. רק תחשבי על מה שהצעתי" הוא אמר.
נפרדו דרכינו. אני הלכתי לביתי והוא לביתו. ובדרך יצא לי לחשוב.
היד שהוא הכניס לי מתחת לחולצה. מה הוא רוצה? כי אני בבירור לא מוכנה להיות איתו במצבים כאלו. בקושי להתנשק איתו אני מצליחה. למה זה היה בכלל? איזה מסר הוא ניסה להעביר כשהוא עשה את זה?
ובכלל כדאי לי? אני בכלל רוצה איתו קשר? אני לא מצליחה להחליט אם הוא מישהו שמתאים לי לצאת איתו. אם הוא בן אדם שאני אהנה מהקשר איתו. ואם אני אצליח להתנשק איתו.
חזרתי הביתה מלאת הרהורים.