מפורסם בהשאלה פרק א' פרק ניסיון: דרק ביאמול

"אוך כריס, אולי תיסגרי את השטויות האלו על מהשמו" צעקתי מהמיטבח.
"בפעם המיליון ואחת, קוראים לו דרק ביאמול והוא אהבת חיי אז, ששש…."
"כריסטינה תשתיקי את זה, אני מתכוננת למבחן וממש לא בא לי לשמוע על דבק והלהקה לו".
"אמרתי לך, לא לקרוא לי ככה וזה דרק לא דבק" צעקה כל כך חזק, שהיה נראה לי שהיתחרשתי באותו הרגע.
"וללהקה שלו קוראים, Black turn והם הלהקה המושלמת בעולם" אמרה כולה מתרגשת.
"חשבתי ש1D הם, הכי".
" הם כן, אבל כולם שם תפוסים איימי, ג'סי משהו כזה".
"יופי, עכשיו תשתיקי את זה" נאנחתי.
"לא רוצה" אמרה והוציעה לי לשון.
"אני לא מאמינה שאני רבה עם ילדה בת 13" אמרתי והלכתי לכיוון הסלון, כדי להשתיק את דרק אהבת חייה.
"אני קטנה ממך רק, בשלוש שנים" אמרה ועשתה פרצוף חמוץ.
"כן אבל, את מתנהגת כמו בת שלוש".
"הי, תחזירי לי את השלט" כריס צעקה עליי, כשחטפתי לה את השלט.
"חחחחח, מגיע לך" צחקתי.
"חשבתי שאת מתכוננת למבחן" אמרה, בזמן שקפצה כדי לנסות להשיג את השלט.
"גמרתי וחוץ מזה, שכיף יותר להציק לך ועכשיו לכי לחדר תורי בטלוויזיה שלנו, שגם ככה בקושים רואים בא משהו".
"אבל, אני רוצה לראות את ההופעה".
"בפעם אחרת" אמרתי והעברתי לשנות ה-70.

קוראים לי גוון, אני בת 16 וגרה בלוס אנג'לס. אבל לא אני לא מהמשפחות העשירות האלו שמשתמשים בכסף במקום בנייר טואלט, לא המשפחה שלי במצב קשה. אבי נפטר כשהייתי בת 10 ומאז הידרדרנו, אימי עובדת בשלושה עבודות כדי לממן אותנו ואני עובדת כל יום אחרי בית הספר כדי לעזור לה. וזה כל כך מעצבן אותי, שיש אנשים שלא אכפת להם משום דבר. שלובשים משהו יום אחד ואז זורקים, כשאני צריכה לעבוד חודש כדי ליקנות חולצה ומכנס פשוטים. לכן אני שונת מפורסמים שחושבים רק על עצמם ועל התהילה שלהם, נמאס לי מחיים האלו, מעניין איך זה להיות עשיר?.