מעמד חברתי- פרק 5

-בר-:
כשהעיניים שלי קלטו את העיניים שלה הרגשתי בחשמל מטורף. זה היה רק שתי שניות, בהן היא הסתכלה עליי כשהתקרבתי למקום שהיא התיישבה בו, והרגשתי שהיא מנסה להגיד לי משהו, ועדיין, אני נאמן למה שהחברים שלי אמרו. פשוט לשכוח. לקחתי לעצמי משהו לאכול וסובבתי את הגב, ללכת משם, לא להתעמט עם מה שקורה, לשכוח מהרגש. ניסיתי כמה שאני יכול לנסות לשכוח מכל המחשבות שלי על אותו הערב. אנחנו צריכים לבלות עוד שנה שלמה יחד בשכבה, המצב צריך להירגע ולחזור לנורמלי.
"הילה מחפשת אותך," אמר לי עומר בערך בחצות, אחרי הבירה הראשונה של שנינו. האמת שלא רציתי יותר מזה, הייתי צריך משהו בקטנה כשישבנו החברים ודיברנו. כבר לא היה הרבה מה לעשות, והתיישבנו בחלק מסוים בחצר ודיברנו. הסתכלתי עליו לא מבין, אבל קמתי כדי לחפש אותה. היא הייתה ידידה טובה בעיקר של עומר, לא ידעתי מה היא בדיוק רוצה ממני. כשמצאתי אותה יושבת עם חברות שלה, ראיתי בזווית העין את נועה יושבת עם כמה חברות. שוב, העברתי מיד את המבט. ניגשתי להילה ואמרתי לה ששמעתי מעומר שהיא רוצה לדבר איתי. היא חייכה אליי חיוך מתוק, קמה ושאלה אותי אם אני רוצה לבוא לדבר איתה רגע. הסכמתי, היא ילדה מקסימה בסך הכל, לא אכפת לי להעביר איתה רגע קטן של שיחה. התיישבנו במקום קרוב למבנה בית הספר והיא התחילה בסמול טוק פשוט.
"תגיד," היא שאלה אותי בנחת, "אני יכולה להיכנס לנושא עמוק יותר?" היא ביקשה. הנהנתי אליה בשקט ושמתי את בקבוק הבירה הגמור בצד. הסתכלתי עליה, היא לא הייתה שתויה בכלל, לא היה נראה שהיא נגעה בטיפה אחת של אלכוהול בכל הערב הזה. הרגשתי שהמילים שלה מציקות לה, והרגשתי שהיא צריכה לפרוק את זה מול מישהו. אולי זה לא יהיה טוב להגיד את זה בגלל החושך, אבל היא הייתה באותם רגעים נורא יפה, תמימה ועדינה, מפוחדת. הרגשתי שאני צריך להיות שם בשבילה, לחזק אותה, היא הייתה נראית לי פגועה ממשהו.
"הכל בסדר?" שאלתי מודאג. היא הנהנה ושמה קצוות שיער מאחורי האוזן.
"כבר כמה זמן שאני.. ששמתי עין עלייך," היא התחילה ואמרה לי, "ואני לא מאלה שיודעות איך ליזום את כל העניין. אמרו לי לקפוץ למים בסופו של דבר. הבנתי שאם אני רוצה שהשנה הזו תהיה מיוחדת כדאי לי באומץ להגיד לך מה אני מרגישה. וגם, פשוט הבנתי שאם התשובה היא לא אז כדאי לשים סוף ולהמשיך הלאה. אז כל מה שרציתי לשאול זה אם במקרה גם אתה מרגיש משהו." הסתכלתי עליה מופתע, ואז חייכתי חיוך קטן. ראיתי אותה מרכינה את הראש, וכל מה שהצלחתי להוציא מהפה הייתה המילה וואו. היא צחקה צחוק קטן. אני הופתעתי, לא חשבתי שזה מה שהיא תגיד לי. לא שמתי לב בכלל שמשהו מתרחש. לא דיברנו יותר מידי בשנים האלה, היא תמיד הייתה בשבילי ידידה רחוקה, ידידה של חבר מאוד טוב, אבל לא הגענו אף פעם לשיחה כל כך עמוקה. זה הרגיש שאם אני אומר כן אני מתחייב כאן למשהו שאני לא יודע אם אוהב, אני בסופו של דבר לא באמת מכיר אותה, לא יודע למה לצפות כשאני נכנס לכל העניין הזה.
"הפתעת אותי," צחקתי צחוק קטן. היא הנהנה אליי ועדיין שתקה. "זה לא שאת לא מקסימה, באמת, אבל אני מרגיש שאני לא מכיר אותך כדי להגיד לך אם אני מרגיש משהו. זה לא שיצאתי הרגע ממערכת יחסים ארוכה ומתוסבכת ואני לא מוכן לזה, אבל אני אגיד לך דוגרי, אני בדרך כלל מתחיל דברים כשאני יודע שיהיה להם עתיד טוב. בקשר אלינו.. אני לא יודע איך שנינו נתמודד עם זה יחד." הייתי חייב להיות כנה איתה, בחורה באה ושופכת מולך את הלב, הבחורה גם לא נראית רע בכלל, אבל תמיד חישבתי את המסלולים שהלכתי בהם בחיים שלי. לא נכנסתי למשהו שלא ידעתי איך אני אצא ממנו. טוב בעצם.. כל מה שקרה עם נועה הוא לא מחושב בכלל, הוא סיכון ענק והוא רגע מטורף, וממנו אני לא יודע איך לצאת. יכול להיות שבתת מודע אני מסרב לכל העניין רק בגלל נועה. אבל אין לי סיכוי איתה, אני חייב להפנים את זה. אני אפילו לא אזום כלום, מה שהיה היה.
"מה אם אנחנו לא מתחייבים לכלום?" היא שאלה. לא הרגשתי שהיא דוחקת אותי לפינה, אלא באמת שואלת מתוך סקרנות. הרגשתי שהיא מנסה למצוא תשובות, כי היא בעצמה מבולבלת, כי היא כבר כנראה תקופה מתלבטת בקשר אליי ואליה. ביקשתי ממנה שתסביר את עצמה, והיא אמרה שאם אני רוצה אפשר לתת לזה צ'אנס של פגישה אחת, ומשם להחליט. בכל מקרה היא רוצה להכיר אותי יותר טוב, היא חושבת שהתפספסנו בשנים האחרונות. צחקתי וליטפתי את כתפה.
"תראי," נשנעתי על הקיר שהיה מאחוריי, "אני לא רוצה לפגוע בך, זה ממש הדבר האחרון שאני רוצה, אבל גם ללתת לזה צ'אנס צריך להיות בסיס."
"אז זה לא?" היא שאלה עצובה, וכבר התחילה את תזוזת הקימה שלי. שתקתי מולה, מנסה לחשוב. היא נשמה נשימה עמוקה וקמה ממקומה.
"חכי רגע," אמרתי והחזקתי בידה, קמתי והסתכלתי עמוק אל תוך עיניה, "אני חושב שהבסיס של קשר צריך להיות בראש ובראשונה המשיכה ההדדית. אם הייתי מנשק אותך עכשיו, הרגשות שלך היו משתוללים?" שאלתי אותה בשיא הכנות. ההורים לימדו אותי להיות כן בכל חיי, ולא חשבתי שיש לי מה להפסיד. אני לא סטוציונר שעובר מאחת לאחת, ויש לי המון כבוד כלפי בנות. אולי בהתעלמות שלי מנועה אתם חושבים שלא, אבל אני באמת מעריך אותן. אני מעריך את מי שמעריכה את עצמה, והילה חשפה פה נקודה רגישה באומץ מטורף, כדי לנסות לראות אם האהבה שלה היא לא חד צדדית. המילה אהבה אולי קצת חזקה לסיטואציה הזו, אבל אין לי מילה אחרת.
"אתה חושב שזה יעזור לך להבין?" היא שאלה אותי בקול חלש. הסתכלתי על העיניים שלה, התהפנטתי. הנהנתי אליה בלי להוריד את העיניים ממנה. "אוקיי," היא אמרה בחיוך קטן, "אז זה שווה לי את זה." צחקתי צחוק קטן, החזקתי בידי את לחיה, ושפתיי נגעו בשפתיה. נישקתי אותה נשיקה קלה, היא החזיקה בעורף שלי, עם יד חמימה, והשפתיים שלנו זזו באופן מושלם. זו הייתה נשיקה קטנה, רגועה, אבל מוצלחת. העמקתי את הנשיקה ברגע שהבנתי שקורה שם משהו, וברגע שהבנתי שאני רוצה לתת למשהו לקרות. היא לא התנגדה.
"מחר אני אאסוף אותך בשמונה מהכתובת שתיתני לי?" שאלתי אותה כשהמצח שלי נוגע במצח שלה. היא צחקה וחייכה את חיוכה היפה ואמרה שקבענו. נתתי לה חיבוק חזק והדקתי את האחיזה שלי בה. עצמתי עיניים והרחתי את הריח הטוב שהיה לה. כשפקחתי את העיניים ראיתי דמות עומדת באלכסון לאיפה שהייתי, זו הייתה דמות של בת. היה רק אור קטן ברקע והוא גרם לי לראות את העיניים שלה, שנצצו מבכי קטן. זו הייתה נועה.