מעיין וים פרק 7(חלק 2 ואחרון)♥🔫🔪

ים רצה לשבת ולהסביר את מה שקרה, הוא לא נעלם בכוונה. הוא התרחק ממנו בתקופה האחרונה כי הוא לא היה מוכן שיגידו בחדשות שהוא בדיוק כמו אביו, גל הייתה כועסת כי היא חשבה שים הפנה את  גבו כאשר אביו נזדקק לעזרה מצדו. חנה לא הסתפקה בהסברים של ים.

" אין שום תירוצים, אם אבא לא היה חולה, אני ואלקנה היינו כל הזמן עסוקים מהבוקר עד הערב, איפה אתה היית, חביבי?" שאלה חנה בחמת זעם.
" התרחקתי, זה נכון. מה שקרה לאבא זה לא היה בשליטתי, רציתי מאוד להילחם על מעיין בלי הצורך להידמות לאבא, שלא ישוו אותי אליו וגם לא יטענו שאני פושע בדיוק כמוהו." אמר ים בבושה.
" אז מה זה עושה אותך , ים ?" אמרה גל בבכי ולא מחתה את דמעותיה כי היא כעסה על ים.
" בואי לא נתרכז בחיפוש אשמים עכשיו. אני באמת מצטער שלא הייתי לצידו מתי שהוא הזדקק לי."
" זה לא עושה אותך לפחות אשם, יכולת לוותר על הגאווה הפגועה שלך ולהותיר אותה בצד."
" אני מסכים עם גל, אתה יכולת לסלוח לו ולהיות איתו בימיו האחרונים לפני שהוא נפטר."
" אלקנה, אל תשכח שאבא רצה בהתחלה שאתלווה אליו לפשעים אליהם שמו נקשר. גם אז לא רציתי להיכנס לשם."
" עובדה שנכנסת איתו לזירת הפשע, אם לא הוא-היית נשאר איתנו בבית."
" מה רצית שאעשה? הדביקו לי שם של פושע, ודיברו עליי גם בעיתונים! למרות שניסיתי לברוח מהמציאות, המציאות היא שלכדה אותי אליה."
" אבא היה גם דמות אם עבורנו, דבר שהיה חסר מאוד בחיינו."

ים התקשר למעיין, אבל הוא התאכזב לשמוע את קולה המקדים של המזכירה האלקטרונית, הוא קיבל ממנה מסרון קצר שבתוכו היה כתוב.
" אל תחפש אותי, אני מנסה להיות מאושרת בהיעדרך. למדתי להסתכל לפחד שלי בעיניים. באמת שאני מסתדרת, לפעמים יש דברים שהם יותר גדולים מאיתנו.
מאחלת לך שתחיה את החיים שלך במלואם, מבלי להרגיש חוסר .
אוהבת אותך המון.
~מעיין~