מעיין וים פרק 2(2)♥🔪🔫

השיחה התנתקה, ים חזר לעיסוקיו. הוא הבחין שהיו לו שתי שיחות שלא נענו מאחותו הקטנה , גל. שיחה אחת  שלא נענתה מאביו צבי. הוא לא רצה לחזור אליו.
שישכח ממנו, כי בשבילו הוא מת לתמיד.

כל שיחה איתו נגמרה בכי רע. הוא לא ידע איך לחמוק ממנו בתירוץ " אני עסוק, אבא. אחזור אלייך אחר כך."

הוא סגר את הפלאפון והחליט לוותר על הרעיון לבוא לבקר את אביו בכלא, גם אם הוא יבקש ממנו לחזור לשתף איתו פעולה- הוא לא יעשה זאת.
הוא הבטיח שהוא ישאיר את עברו מאחוריו.
הוא יפסיק להיות פושע. כדי להתחיל מחדש, צריך לפעמים להתבונן פנימה כדי להבין איזה דברים טובים הוא פספס עד עכשיו.
הוא הגיע למסקנה שגרוע מזה לא יכול להיות, שהוא לא יכול להיות תחת זכוכית המגדלת של אחרים, שבודקים איך הוא מתנהל עם עולם הפשע שאליו שמו נקשר שלא באופן חיובי.

ים לא רוצה לחזור לשם, לאותם הימים שמשפחתו כיכבה בחדשות הערב, הכבוד של אביו נפגם בגלל בחירות לא טובות שעשה בעבר.

ים נגרר אחריו וחלם להיות כמוהו, אולם לא שיער בדעתו שיום אחד בהיר יבוא , שבו הוא יודה בכל טעותיו ושתמך באביו.
צבי מיכאלי, שמו הוזכר הרבה פעמים בפרשה ידועה ונסתרת, בתקשורת דיברו גם עליו בין היתר.
על ים, כמובן. הוא ניסה להגיד שזה לא הוא. שזה מישהו אחר ששמו מעורב בפרשה.
הוא לא רצה להודות שהוא טעה.
להפך , הוא השתדל לומר שאביו פישל המון. לא רק הוא.
שהאשמה לא רק תיפול עליו. בטח המשטרה תתפוס את שניהם.
אף אחד מהם לא יוכל לחמוק.

דוריה חיכתה ששמואל יצא מן החדר שבו מעיין מאושפזת, כדי שהיא תוכל לדבר איתו בארבע עיניים.
שמואל התקרב למעיין ונתן לה נשיקה על המצח.
" אני בטוח שתתאוששי. אל תדאגי, הכול יהיה בסדר." אמר שמואל ברוגע ואמר לעצמו שהוא לא יתן לים להתקרב אליה.
" אתה בוכה או משהו?" שאלה מעיין, היא גם הוסיפה שהיא רוצה שהוא יבקש בקשה מיוחדת שהוא יוכל לארגן בשבילה את מכתב השחרור כדי שהיא תוכל לצאת מן בית החולים.
" לא כלום, גברים לא בוכים, גברים צריכים להיות קשוחים וחזקים, ולשדר שהכול בסדר איתם."אמר שמואל בנימה קשוחה.
" ים לא פה? למה הוא לא הגיע?"
" את לא צריכה גבר כמוהו . הוא גרם לך מספיק סבל. מעכשיו את צריכה להיות מאושרת."
מעיין הייתה בטוחה ששמואל יאפשר להם להיות ביחד, שום סיכון שמעבר לאופק לא יפריע לשניהם להיות לבד.