מעיין וים פרק 1♥🔪🔫 (1)

כשמעיין קמה בעשר בבוקר, היא מצאה פתק כתוב ליד עמדת האיפור , היא נדהמה לאן אחיה הלך, אולי יש לו סידורים, מעיין לא הכירה את אמה.
כשהיא נולדה היא נפטרה בעודה מאושפזת בבית חולים, אמרו שאימא שלה שימשה בצעירותה כאחות האחראית על ניתוחי ראש.
אמרו לה גם שהיא ממש דומה לאימא שלה. היא קראה את מה שאחיה השאיר על עמדת האיפור.
"מעיין, בוקר טוב.
אם קמת, סימן ששמת לב שאולי נעלמתי. אל תבהלי.
נסעתי במקרה לבקר את סבתא כי חשבתי שזו הייתה הזדמנות מצוינת לבוא להיות איתה קצת.
אפשר לבקש ממך לסדר את הבלאגן הרב שהשארתי?
אוהב המון, אחיך הגדול שמואל.
נ.ב.
לא שכחתי את התאריך, אני מבטיח כשאחזור. נשלים את הפערים ונחגוג לך כפי שמגיע לך."
מעיין חייכה למרות הדמעות, היא הניחה את הפתק על המדף.
" מזל טוב לי ," אמרה מעיין לעצמה, " מזל טוב , מעיין טלמון."
כשהיא יצאה מחדרה, פוסטר ענקי קידם את פניה. זה היה ים מיכאלי.
היא חלמה עליו מאז שהיא הייתה ילדה. בסך הכול מה ילדה יכולה לבקש כמתנת יום הולדת?
ספרים?
לא, הספריה הממוקמת בעליית הגג מלאה עד אפס מקום.
בובות?
מאז שהיא הייתה נערה, לא הייתה לה שום בובה.
גם לא היו לה דרישות מיוחדות מההורים שלה.
נעליים?
לא היה לה מספיק חיסכון שמור בצד למקרה שתצטרך לקנות לעצמה זוג נעליים.
כל הכסף שהיה ברשותה היא בזבזה.

היא החליטה להתחיל להתארגן לפני ששמואל יחזור, כל הזמן חששה לקבל בשורה רעה כי היא שמעה שהצלצולים לא פסקו משעות הבוקר, היא דאגה לאחיה הגדול, שמואל.
לפתע נשמע צלצול בפעמון.
" חזרתי, מה קרה? נבהלת כשלא ראית אותי?"
" כן, איפה היית? למה התעכבת לבוא?"
" הייתי אצל סבתא, ודודה ענת הייתה איתה. הכריחה אותי להישאר איתה, וכשהיא הלכה. נשארתי אותה עד שהמטפלת שלה הגיעה."
" נו? איך היה עם סבתא?"
" היה טוב ורגוע כמו תמיד, אבל סבתא כמעט לא מגיבה כשדיברתי איתה, נראה שהיא איבדה את כושר הדיבור."
" איבדה את כושר הדיבור?" אמרה מעיין בפנים אדומות, " מתי סבתא הדרדרה ככה?"
" ממתי שסבא נפטר, היא לקחה את זה ממש קשה."
" באמת??" אמרה בקול דק .
היא שמה קצת סומק בלחיים, ומרחה שכבה דקה של ליפסטיק אדום
על  שפתיה העדינות.

– כעבור שנתיים, בבית חולים " איכילוב"-
מעיין שכבה בבית החולים, היא הייתה מחוברת לכל מיני מכשירים. אף אחד לא האמין שזה יסתיים ככה, שהילדה הטובה של משפחת טלמון תלך עם פושע כמו ים מיכאלי.
שהוא יהרוס את שם הטוב של המשפחה שלהם.
הוא לא היה צריך להשתמש במעיין כמעין קורבן לכל הפשעים שהוא ואביו עשו במו ידיהם. הם לא היו צריכים לתת לו להתקרב אליה.
שמואל ישב לידה ופשוט בכה. הוא הצטער ממש שבחורה טובה כמו מעיין איבדה את תמימותה בגלל ים מיכאלי.
הארור הזה היה חייב להתעסק איתה מאחורי גבם , למה?
מגיע לו לשבת בכלא ולהיענש.
הוא לא היה בבית שבועיים. רק שבועיים הוא לא היה וכבר הוא שמע שמעיין אושפזה בבית החולים.
ארור היום שמעיין פגשה את ים מיכאלי והכניסה אותו לביתם.
הוא שותף לפשע של אבא שלו, אין הבדל גדול בין אב לבן.
במוקדם או במאוחר, ים ירש את מקומו של אביו, כתוב לו במצח שהוא יהיה רוצח, וכל עוד הוא יסתובב חופשי , לא תהיה לו מנוחה ושלווה.