מאושרת או מעושרת? פרק 19

את השבוע האחרון לפני הנסיעה העברתי בחברת משפחתי המורחבת.אחיי ואחיותיי הגיעו להיות איתי בלווית משפחותיהם, היה לי נעים מאוד בחברתם ואספתי רגעים וחוויות שילוו אותי בתחילת דרכי בארץ החדשה, כולם התגאו בי על בחירתי האמיצה.בנוסף לכל העמסתי על עצמי עיסוקים על מנת לא לחשוב על המעבר ועל מתיו, בכל פעם שהציע להפגש המצאתי תירוץ אחר על מנת לא להתמודד עם הפרידה ממנו, דחיתי את זה כמה שאפשר, במקום זה עסקתי בפעילויות התנדבות עם אימי, כמו שהבטחתי לה ביום הולדתי. חזרתי כל ערב מותשת מנסיעות, ישיבות ומפגשים עם מגוון אוכלוסיות נזקקות, הערכתי את אימי על כל השנים שעסקה בכך. יומיים לפני הנסיעה, עניתי בהיסח דעת לטלפון הנייד שלי, שצילצל ללא הפסקה, "הלו" עניתי בעייפות, "היי, רים אהובתי", קפאתי לכמה שניות, ועברתי ממצב שכיבה מפושקת איברים למצב ישיבה זקופה, כאילו מתיו יכול לראות אותי דרך מכשיר הנייד שלי, טכנית כן, אך זה לא היה מצב של שיחת וידיאו. "היי מתיו, אהוב יקר" עניתי בחשש קל. "רים, אני יודע שקשה לך, ובגלל זה את מתחמקת ממני בימים האחרונים…'שתיקה למספר רגעים'…אני חייב לראות אותך לפני הטיסה שלך, לנשק אותך נשיקת פרידה, מי יודע מתי אראה אותך שוב, ואם תרצי בי בכלל" מתיו אמר בעייפות. דמעות זלגו מעיניי, מתיו הכיר אותי מכל הבחינות, הוא הוכיח לי מעל לכל ספק שאני והוא נועדנו אחת לשנייה, לא ידעתי מה להגיד, הרגשתי רע שגרמתי לו להרגיש כך, "מתיו, לא יכולתי להביט לך בעיניים ולהפרד ממך , אבל אני כן רוצה לראות אותך ולהפרד ממך פנים מול פנים, זה עכשיו או לעולם, נפגש מחר, לפני הטיסה, במקום הסודי שלנו", מתיו צחק ואמר "קבענו, אל תשאלי יותר מדי שאלות, אבל מחר תקבלי חבילה עם שמי עליה, תפתחי ותפעלי על פי ההנחיות המצורפות, נתראה בסביבות שמונה", מתיו ניתק לפני שהספקתי בכלל להגיב, כאילו הוא תכנן את הדברים מראש. צחקתי למשמע ההוראות המוזרות שמתיו נתן לי וירדתי לארוחת הערב עם משפחתי המורחבת, הכל היה ערוך בצורה מעוררת התפעלות, הם הפתיעו אותי בכל פעם מחדש, הם החליטו שכל ערב היה נושא אחר בארוחה, וחייבים להתלבש בהתאם, הערב הראשון זה היה מסיבת הנשף שלי, הערב השני היה פיקניק צרפתי, הערב השלישי היה משתה רומאי, הערב הרביעי היה ערב פולקלור מסורתי של הממלכה, הערב החמישי היה מסיבת פיג'מות ילדותית, והערב, גיליתי להפתעתי שהנושא הוא קרנבל, עם מתקני לונה פארק, קוסמים וחיות.משפחתי השקיעה רבות בכל ערב, והערכתי אותם מאוד על כך. הצטרפתי למשפחתי, חושבת על כך מחר, הנחתי שהנושא יהיה קשור לנסיעה והתכווצתי במחשבה על מחר. נהניתי מהאוכל והפעילויות שהכינה משפחתי, הוריי התנהגו כמו ילדים, היה מרתק לראות אותם משתטים. אני ואחי הגדול ממני בקצת צחקו למראה התנהגותם. קינחנו את היום בצפייה בסרט מצוייר, לאחר מכן כולנו פרשנו לישון, יום אחרון לפני הנסיעה ומשפחתי תיכננה לבלות את כולו בנסיעה משותפת לבילוי משפחתי ולא רשמי. קמתי בבוקר, כמו כל בוקר בשבוע האחרון, כשאחייניי הקטנים קופצים על מיטתי וצורחים את שמי, צחקתי ואמרתי להם "מזל שאני לא אראה אתכם בקרוב" הם חיבקו אותי אותי והגדולה מביניהם, בת 15, בתה הבכורה של אחותי הגדולה, הזילה דמעות ואמרה שתתגעגע אליי. ניגשתי אליה וחיבקתי אותה, "אני נוסעת לשנתיים וחוזרת, בינה, את תראי אותי לפחות פעם בחודש" היא חייכה, מוחה את דמעותיה "קדימה, יוצאים לטיול" צעקתי בקולי קולות וכל האחיינים שלי, 11 במספר, בני 15 ועד שנה החלו לצעוק יחד איתי, אימי הגיעה בריצה, לא מבינה את פשר הצעקות, ומיהרנו להרגיע אותה שהכל בסדר "רים, רק את מסוגלת להרים מהומה שכזאת" וצחקה. יצאנו לטיול בהרים שאני תמיד רואה באופק, תיכננו מסלול בן כמה שעות,נסיעה בג'יפים פתוחים, חלק מהמסלול נעשה גם במי הנהר הזורם לאורך הממלכה. נסענו כשעה לתחילת המסלול, הופתעתי לגלות שבדרך עברנו בביתם של הוריו של מתיו ואספנו אותם, מתיו חיכה לנו בתחילת המסלול, הוא היה המדריך. ליבי ניתר בקרבי כשראיתי אותו, "מנוול אחד, למה לא סיפרת לי?" סיננתי לעברו בצחוק כשיצא לנו להיות לבד, "רים אהובה, הפתעות לא מגלים" הוא אמר בחיוך והוסיף בקריצה "יש המון דברים שאת עדיין לא יודעת", הופתעתי מהחלק האחרון של דבריו, מתיו הגביר את הקצב ועבר להוביל את הקבוצה, עוצר מדי פעם להסביר על ההיסטוריה או משהו שראה בדרך, אחייניי הקטנים לא הפסיקו לשאול אותו כל מיני דברים ומתיו ענה לשאלותיהם בסבלנות, נצמדתי לאחיותיי ודיברנו על כל מיני דברים, עוצרות מדי פעם להקשיב להסבריו של מתיו. הגענו לנקודה שבה עלינו על הג'יפים ואימא ביקשה ממני לשבת בג'יפ שמתיו נהג בו, כך יצא שכל אח או אחות ישבו עם משפחתם בג'יפ ואני ישבתי עם הוריי ועם הוריו של מתיו. היתה אווירה מאוד נינוחה וכיפית. דיברנו על על הטיול והנופים ואז אימא אמרה "מתיו, תודה לך על ההצעה הנפלאה לצאת לטיול, הרבה זמן לא נהניתי כך" קפאתי למשמע דבריה של אימי והבטתי במתיו, מתיו החזיר לי מבט מחוייך והוא חזר להביט בדרך.